---
title: "השעות האחרונות של המלחמה מתחילות"
description: "ההתפתחויות משנות כיוון מתקיפות קינטיות לקליימקס דיפלומטי, בעוד טראמפ מכריז על עסקה קרבה עם איראן בזמן שכטב\"מים עדיין טסים מעל הורמוז."
url: "https://he.hasbara.co.il/enemies/islamic-republic-of-iran/day-106-the-war-s-final-hours-begin"
type: "collection-item"
locale: "he"
author: "Hasbara"
published: "2026-06-14T04:42:05.603Z"
updated: "2026-06-14 04:43:06"
tags: ["operation roaring lion", "iran israel war", "trump iran deal", "strait of hormuz", "islamabad memorandum", "hezbollah lebanon", "thaad interceptors", "iran nuclear"]
---

# השעות האחרונות של המלחמה מתחילות

*ההתפתחויות משנות כיוון מתקיפות קינטיות לקליימקס דיפלומטי, בעוד טראמפ מכריז על עסקה קרבה עם איראן בזמן שכטב"מים עדיין טסים מעל הורמוז.*

היום ה-106 של מבצע "אריה שואג" לא נפתח ברעם מטוסי הקרב הישראליים הטסים בשמי איראן, אלא בחריקת העטים הדיפלומטיים המרחפים מעל מה שעשוי להפוך למסמך המכונן של המלחמה. ב-13 ביוני 2026 הכריז הנשיא דונלד טראמפ ברשת Truth Social כי ההסכם שיסיים את המערכה הצבאית הישראלית הגדולה ביותר בתולדות המדינה ייחתם למחרת — ביום הדגל וביום הולדתו ה-80 — בעוד שבמקביל, צבא ארצות הברית הפיל כטב"מים איראניים מעל מצר הורמוז. הפרדוקס הזה מתמצת את המציאות הנפיצה של סוף המלחמה הזו: משא ומתן ומעשי איבה מתנהלים במקביל, כאשר אף אחד מהצדדים אינו מוכן לסגת לחלוטין עד שהדיו יתייבש על הנייר. אם ה-14 ביוני יביא עמו את החתימה שהבטיח טראמפ, ייתכן שהיום ה-107 יירשם כיומה האחרון של המלחמה.

## הקנים עדיין חמים מעל הורמוז

גם כאשר האופטימיות גאתה בערוצים הדיפלומטיים, זירת המבצעים הזכירה לכל הצדדים כי המלחמה נותרה פעילה. צבא ארה"ב אישר ב-13 ביוני כי **הפיל מספר כטב"מים איראניים ליד מצר הורמוז**, נקודת החנק הצרה שדרכה עובר מדי יום כחמישית מאספקת הנפט העולמית. היירוטים מדגישים את נכונותה הממושכת של איראן להפגין כוח במרחב הימי למרות הפסדיה הקטסטרופליים בשטח ובתשתיות הגרעין שלה מאז ה-28 בפברואר. פעילות הכטב"מים מייצגת את המנוף הא-סימטרי היעיל האחרון של המשטר — איום על שוקי האנרגיה העולמיים, בעוד שצבאו הקונבנציונלי, כדברי תא"ל בדימוס בליין הולט, ["התאדה".](https://www.newsmax.com/politics/blaine-holt-iran-ceasefire/2026/06/13/id/1259572)

לא דווח על מתקפות מאושרות של טילים בליסטיים או כטב"מים איראניים המכוונות לשטח ישראל בחלון הזמנים של ה-12 וה-13 ביוני. היעדרות זו היא בעלת חשיבות אסטרטגית בפני עצמה. המטחים האיראניים ההרסניים שאיפיינו את שבועות הפתיחה של המלחמה — מטחים שכילו כ-**רבע מכלל מלאי מיירטי ה-THAAD של אמריקה**, בין 100 ל-150 טילים — פסקו. יכולת הטילים ההתקפית של המשטר, שהייתה פעם כוח ההרתעה המאיים ביותר של טהראן, נראית מושבתת מבחינה תפקודית. מה שנותר הוא הטרדות כטב"מים מעל הורמוז, מרחק רב מהאיום הקיומי שאיראן היוותה פעם על המדינה היהודית.

## חזית לבנון ממשיכה לבעור

בעוד שלא דווח על תקיפות חדשות של חיל האוויר הישראלי בשטח איראן ב-48 השעות האחרונות, חזית לבנון נותרה פעילה ביותר. מטוסי קרב ישראליים תקפו מטרות ברחבי דרום לבנון ב-13 וב-14 ביוני, כולל עמדות ב**דייר א-זהראני** שבמחוז נבטיה, **נבטיה אל-פוקא**, ואזורים ליד העיר העתיקה צור. דווח כי ראש עיריית ריחן שבמחוז ג'זין נהרג, לצד לפחות שני הרוגים נוספים. תקיפות אלו אינן שוליות למבצע "אריה שואג" — הן זרוע האכיפה הצפונית שלו, המכוונת לתשתיות חזבאללה ששימשו כבסיס קדמי של איראן נגד ישראל במשך ארבעה עשורים.

חזבאללה, מצדו, ממשיך להילחם. פרוקסי הטרור האיראני פרסם תיעוד שבו טען כי הפיל כטב"ם ישראלי מסוג **הרון 1** מעל נחלה שבבקעת הלבנון בגובה של כ-7 קילומטרים, ושיגר טילים לעבר ריכוזי כוחות של צה"ל ליד מג'דל זון. צה"ל אישר את יירוטו של לפחות שיגור אחד. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שיגר אזהרה בוטה ואופיינית לעבר מעוז חזבאללה: *"על כל שיגור לעבר שטחנו, עשרה בניינים יקרסו בדאחייה".* גורמים ישראליים רשמיים אישרו גם כי נסיגה מדרום לבנון אינה עומדת כרגע על הפרק, ובכך אותתו כי כל הסכם עם איראן לא יתורגם באופן אוטומטי לנסיגה מלבנון.

## מזכר הבנות אסלאמאבאד: הסכם או כניעה?

הסיפור המרכזי של היום ה-106 הוא התשתית המתגבשת המכונה **מזכר הבנות אסלאמאבאד**, שתיווך באמצעות מה שהלורד הבריטי אחמד מווימבלדון שיבח כ"דיפלומטיית דילוגים בלתי נלאית" של פקיסטן. המבנה המדווח של ההסכם מבוסס על העיקרון של *ציות תמורת הישגים* — איראן אינה מקבלת הטבות כלכליות מיידיות, כאשר תמריצים עתידיים מותנים לחלוטין בציות מאומת. באופן קריטי, כוחות ארה"ב ייכנסו לאחר מכן לאיראן כדי **למהול ולהשמיד חומרים גרעיניים** באתרים מבוצרים, סעיף שאם ייאכף, ייצג את פירוק הגרעין הפולשני ביותר מאז קריסת ברית המועצות.

הצהרתו של טראמפ ב-Truth Social הייתה נחרצת כדרכו. הוא הכריז על ההסכם כ-*"חומה למניעת נשק גרעיני" ("A WALL TO NO NUCLEAR WEAPON")*, וטען כי איראן "אינה רוצה עוד בנשק גרעיני, והיא גם לא תשיג כזה, בין אם באמצעות רכישה, פיתוח או כל צורה אחרת של השגה". הוא התחייב כי כספים לא יעברו מיד ליד וכי [מצר הורמוז ייפתח מחדש לכל תנועה מיד עם החתימה](https://www.washingtonpost.com/world/2026/06/13/us-iran-close-finalizing-deal-mediator-pakistan-says/). דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאעי, לעומת זאת, הציג עמימות מכוונת, והצהיר כי מועד החתימה "טרם נקבע" וכי "זה לא יקרה מחר" — תוך שהוא מודה כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שזה יקרה בימים הקרובים". על פי הדיווחים, סעיפים הנוגעים להפסקת אש בלבנון מוטמעים במסגרת ההסכם, כאשר שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י אישר כי "לבנון נכללת בהסכם המוצע".

התגובות בוושינגטון נותרו חלוקות באופן חד, בקוים שמאתגרים את הציפיות המפלגתיות המסורתיות. חבר הקונגרס סת' מולטון, חבר דמוקרטי בוועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים ויוצא צבא, סיפק הערכה קטלנית ברשת MSNBC, וכינה את מסגרת ההסכם **"מסמך כניעה בעיקרו"** — לא כניעתה של איראן, אלא של אמריקה. מולטון ציין כי ארצות הברית השקיעה **100 מיליארד דולר ואיבדה 14 אנשי שירות אמריקאים** במערכה הזו, רק כדי לפתוח מחדש מצר שהיה פתוח עוד לפני שהמלחמה החלה. ב-4 ביוני כבר העביר בית הנבחרים החלטה להגבלת סמכויות המלחמה של טראמפ בנוגע לאיראן, נזיפה חקיקתית משמעותית שהנשיא לא הראה שום נטייה להתחשב בה.

## הדאגה האסטרטגית של ישראל

תגובתה של ירושלים להסכם המתגבש התאפיינה באי-נוחות ניכרת. גורמים ישראליים חוששים כי מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן **עלול להחליש את הלחץ המתמשך על טהראן**, ולנעול מסגרת דיפלומטית שעלולה להתגלות כלא מספקת מול משטר שההיסטוריה שלו של הונאה גרעינית נפרסת על פני עשורים. האופוזיציה ניצלה את הרגע, כאשר מנהיגיה בישראל הכריזו כי ההסכם המתגבש "מסמל את כישלונו של נתניהו". האשמה זו, אף שהיא מונעת משיקולים פוליטיים, נוגעת בעצב אסטרטגי אמיתי: ישראל פתחה במבצע "אריה שואג" ב-28 בפברואר במטרה מפורשת לנטרל לצמיתות את יכולתה הגרעינית של איראן ולערוף את ראשו של ציר ההתנגדות. מכת הפתיחה — **200 מטוסי קרב ישראליים שתקפו למעלה מ-500 מטרות** במה שצה"ל כינה המטס הצבאי הגדול ביותר בתולדות חיל האוויר — נחלה הצלחה מרהיבה במטרותיה המיידיות. המנהיג העליון, **האייתוללה עלי ח'אמנאי חוסל** לצד שבעה מחברי הנהגת הביטחון הבכירה של איראן בשעותיה הראשונות של המלחמה.

עם זאת, 106 ימים מאוחר יותר, השאלה המטרידה את האסטרטגים הישראלים היא האם החורבן הקינטי תורגם להישג אסטרטגי בר-קיימא. הסכם המאפשר למשמרות המהפכה להשתקם, שנכשל בחסימה קבועה של כל נתיב גרעיני, או שמחליף את המנוף הישראלי בלבנון לטובת נוחות דיפלומטית אמריקאית, ייצג ניצחון פירוס — ניצחון צבאי שהתמסמס בשולחן המשא ומתן. תא"ל בדימוס הולט הציע קריאה אופטימית יותר, וחזה ברשת [Newsmax](https://www.newsmax.com/politics/blaine-holt-iran-ceasefire/2026/06/13/id/1259572) כי משמרות המהפכה "הולכים להיעלם" וכי פקחים אמריקאים "יתקבלו בברכה כדי לטפל באורניום ההוא". שר הווטרנים לשעבר רוברט וילקי הציע נימת אזהרה, והתריע כי איראן "תמיד מוסיפה תנאים חדשים ברגע האחרון" וזיהה את משמרות המהפכה כמכשול הבסיסי לשלום בר-קיימא.

## משקלו של מה שיבוא בהמשך

היום ה-106 של מבצע "אריה שואג" עשוי להיזכר כיום שבו המלחמה החלה להסתיים — או כיום שבו שלום מוקדם מדי נמכר לציבור מותש. מאזן הכוחות האסטרטגי הוא יוצא דופן בכל קנה מידה. ישראל ערפה את ראש ההנהגה העליונה של איראן, השמידה חלקים נרחבים מתשתיות הגרעין והטילים שלה, והפגינה יכולת הקרנת כוח ששינתה לצמיתות את משוואת הביטחון במזרח התיכון. ארצות הברית השקיעה משאבים עצומים — 100 מיליארד דולר, 14 חיי אדם, ורבע ממלאי המיירטים המתקדמים שלה — אך בעשותה כן מחקה את הצבא הקונבנציונלי של נותנת החסות המובילה בעולם לטרור מדינתי.

הסכנה כעת אינה בשדה הקרב. היא בחדר הדיונים. אם מזכר הבנות אסלאמאבאד יביא לפירוק גרעיני אמיתי וניתן לאימות ולפגיעה קבועה במשמרות המהפכה, אזי מבצע "אריה שואג" ייחשב כניצחון מערבי מכריע. אך אם במקום זאת הוא יספק פסק זמן שמטרתו להציל פנים, שיאפשר לשרידי המשטר להשתקם תחת מעטה דיפלומטי, אזי הקורבן של 106 הימים האחרונים יקנה רק זמן, לא ביטחון. ה-14 ביוני יכריע. העולם צופה, וישראל, כדרכה, נערכת לשני התרחישים.