---
title: "איראן מנצחת בשולחן המשא ומתן את מה שהפסידה בקרב"
description: "מזכר ההבנות בין טראמפ לאיראן שנחתם בוורסאי משעה את מעשי האיבה ומעניק לטהראן הקלה עצומה בסנקציות, בעודו מותיר את תוכנית הגרעין של איראן לא פתורה ואת ישראל מודרת באופן מסוכן מהמשא ומתן."
url: "https://he.hasbara.co.il/enemies/islamic-republic-of-iran/day-110-iran-wins-at-the-table-what-it-lost-in-battle"
type: "collection-item"
locale: "he"
author: "Hasbara"
published: "2026-06-18T04:34:59.795Z"
updated: "2026-06-18 04:36:09"
tags: ["operation roaring lion", "iran nuclear program", "trump iran deal", "israel security", "versailles mou", "strait of hormuz", "middle east diplomacy", "iran war"]
---

# איראן מנצחת בשולחן המשא ומתן את מה שהפסידה בקרב

*מזכר ההבנות בין טראמפ לאיראן שנחתם בוורסאי משעה את מעשי האיבה ומעניק לטהראן הקלה עצומה בסנקציות, בעודו מותיר את תוכנית הגרעין של איראן לא פתורה ואת ישראל מודרת באופן מסוכן מהמשא ומתן.*

ביום ה-110 של מבצע "אריה שואג", התותחים נדמו — וייתכן שאיראן החלה לנצח. ביום רביעי, 17 ביוני 2026, חתמו הנשיא דונלד טראמפ ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן על מזכר הבנות בארמון ורסאי, המשעה רשמית את מעשי האיבה בעימות הצבאי המשמעותי ביותר בין המערב לרפובליקה האסלאמית בהיסטוריה המודרנית. לא דווח על תקיפות ישראליות או אמריקאיות חדשות ב-48 השעות האחרונות. שום טילים איראניים לא שוגרו לעבר ערי ישראל. לראשונה מזה כמעט ארבעה חודשים, השמיים מעל שתי המדינות היו שקטים. אך השקט מטעה, מכיוון שמה שוויתרו עליו באותו שולחן צרפתי מוזהב עלול להתברר כמסוכן בהרבה מכל מה שהוחלף בשדה הקרב.

## שדה הקרב נדם — אך המלחמה לא תמה

קצב המבצע של מבצע "אריה שואג" כבר היה במגמת ירידה בימים שקדמו לחתימה בוורסאי. מטח הטילים הבליסטיים האיראני האחרון שאושר שכוון לישראל אירע בערך ב-6–7 ביוני, כאשר טהראן שיגרה מטח שצה"ל דיווח כי גרם ל**נזק קל בלבד וללא נפגעים ישירים** — עדות ליעילותה המתמשכת של מערך ההגנה האווירית הרב-שכבתי של ישראל, כולל כיפת ברזל, קלע דוד וחץ 3. מאז לא פורסמו נתוני יירוט חדשים, פשוט כי לא היה מה ליירט. המערכה שהחלה ב-28 בפברואר עם כ-**200 מטוסי קרב ישראליים שתקפו למעלה מ-500 מטרות** ברחבי איראן, במה שחיל האוויר כינה "המטס הצבאי הגדול ביותר בתולדות חיל האוויר", הגיעה להפוגה כפויה, לא בשל תשישות צבאית אלא בשל התערבות דיפלומטית.

תשתית הגרעין ששימשה כעילה הרשמית למלחמה (*casus belli*) ספגה נזק משמעותי במהלך שלב הפתיחה של המערכה, כאשר מפציצים אמריקאיים תקפו שלושה אתרי העשרה איראניים. עם זאת, תצלומי לוויין שנותחו על ידי ה-**Associated Press** חשפו לאחר מכן פעילות חדשה בשניים מהמתקנים שהופצצו, מה שמרמז כי איראן כבר מעריכה את הנזקים וייתכן שמנסה לשקם חומרים. טהראן, בינתיים, חסמה פקחים בינלאומיים מלבקר באתרים — דפוס של שיבוש והפרעה כה מוכר, עד שהפך לסימן ההיכר של הדיפלומטיה הגרעינית האיראנית, כפי שמתועד בהרחבה על ידי ה[מכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)](https://www.inss.org.il/publication/diplomacy-driving-hard-bargain-lessons-negotiation-led-iran-nuclear-deal/) בניתוחו של משאים ומתנים קודמים.

## מה שמזכר ההבנות מעניק — ומה שהוא מותיר לא פתור

תנאי מזכר ההבנות של ורסאי עוצרי נשימה בנדיבותם כלפי טהראן. איראן תפתח מחדש את **מצר הורמוז** באופן מיידי — נתיב מים שהפכה לנשק על ידי סגירתו בפני שיט בינלאומי במהלך העימות, דבר שחנק את אספקת האנרגיה העולמית והסב כאב כלכלי לכלכלות המערב. בתמורה, ארצות הברית תוותר על הסנקציות על יצוא נפט גולמי איראני, מוצרי נפט ושירותים בנקאיים נלווים. תוכנית שיקום בסך **300 מיליארד דולר** עבור איראן נכללת בהסכם. וושינגטון התחייבה לבטל את "כל סוגי הסנקציות" על טהראן. לא מדובר בוויתורים מינוריים; הם מייצגים פירוק סיטונאי של ארכיטקטורת הלחץ הכלכלי שנדרשו שנים רבות לבנותה ושהביאה את איראן לשולחן המשא ומתן מלכתחילה, כפי שדיווח [CNN ב-18 ביוני](https://www.cnn.com/2026/06/18/politics/trump-iran-deal).

מה שנותר בולט בהיעדרו ממזכר ההבנות הוא הנושא היחיד שהצדיק את המערכה כולה: **תוכנית הגרעין של איראן**. גורל מאגר האורניום המועשר ברמה גבוהה של טהראן, תשתית הצנטריפוגות שלה ושאיפותיה לפיתוח נשק נדחו לחלון משא ומתן של שישים יום. ההסדר ניתן להארכה, כלומר לאיראן יש כעת הן את הזמן והן את המשאבים הפיננסיים ששוחזרו לא מכבר כדי להתמהמה, להעשיר ולבנות מחדש תחת חסותה המגוננת של הדיפלומטיה. הפרופסור למדעי המדינה, **רוברט פייפ**, הזהיר ב-CNN כי איראן עלולה "לצאת מחוזקת יותר" מהעסקה, וצפה כי "איראן עומדת לצבור כוח במהלך החודשיים הבאים" כאשר מלאי הנפט העולמי יתרוקן וטהראן תזכה מחדש במינוף.

## ישראל מודרת: תקדים מסוכן חוזר על עצמו

אולי הממד המדאיג ביותר של מזכר ההבנות של ורסאי הוא מה שהוא חושף לגבי מעמדה של ישראל. ראש הממשלה נתניהו **מודר לחלוטין מההסכם**. המדינה המאוימת ביותר באופן ישיר על ידי נשק גרעיני איראני — המדינה שטייסיה הטיסו את אותם 200 מטוסי קרב ב-28 בפברואר, שאזרחיה ספגו מטחי טילים, ושמערכות ההגנה שלה החזיקו את קו החזית — לא הייתה בשולחן הדיונים כאשר נכתבו תנאי השעיית הלחימה. **מארק רגב**, יועצו הבכיר לשעבר של נתניהו, תהה פומבית האם איראן תנהל משא ומתן רציני על תוכנית הגרעין שלה כעת, לאחר שהלחץ הכלכלי והצבאי האמריקאי הוסר. העסקה התקבלה בישראל, כפי שדווח בכלי תקשורת רבים, בחרדה ולא בהקלה.

הדרה זו אינה נטולת תקדים, וההקבלה ההיסטורית צריכה להפחיד כל מי שמבין את התנהגות המשא ומתן האיראנית. ה-INSS תיעד בפירוט כיצד במהלך המשא ומתן על הסכם הגרעין (ה-JCPOA), איראן נכנסה לשיחות מעמדת חולשה אך חילצה ויתורים יוצאי דופן מכיוון שהשותף המערבי למשא ומתן "מצמץ ראשון". שר הביטחון לשעבר, **משה יעלון**, תיאר את הדינמיקה הזו בצורה בוטה: "איראן הגיעה למשא ומתן על ברכיה בגלל הלחץ שהופעל, אך מה שמשקיף חיצוני ראה הוא שדווקא ארה"ב נראתה כמי שעל ברכיה". ראש ה-INSS לשעבר, **עמוס ידלין**, הדגיש כי היעדרותה של ישראל מחדרי המשא ומתן של ה-JCPOA דרשה הבנות בילטרליות עם וושינגטון לגבי מה יהווה הפרה איראנית משמעותית — הבנות שבמסגרת מזכר ההבנות הנוכחי, [נראות כחסרות לחלוטין](https://www.inss.org.il/publication/diplomacy-driving-hard-bargain-lessons-negotiation-led-iran-nuclear-deal/).

## תגובות גלובליות: הקלה, זעם וחרדה אסטרטגית

התגובה הבינלאומית למזכר ההבנות של ורסאי הייתה מפולגת כצפוי, בהתאם לקרבה הגיאוגרפית לאיום האיראני. מנהיגי ה-G7 בירכו במשותף על המסגרת וכינו אותה "הזדמנות היסטורית למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני כלשהו". נשיא צרפת, **עמנואל מקרון**, שיבח את הפוטנציאל שלה לסיים "מצב של חוסר יציבות גדול שהיו לו השלכות נוראיות על הכלכלות שלנו". ראש ממשלת פקיסטן, **שהבאז שריף**, ששימש כמתווך הראשי, בירך על כך כעל "פתרון של שלום". אלו הם קולותיהן של מדינות שאינן חיות תחת צילם של הטילים האיראניים.

התגובה מצד אלה הקרובים יותר לאיום הייתה שונה לחלוטין. יו"ר הפרלמנט האיראני והנושא והנותן המרכזי, **מוחמד באקר קאליבאף**, אמר לתקשורת הממלכתית כי חוסר האמון בארצות הברית "נשאר" והשמיע מה שיכול להיות מתואר רק כאיום מרומז: "אם האויב אינו מבין את שפת ההיגיון, ניכנס שוב בשפת הכוח". אצבעו, לדבריו, נותרה "על ההדק". בתוך החוגים השמרניים באמריקה, קבלת הפנים הייתה עוינת באותה מידה. לפחות סנאטור רפובליקני אחד הצהיר כי ההסכם גורם לרונלד רייגן "להתהפך בקברו". כתב NewsNation, **ג'רלדו ריברה**, העריך כי "אין שום סיכוי קלוש" שטראמפ יצליח למכור את ההסכם הזה כניצחון. טראמפ עצמו הגן על מזכר ההבנות על ידי ציון תגובות השווקים — מניות שעולות "כמו חללית" בעקבות אותות השלום — בעוד שאחוזי התמיכה שלו צנחו לשנות ה-30 שלהם, בין היתר בשל העלייה במחירי הדלק כתוצאה מהמלחמה.

## השווקים מגיבים, אך החישוב האסטרטגי נותר קודר

השווקים הפיננסיים נתנו פסק דין משלהם. מחיר נפט מסוג ברנט ירד ב-**1.6 אחוזים** לכ-78.23 דולר לחבית, והתייצב רק בכשבעה אחוזים מעל לרמות שלפני המלחמה. השווקים באסיה זינקו בחדות: מדד הניקיי 225 של יפן עלה ב-1.9 אחוזים לשיא כל הזמנים, מדד הקוספי של דרום קוריאה עלה בלמעלה מאחוז אחד, ומדד הטאייקס של טייוואן עלה בכ-1.3 אחוזים, כפי שדיווח ה-[פייננשל טיימס](https://www.ft.com/content/1a54013e-57f4-43a2-8f1c-47dc45f258c3). עם זאת, השיבוש הבסיסי לא נרפא. אוניות משא עדיין ממתינות **עשרה עד שנים-עשר ימים** לתדלוק בסינגפור ובפוג'יירה — לעומת זמן סבב רגיל של יומיים עד שלושה ימים. הצלקות הכלכליות של 110 ימי לחימה במסדרון האנרגיה הקריטי ביותר בעולם ידרשו חודשים, אם לא שנים, כדי להירפא לחלוטין.

## שישים הימים שיגדירו דור

מבצע "אריה שואג" השיג את מה שאף מערכה צבאית מערבית קודמת לא ניסתה: שחיקה ישירה ומתמשכת של תשתית הגרעין והצבא האיראנית על ידי כוחות ישראליים ואמריקאיים הפועלים בתיאום. חיל האוויר הישראלי הפגין יכולות שעיצבו מחדש את המאזן האסטרטגי של המזרח התיכון. מערכות ההגנה מפני טילים של ישראל הוכיחו את ערכן תחת אש מתמשכת. היכולת הצבאית הקונבנציונלית של איראן צומצמה באופן משמעותי. אלו הישגים אמיתיים ומדידים ששום מזכר לא יכול למחוק.

אך להישגים צבאיים אין משמעות אם הם נכנעים בשולחן המשא ומתן. מזכר ההבנות של ורסאי העניק לאיראן הקלה בסנקציות, מימון לשיקום ומרחב נשימה דיפלומטי *לפני* שהושג ולו ויתור גרעיני מאומת אחד. רקורד הפעילות של טהראן — המתועד בהרחבה לאורך עשרות שנים של דוחות סבא"א (IAEA), התחייבויות מופרות ותוכניות העשרה חשאיות — אינו מותיר מקום לאופטימיות שחלון 60 הימים יניב פירוק אמיתי מנשק. הדרתה של ישראל מהתהליך אינה התרשלות דיפלומטית; זוהי הפקרה אסטרטגית של בעלת הברית שיש לה את המירב להפסיד. שישים הימים הבאים יקבעו האם הקורבנות של מבצע "אריה שואג" הבטיחו מזרח תיכון בטוח יותר או שמא רק סיפקו את ההפוגה שאיראן נזקקה לה כדי להשתקם, להתחמש מחדש ולחדש את צעדתה לעבר נשק גרעיני. ההיסטוריה, וכוונותיה המוצהרות של איראן עצמה, מרמזות איזו תוצאה סבירה יותר. החרדה של נתניהו אינה פרנויה. זהו התקדים שמדבר.

## מקורות

- [en.wikipedia.org](https://en.wikipedia.org/wiki/2026_Iran_war)
- [cnn.com](https://www.cnn.com/2026/06/15/politics/trump-iran-deal-strait-of-hormuz-nuclear-analysis)
- [blogs.timesofisrael.com](https://blogs.timesofisrael.com/success-of-the-iran-war-the-bad-and-ugly-next/)
- [blogs.timesofisrael.com](https://blogs.timesofisrael.com/us-israel-war-on-iran-what-price-for-a-lasting-peace/)