---
title: "המצור מתהדק, שום נתיב יציאה אינו נראה באופק"
description: "מתגבש שלב של מצור בעוד טראמפ מכריז על \"D-Day כלכלי\", האמברגו של איחוד האמירויות חונק את צינור החיים של טהראן, ואיראן מאיימת בנקמה על שכנותיה במפרץ."
url: "https://he.hasbara.co.il/enemies/islamic-republic-of-iran/day-176-the-siege-tightens-no-off-ramp-in-sight"
type: "collection-item"
locale: "he"
author: "Carlos"
published: "2026-08-23T04:37:44.565Z"
updated: "2026-08-23 04:38:52"
tags: ["operation roaring lion", "iran", "israel", "strait of hormuz", "economic sanctions", "trump", "uae embargo", "mohsen rezaei"]
---

# המצור מתהדק, שום נתיב יציאה אינו נראה באופק

*מתגבש שלב של מצור בעוד טראמפ מכריז על "D-Day כלכלי", האמברגו של איחוד האמירויות חונק את צינור החיים של טהראן, ואיראן מאיימת בנקמה על שכנותיה במפרץ.*

היום ה-176 של מבצע "אריה שואג" נפתח לא בשאגת מטוסי הקרב הישראליים מעל המרחב האווירי של איראן, אלא בחריקה של מכונת החנק הכלכלי הבלתי מתפשרת — שלב של לחימה הרסני ומשמעותי לא פחות מתקיפות הדיוק שפירקו את תשתית הגרעין והטילים של איראן בשבועות הפתיחה הקטלניים של המערכה. ב-22 באוגוסט 2026, שדה הקרב העתיק את מקומו באופן נחרץ מהשמיים שמעל טהראן ואיספהאן אל מימי מצר הורמוז, שולחנות המסחר של דובאי ומסדרונות הכוח בוושינגטון, שם אפילו בעלי בריתו של הנשיא טראמפ מתחילים ללחוש את המילה "בוץ טובעני" (quagmire). מזכר ההבנות מה-17 ביוני, אשר פתח מחדש לזמן קצר את המצר וקרא ל"סיום מיידי וקבוע של המבצעים הצבאיים", [פג ב-18 באוגוסט ללא חידוש](https://www.foxnews.com/world/iran-deal-clock-hits-zero-trump-demands-white-flag-new-pressure-campaign-looming). שום שיחות על הפסקת אש אינן מתנהלות. שום נתיב יציאה דיפלומטי אינו נראה לעין. והרפובליקה האסלאמית, שנדחקה לפינה והופכת ליותר ויותר נואשת, משתלחת דווקא בשכנות שבהן תלויה הישרדותה הכלכלית.

## מורשת המערכה הקינטית

ביום ה-176, ראוי להיזכר במה שמבצע "אריה שואג" כבר השיג. על פי ניתוח שפרסם המכון להגנת הדמוקרטיות (FDD), שלב הפתיחה של המערכה כלל כ-**5,700 גיחות קרב, 540 גלי תקיפה ומעל ל-12,000 חימושים שהופעלו** — כולל 3,600 באזור טהראן לבדה. ישראל העריכה כי **80 עד 85 אחוזים מארכיטקטורת ההגנה האווירית של איראן הושמדו**, וכושר ייצור הטילים הבליסטיים של איראן צומצם מכ-100 בחודש ל-[אפס כמעט מוחלט](https://www.fdd.org/analysis/2026/03/19/operation-roaring-lion-is-rewriting-the-rules-of-war-against-iran/). המבצע האמריקני המקביל, **"זעם אפי" (Epic Fury)**, ייצג את התעצמות הכוח הצבאי האמריקני הגדולה ביותר במזרח התיכון מאז הפלישה לעיראק ב-2003, עם תקיפת מעל 1,000 מטרות ב-24 השעות הראשונות שלו.

לא אושרו תקיפות אוויריות ישראליות חדשות על אדמת איראן בחלון הדיווח של ה-21–23 באוגוסט. התקיפה הישראלית הבולטת היחידה בתקופה זו כוונה לאתר **סמוך לדמשק, בסוריה** — ולא באיראן — ועוררה תגובה פומבית מצד השליח האמריקני טום באראק, שאמר ל-*Financial Times* כי ישראל לא מסרה לוושינגטון הודעה מוקדמת, והציע כי התקיפה עשויה הייתה להיות ניסיון מכוון לעורר עימות עם טורקיה. היעדרן של פעולות קינטיות חדשות בתוך איראן אינו סימן לחולשה או להססנות; הוא משקף את המציאות שבה המערכה האווירית השיגה את יעדיה העיקריים כבר לפני חודשים. מה שנותר כעת הוא השאלה האם ניתן יהיה לאלץ את טהראן להיכנע באמצעות לחץ כלכלי בלבד — או שמא יבחר המשטר לשרוף את האזור כולו במקום להיכנע.

## ה"D-Day הכלכלי" של טראמפ והאמברגו של איחוד האמירויות

ההתפתחות המשמעותית ביותר בשבוע האחרון הייתה הכרזתו של הנשיא טראמפ על מה שכינה **"המבצע הכלכלי המוחץ ביותר שננקט אי פעם נגד מדינה כלשהי"** — הסלמה של מלחמה פיננסית שנועדה לנתק כל צינור חמצן שנותר למשטר האיראני. טראמפ הזהיר כי כל מדינה שתאפשר לבנקים, לחברות, לנמלי התעופה או לסוכנויות הממשלתיות שלה לספק "כל סוג של חבל הצלה לאיראן" תתמודד עם ["השלכות כלכליות עצומות"](https://www.dailywire.com/news/economic-d-day-trump-announces-unprecedented-operation-to-crush-irans-shadow-economy). שר האוצר סקוט בסנט חיזק את המסר בלשון ישירה ובוטה האופיינית לו: "אנחנו הולכים למעוך את הכלכלה של המשטר הרצחני הזה". הוא הבטיח את "הסנקציות הקשות ביותר בהיסטוריה" והציג את הבחירה בפני הקהילה הבינלאומית במונחים בינאריים: "אתם או איתנו, או נגדנו".

אך ייתכן שדווקא **איחוד האמירויות הערביות** היא זו שהנחיתה את המכה הכואבת מכולן. בעקבות תקרית ה-18 באוגוסט, שבה נפלו שני טילים בליסטיים איראניים סמוך לשטח איחוד האמירויות — אחד מהם נחת בתוך המים הטריטוריאליים שלה — הכריזה אבו דאבי על **הפסקת כל המסחר, חילופי הסחורות והעסקאות הפיננסיות עם איראן ללא הגבלת זמן**. לא ניתן להפריז בחשיבותו של צעד זה. כפי שציין הגנרל האמריקני בדימוס מארק קימיט, האמברגו הזה עשוי להתברר כמזיק יותר מהסנקציות האמריקניות, מכיוון ש**דובאי סיפקה בערך שליש מכל מה שאיראן מייבאת מדי שנה**. פוקס ניוז ציטטה את האנליסט מאלק שאמר כי האמברגו של איחוד האמירויות "יסגור את הפרצה היחידה שהצי האמריקני לא יכול היה לגעת בה". איראן הכחישה את האחריות למתקפת הטילים וכינתה אותה "מבצע דגל כוזב" — טענה שלא זכתה לשום אחיזה אמינה מחוץ למנגנון התעמולה של טהראן עצמה. מדד המחירים לצרכן של המשטר ביולי כבר היה **גבוה ב-87.9 אחוזים בהשוואה לשנה שעברה**, כאשר מחירי המזון זינקו ב-128 אחוזים וטעינת הנפט ירדה מ-1.8 מיליון חביות ביום לפני המלחמה לפחות מ-500,000.

## איומיו של רזאי והימור הורמוז של איראן

על רקע חנק כלכלי זה, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, **מוחסן רזאי** — מפקד משמרות המהפכה לשעבר והקיצוני מתקופת מלחמת איראן-עיראק — נשא אזהרה טלוויזיונית יוצאת דופן ב-22 באוגוסט. בשידור ברשת הממלכתית IRIB הכריז רזאי: *"אנחנו אומרים לכל המדינות השכנות שלא להצטרף למלחמה הכלכלית של ארה"ב. אחרת, נתייחס אליהן כאויבות."* הוא החריף את הטון אף יותר, ואיים כי אם מדינות המפרץ ייכנעו ללחץ האמריקני, *"אף טיפת נפט לא תצא מהמפרץ הפרסי וממצר הורמוז."* הוא הבטיח בנוסף לפגוע ב-*"נתיבי יצוא נפט אחרים מהמפרץ הפרסי"*, בהתייחסו לחלופות של צינורות נפט העוקפים את המצר — איום חסר תקדים נגד תשתיות ריבוניות במדינות השכנות.

> "אם המדינות המקיפות את איראן יצטרפו לאמריקנים במלחמתם הכלכלית, אף טיפת נפט לא תצא מהמפרץ הפרסי וממצר הורמוז, ואנו גם נכוון לפגוע בנתיבי יצוא נפט אחרים מהמפרץ הפרסי." — מוחסן רזאי, IRIB, 22 באוגוסט 2026

סגנונו של רזאי לא היה רק איום ריק; הוא ייצג ביטוי מפורש של **"ברירת שמשון"** של המשטר — הנכונות להרוס את התשתית הכלכלית של האזור כולו במקום להשלים עם תבוסה. אולם, כפי שציין [מכון וושינגטון](https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/how-iran-israel-conflict-affecting-gulf-energy-and-maritime-security), איראן עצמה תלויה במצר הורמוז לצורך יצוא הנפט שלה, מה שהופך סגירה מוחלטת לסוג של התאבדות כלכלית הדדית. במפגן מובהק של דיפלומטיה סלקטיבית, באותו יום ממש העניקה טהראן מעבר מוגבל במצר הורמוז למכליות נפט עיראקיות — דבר המדגיש כי השליטה במצר הפכה למנוף הגיאופוליטי העיקרי של המשטר, המופעל לא כנשק צבאי אלא ככלי של כפייה נגד שכנותיו שלו.

## סדקים בוושינגטון

אולי ההתפתחות המשמעותית ביותר מבחינה אסטרטגית עבור ישראל היא החיכוך הפוליטי הגובר בתוך ארצות הברית. הסנאטור ג'ים ג'סטיס ממערב וירג'יניה הודה כי המלחמה הפכה ל"בלגן" והזהיר מפני השלכות פוליטיות "משמעותיות" עבור הרפובליקנים. הסנאטור ראנד פול, שהתנגד למערכה מראשיתה, הכריז: *"לפי כל קנה מידה אובייקטיבי, מצבנו גרוע יותר ממה שהיה לפני המלחמה."* יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון הודה באי-שקט גובר בתוך הסיעה ואמר כי על הממשל "לסיים את העניין". הכלכלן השמרן סטיב מור אמר ל-CNN ב-22 באוגוסט כי איראן *"הפכה לבוץ טובעני"*.

לחץ פוליטי פנימי זה מייצג את האיום הגדול ביותר על הצלחתו הסופית של הקמפיין. השלב הקינטי השיג את יעדיו הצבאיים. המצור הכלכלי שוחק באופן ניכר את יכולתה של איראן לכלכל את עצמה. אולם במלחמות התשה מנצח הצד שיש לו כושר עמידה פוליטי רב יותר, ולרפובליקה האסלאמית — דיקטטורה תיאוקרטית שאינה נותנת דין וחשבון לשום ציבור בוחרים — יש יתרון מבני בתחום זה. ישראל ובעלת בריתה האמריקנית חייבות להיות מפוקחות לגבי אסימטריה זו: כל שבוע שעובר ללא נתיב נראה לעין לפתרון שוחק את ההון הפוליטי הפנימי הדרוש כדי להביא את המערכה לסיומה האסטרטגי.

## היום ה-177 והלאה

מבצע "אריה שואג" נכנס לשלב המסוכן ביותר שלו — לא בגלל מה שאיראן יכולה לעשות מבחינה צבאית, אלא בגלל מה שמנבא היעדרה של דיפלומטיה. מזכר ההבנות פג. טראמפ הצהיר במפורש כי "שום משא ומתן לא התקיים ולא מתוכנן". רשות מצר הורמוז של איראן הכריזה כי המצר "חסום ולא ייפתח מחדש עד שתנאיה של איראן יתקבלו". סגן שר החוץ ע'ריב-אבאדי פועל כדי לסדוק את הסולידריות המערבית באמצעות סימון בריטניה וצרפת, תוך האשמתן בשותפות ל"פשעים" של ישראל. ואיומו של רזאי להתייחס למדינות השכנות כ"אויבות" מסתכן בהצתת תבערה אזורית רחבה יותר שלא תשרת את האינטרסים של אף אחד — ופחות מכולם את אלו של העם האיראני עצמו, הנושא בנטל הכלכלי הקטסטרופלי של עקשנות משטרו.

הדרך קדימה תובעת נחישות מערבית מתמשכת, סבלנות אסטרטגית ישראלית רציפה, ומחויבות בלתי מעורערת לעיקרון כי למשטר שחתר לנשק גרעיני, מימן טרור בארבע יבשות, ומאיים כעת להעלות באש את הכלכלה העולמית במקום לקבל עליו דין וחשבון, אסור לאפשר לנצח. היום ה-176 היה שקט בשדה הקרב. הוא היה הכל מלבד שקט על לוח השחמט האסטרטגי. המצור מתהדק — והמשטר בטהראן חייב להחליט אם יתכופף או יישבר.

## מקורות

- [washingtoninstitute.org](https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/iran-israel-escalation-sea-need-international-coalition-response)
- [foxnews.com](https://www.foxnews.com/politics/iran-loses-key-economic-lifeline-in-middle-east-that-trumps-sanctions-couldnt-reach-as-deadlock-persists)