---
title: "הדיפלומטיה דוחקת את שדה הקרב – וישראל צופה מהצד"
description: "מתגבש מתווה הסכם שנוי במחלוקת בין ארה\"ב לאיראן, בעוד ישראל, שנדחקה אל מחוץ למשא ומתן, מביעה דאגה עמוקה מפני דחיית ההתחייבויות הגרעיניות וקווים אדומים שנותרו ללא מענה."
url: "https://he.hasbara.co.il/enemies/islamic-republic-of-iran/day-85-diplomacy-overtakes-the-battlefield-and-israel-watches"
type: "collection-item"
locale: "he"
author: "Hasbara"
published: "2026-05-24T04:35:31.143Z"
updated: "2026-05-24 04:36:31"
tags: ["operation roaring lion", "iran nuclear deal", "israel iran war", "strait of hormuz", "trump diplomacy", "netanyahu", "middle east security", "uranium enrichment"]
---

# הדיפלומטיה דוחקת את שדה הקרב – וישראל צופה מהצד

*מתגבש מתווה הסכם שנוי במחלוקת בין ארה"ב לאיראן, בעוד ישראל, שנדחקה אל מחוץ למשא ומתן, מביעה דאגה עמוקה מפני דחיית ההתחייבויות הגרעיניות וקווים אדומים שנותרו ללא מענה.*

יומו ה-85 של מבצע "אריה שואג" לא הביא עמו את רעם גיחות חיל האוויר הישראלי מעל אספהאן או את יללת אזעקות ההגנה האווירית ברחבי גוש דן. תחת זאת, הוא הביא דבר מה שעשוי להתברר כבעל השלכות מרחיקות לכת בהרבה, ועבור ירושלים – כמסוכן בהרבה: צילה של פשרה דיפלומטית המנוהלת מעל ראשה של ישראל, בתנאים שמערכת הביטחון הישראלית עצמה מגדירה בגלוי כבלתי מספקים. ביום שבת, 23 במאי 2026, הכריז הנשיא דונלד טראמפ ברשת החברתית Truth Social כי "הסכם נוסח ברובו" בין ארצות הברית לאיראן – הצהרה ששינתה באופן מיידי את כל מסלולו של המערכה הצבאית שפתחה בה ישראל לפני שמונים וחמישה ימים כדי לנטרל את האיום הגרעיני של הרפובליקה האסלאמית. התותחים אולי מתקררים, אך התמונה האסטרטגית הולכת ומתלהטת מרגע לרגע.

## העסקה שעשויה להתברר כלא-עסקה

ההתפתחחות הדיפלומטית המרכזית ביום ה-85 היא דרמטית כפי שהיא עמומה. בהכרזתו של טראמפ נטען כי מצר הורמוז ייפתח מחדש כחלק מהמתווה המתגבש, וכי "היבטים ופרטים סופיים" יגיעו בקרוב. שני פקידים אמריקאים אישרו ל-*New York Times* כי סעיף מרכזי במזכר ההבנות המוצע כולל את מחויבותה העקרונית, לכאורה, של איראן **לוותר על מלאי האורניום המועשר ברמה גבוהה שברשותה** – דרישה שהיוותה את עמוד התווך של מדיניות אי-הפצת הנשק הגרעיני של המערב במשך למעלה משני עשורים. עם זאת, המנגנון המדויק להעברה זו [נדחה במפורש לסבב משא ומתן מאוחר יותר](https://www.nytimes.com/2026/05/23/world/middleeast/iran-deal-uranium-nuclear.html), וטהראן לא פרסמה כל הצהרה פומבית המאשרת מחויבות זו.

מדאיג עוד יותר הוא דיווחה של סוכנות הידיעות האיראנית "פארס" – המקורבת למשמרות המהפכה האסלאמית – אשר סתר ישירות את טענתו של טראמפ לגבי מצר הורמוז, ודיווח כי המצר יישאר "תחת שליטה איראנית" תוך ביטול הכרזת הנשיא כ-["בלתי עקבית עם המציאות"](https://www.nytimes.com/2026/05/23/world/middleeast/iran-peace-deal-trump-proposal.html). גורלו של פרויקט הטילים הבליסטיים של איראן, סוגיה קיומית נוספת עבור ישראל, נדחק אף הוא לשיחות עתידיות. בקצרה, נראה כי וושינגטון וטהראן מתארות שני הסכמים שונים לחלוטין. ההיסטוריה מציעה תקדים חסר רחמים: הדפוס שבו איראן מקבלת עליה התחייבויות גרעיניות להלכה תוך התחמקות מהן למעשה תועד בהרחבה. כפי שציין המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בניתוח התנהגות המשא ומתן האיראנית בעבר, מבחינה היסטורית איראן "הציגה גישה חיובית כלפי העסקה והבהירה כי באופן עקרוני היא תומכת בה", רק כדי להציג מאוחר יותר הסתייגויות שרוקנו למעשה מתוכן את מהות ההסדר ([INSS](https://www.inss.org.il/publication/iran-rejects-the-uranium-deal/)).

## ישראל: מודאגת, נדחקת לשוליים ומפולגת

טראמפ דיווח על שיחת טלפון "נהדרת" עם ראש הממשלה בנימין נתניהו עם התקרבות המתווה להשלמה. אולם התיאור מהצד הישראלי היה שונה בתכלית. על פי CNN וכלי התקשורת בישראל, נתניהו "נותר מודאג עמוקות" מההסכם המתגבש, מחשש שהסכם ביניים מוגבל יותיר את תשתית הגרעין ויכולות הטילים הבליסטיים של איראן שלמות מבנית, תוך שחיקת המנוף האמריקאי העתידי על טהראן. גורמים רשמיים בישראל קיימו על פי הדיווחים התייעצויות דחופות עם עמיתיהם האמריקאים – לשון נקייה דיפלומטית למה שמקורות בשטח מתארים כדבר הקרוב לפאניקה.

התגובה הישראלית הפנימית הייתה סוערת במיוחד. שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, האשים בפומבי את נתניהו בהפיכת ישראל ל"רפובליקת בננות" ובכך שאיפשר לטראמפ להשפיל את המדינה "בברכתו של נתניהו". בשידור בערוץ 12, תקף ליברמן ספציפית את הסעיפים המדווחים, הכוללים את הפשרת הנכסים האיראניים וחידוש יצוא הנפט והגז של איראן, וכינה כל הסכם שמותיר את המשטר האיראני הנוכחי בשלטון "אסון" לישראל. הרסנית עוד יותר הייתה הערכתו של **גיורא איילנד**, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, שהצהיר בגלוי באותו ערוץ: *"איראן ניצחה במלחמה, אולי בנקודות, אבל זה ניצחון ברור."* איילנד טען כי ההנהגה האיראנית שרדה ללא פגע, הפגינה חוסן אסטרטגי, וכי הדיפלומטיה הנוכחית מתמקדת אך ורק בסיום הסכסוך במקום בניטרול תוכנית הגרעין שהצדיקה את מבצע "אריה שואג" מלכתחילה.

## ההפוגה הצבאית ומשמעותה

לא דווח על תקיפות מאושרות של חיל האוויר הישראלי על מתקני גרעין איראניים, בסיסי משמרות המהפכה, אתרי טילים או תשתיות נפט בטווח התאריכים שבין ה-22 ל-24 במאי. כמו כן, לא נרשמו מטחי טילים בליסטיים או כטב"מים איראניים מאושרים לעבר שטח ישראל במהלך תקופה זו. המערכה הצבאית נכנסה למה שניתן לתאר אך ורק כ-**הפוגה מבצעית דה פקטו** הקשורה לתמרונים הדיפלומטיים. שר הביטחון כ"ץ הזהיר רק ב-30 באפריל כי התקיפות "עשויות להתחדש בקרוב", אך נראה כי הממד הקינטי של מבצע "אריה שואג" קפא בענבר הדיפלומטי. עבור מערכה שיצאה לדרך במטרה מפורשת להשמיד את יכולתה של איראן לאיים על ישראל בנשק גרעיני, הפוגה זו אינה טקטית בלבד – היא מייצגת העתקה יסודית של מרכז הכובד של המלחמה משדה הקרב לשולחן הדיונים, שולחן שבו לישראל אין מושב.

שלביו המוקדמים של המבצע הניבו תוצאות מוחשיות: איראן הודתה בלמעלה מ-610 הרוגים מהתקיפות הראשוניות ב-28 בפברואר, בעדי שמספר הנפגעים הישראלים עמד על 28. אך מלחמות אסטרטגיות אינן נמדדות בספירת גופות בלבד. השאלה המאפילה כעת על כל הישג צבאי קודם היא האם ההישגים הללו יעוגנו בארכיטקטורת ביטחון יציבה ובת-קיימא, או שמא יימכרו ללא תמורה מספקת בעסקה שמעדיפה מהירות על פני מהות.

## המצר שמחזיק את העולם כבן ערובה

הממד הכלכלי העולמי של הסכסוך הזה ממשיך להחריף. ה-*Financial Times* פרסם ניתוח נרחב ב-24 במאי המאשר כי **מצר הורמוז** – שרוחבו כ-48 קילומטרים בלבד בנקודה הצרה ביותר ומהווה נתיב מעבר לכ-20 אחוזים מאספקת הנפט והגז העולמית – נותר משובש קשות מאז שאיראן תבעה עליו שליטה בעקבות תקיפות הפתיחה ב-28 בפברואר. ההשלכות מתגלגלות ברחבי הכלכלה העולמית בעוצמה הרסנית. אינדונזיה העלתה את ריבית הבסיס שלה בחצי אחוז (50 נקודות בסיס), העלאה ראשונה מזה שנתיים, במטרה להגן על הרופיה. תאילנד אישרה [חבילת סיוע חירום של 176 מיליארד באט](https://www.ft.com/content/746e3cbc-ebfd-40cc-915e-718643372989) עבור מיליוני אזרחים הסובלים מזינוק במחירי האנרגיה. מכון וושינגטון מזהיר מזה זמן רב כי איראן רואה במצר הורמוז את המנוף הא-סימטרי האולטימטיבי שלה, וציין כי "גם באפשרות הקלושה שאיראן תוכל לחסום את המצרים באופן הרמטי לאורך זמן", די בשיבוש חלקי כדי "להותיר את שוק הנפט העולמי עצבני ואת האזור כולו בלתי יציב".

במקביל, התפתחה סוגיית ביטחון אזורית משמעותית: מצרים פרסה בחשאי מטוסי קרב מסוג "ראפאל" באיחוד האמירויות הערביות, עובדה שנחשפה רק כאשר הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי ביקר באבו דאבי וכלי התקשורת הממלכתיים של איחוד האמירויות שידרו תיעוד של סיסי בוחן טייסים מצריים לצד כלי הטיס. סיסי הכריז: *"כל מה שפוגע באיחוד האמירויות, פוגע במצרים."* הפריסה מאותתת על העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני של מדינות ערב במפרץ – התפתחות המדגישה עד כמה עמוק מבצע "אריה שואג" [עיצב מחדש את הבריתות האזוריות](https://www.ft.com/content/8e81a505-7aa4-4c42-a103-f89b5e095901).

## היד השקטה של פקיסטן

ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, אישר ב-24 במאי כי "פקיסטן תמשיך במאמצי השלום שלה בכנות מירבית ואנו מקווים לארח את סבב השיחות הבא בקרוב מאוד". ההצהרה מכירה רשמית בתפקידה של פקיסטן כמתווכת בין וושינגטון לטהראן, ערוץ שנפתח כשישה שבועות קודם לכן כאשר סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, הוביל את סבב השיחות הישירות הראשון באסלאמבאד. המעורבות של פקיסטן מוסיפה נדבך של מורכבות: אסלאמבאד שומרת על קשרים הדוקים הן עם בייג'ינג והן עם גורמים במערכת הביטחון האיראנית, ותיווכה נושא עמו מסרים מרומזים לגבי הארכיטקטורה הגיאופוליטית הרחבה יותר המעצבת את המשא ומתן הזה. השאלה עבור ירושלים היא האם מעורבותה של פקיסטן מטה את המתווה לקראת התחשבות באינטרסים האיראניים על חשבונה של ישראל.

## החשבון האסטרטגי

יומו ה-85 של מבצע "אריה שואג" כופה התמודדות עם מציאות לא נוחה. ישראל פתחה במערכה זו כדי לחסל איום גרעיני קיומי. שמונים וחמישה ימים לאחר מכן, האורניום המועשר נותר בידיים איראניות בהמתנה ל"מנגנון" שטרם סוכם במשא ומתן. הטילים הבליסטיים שיכולים לשאת ראש קרב לתל אביב נותרו שלמים בהמתנה ל"שיחות עתידיות". המשטר שקורא להשמדת ישראל מזה ארבעה עשורים נותר בשלטון, ומבנה ההנהגה שלו לא נפגע. והמצר, שפתיחתו מחדש הייתה אמורה להיות תנאי בלתי ניתן למשא ומתן בכל הסכם, מתואר על ידי כלי התקשורת הממלכתיים של איראן עצמה כנתון עדיין תחת שליטה איראנית איתנה.

אין פירוש הדבר שממבצע "אריה שואג" נכשל. המערכה הסבה נזק חסר תקדים לתשתית הצבאית האיראנית, הפגינה את יכולת ההגעה והנחישות של ישראל, והניעה תהליך של עיצוב מחדש של הביטחון האזורי שקירב את מדינות ערב לשיתוף פעולה הגנתי אקטיבי. אך הפער בין מה שהמבצע הזה נועד להשיג לבין מה שהמתווה הדיפלומטי המתגבש נראה מוכן להסתפק בו הוא עצום – והוא הולך וגדל. מנהיגי ישראל עומדים כעת בפני ההחלטה הגורלית ביותר מאז ה-28 בפברואר: להשלים עם עסקה שדוחה כל יעד מרכזי, או לאותת כי ההפוגה המבצעית היא זמנית וכי השמים מעל איראן עשויים להתקדר שוב. העולם צופה. חשוב מכך, טהראן צופה – ומסיקה מסקנות משלה לגבי מחיר הסבלנות האסטרטגית.

## מקורות

- [washingtoninstitute.org](https://www.washingtoninstitute.org/media/4505)