מאה ושלושים ימים לאחר שמטוסי ה-F-35 של ישראל החריבו את בונקר המלחמה של אייתוללה עלי ח'אמנאי בטהראן והזניקו את המערכה האווירית ההרסנית ביותר נגד מדינה ריבונית מאז מלחמת המפרץ, התותחים נדמו ברובם – אך השלום טרם הגיע. היום ה-130 של מבצע אריה שואג מוצא את ישראל ואת בעלת בריתה האמריקנית תלויות בלימבו אסטרטגי מסוכן: השלב הקינטי, שהשמיד יותר מ-300 משגרי טילים בליסטיים איראניים, חיסל את המנהיג העליון של איראן וצמצם את כושר שיגור הטילים של הרפובליקה האסלאמית בכ-90 אחוזים לפי ההערכות, פינה את מקומו למבוי סתום דיפלומטי, אשר ה-New York Times העריך ב-4 ביולי כמצב שבו "אף אחד מהצדדים אינו נראה להוט לחדש עימות רחב היקף, אך השיחות רושמות התקדמות מועטה בלבד". ברחובות טהראן, מיליוני אבלים לבושי שחור נוהרים ברחבי הבירה להלוויה הממלכתית הרב-יומית של האיש שמותו חנך את העידן החדש הזה – בעוד בנו הפצוע ויורשו, אייתוללה מוג'תבא ח'אמנאי, נותר במחבוא, חרד מדי מפני חיסול ישראלי מכדי להשתתף בלוויית אביו שלו.
טהראן קוברת את מנהיגה העליון בעוד האבלים קוראים לנקמה
האירוע המרכזי המעצב את היום ה-130 הוא מפגן ההלוויה המפואר והרב-יומי של אייתוללה עלי ח'אמנאי, שחוסל ב-28 בפברואר במטח הפתיחה של המערכה האמריקנית-ישראלית המשותפת. רשת CNN דיווחה ב-6 ביולי כי המונים עצומים גדשו את רחובות מרכז טהראן עם שחר, בשעה שתהלוכות נשאו את ארונותיהם של ח'אמנאי, רעייתו ובני משפחה נוספים שנהרגו באותה תקיפה. המשטר האיראני הפך את ההלוויה למפגן מתואם להפליא של התרסה ולגיטימציה, כאשר האבלים קוראים בגלוי לפעולת תגמול נגד ארצות הברית וישראל.
עם זאת, המפגן נפגם בשל היעדרות בולטת במיוחד. מוג'תבא ח'אמנאי, איש הדת בדרג הביניים בן ה-56 שמונה למנהיג העליון על ידי מועצת המומחים תשעה ימים בלבד לאחר מות אביו, לא הופיע באף אחד מאירועי ההלוויה. כפי שדיווח אתר Breitbart ב-6 ביולי, היעדרותו בלטה עוד יותר לנוכח השתתפותם של שלושה מאחיו – מוסטפא, מייסם ומסעוד. גורמים רשמיים באיראן מייחסים את היעדרותו לאיומי חיסול מתמשכים, ורשת CNN אישרה כי מוג'תבא עצמו נפצע בתקיפה ב-28 בפברואר, ומאז מרץ הוא מתקשר עם העולם החיצון אך ורק באמצעות מתווכים. מנהיג עליון מבועת מכדי להשתתף בהלוויית קודמו בתפקיד מספר לעולם את כל מה שצריך לדעת על היכולת המבצעית שישראל השיגה ועל הדומיננטיות הפסיכולוגית שהמערכה ביססה מול צמרת השלטון באיראן.
שדה הקרב נדם — אך המלחמה לא תמה
לא דווח על גלי תקיפה מאומתים של חיל האוויר הישראלי בשטח איראן בטווח התאריכים 6–8 ביולי. הדבר משקף את הירידה הדרמטית בקצב המבצעי בעקבות הסכם השלום מ-14 ביוני עליו הכריז הנשיא טראמפ ברשת Truth Social, וטקס החתימה בשוויץ ב-17 ביוני בתיווך פקיסטן. שיאה של המערכה האווירית הישראלית נרשם בשבוע הראשון של המבצע, במהלכו ביצע צה"ל כ-2,500 גיחות ב-150 גלי תקיפה, והטיל יותר מ-6,500 חימושים ברחבי איראן. מפקד פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM), אדמירל בראד קופר, העריך עד היום השביעי כי כושר שיגור הטילים הבליסטיים של איראן צומצם בכ-90 אחוזים, כאשר למעלה מ-300 משגרים הושמדו על הקרקע בטרם הספיקו לשגר.
בדומה לכך, לא דווח ב-48 השעות האחרונות על שיגורי טילים בליסטיים או כטב"מים איראניים מאומתים לעבר שטח ישראל. יכולת התגובה של איראן רשמה מסלול ירידה חד מאז פתיחת המלחמה – מכ-90 טילים ביום הראשון, ל-60 ביום השני, ועד לכ-20 טילים ביום לקראת סוף השבוע הראשון. הפעולה ההתקפית המשמעותית האחרונה של המשטר, מבצע נסר ב-8 ביוני, כוונה נגד בסיסי חיל האוויר נבטים ותל נוף במטח שהוקדש ל-"חללי מלחמת 12 הימים", אך ה-New York Times דיווח על נזק קל בלבד וללא נפגעים מיידיים. השקט הצבאי הנוכחי של טהראן נובע משחיקת המשגרים לא פחות מאשר מהפסקת האש – ומעיסוקו המוחלט של המשטר בתיאטרון הפוליטי של ההלוויה.
חיזבאללה חושף את הליבה הריקה של הסכם השלום
בשעה שהחזית הישראלית-איראנית התקררה, מלחמת הפרוקסי ממשיכה לגבות חיי אדם. שבירותו של הסכם ה-14 ביוני נחשפה כמעט מיד, כאשר ב-19 ביוני – יומיים בלבד לאחר טקס החתימה – הרג חיזבאללה ארבעה חיילים ישראלים. לפי ה-Daily Wire, בהתבסס על נתוני מרכז המחקר והחינוך "עלמא", חיזבאללה ביצע 975 גלי תקיפה מתועדים רק בין הפסקת האש של ישראל-חיזבאללה ב-17 באפריל למחצית יוני – 745 נגד כוחות צה"ל בלבנון ו-230 שכוונו לשטח ישראל – והרג 17 חיילי צה"ל ואזרח ישראלי אחד. אלו אינן פעולות של צד המכבד הפסקת אש. אלו הן פעולות של פרוקסי איראני הרואה בתהליך הדיפלומטי מגן שמאחוריו הוא יכול להמשיך במלחמת ההתשה שלו נגד המדינה היהודית.
ה"צהרת העקרונות" שפורסמה ב-3 ביוני הייתה אמורה להניח תשתית לדה-אסקלציה. חיזבאללה התעלם ממנה מיד. דפוס זה – של הסכמים שנחתמים בבירות אירופיות ומופרים בתוך שעות בשטח לבנון – חושף את היעדר מנגנון האכיפה היסודי בלב הארכיטקטורה הדיפלומטית הנוכחית. זכותה של ישראל להגן על חייליה ואזרחיה מפני תקיפות בלתי פוסקות של שלוחות איראן נותרת מוחלטת ואינה נפגמת משום פיסת נייר שנחתמה בשוויץ.
מבוי סתום דיפלומטי ומשטר יורש מסוכן עוד יותר
הערוץ הדיפלומטי תקוע במספר חזיתות. ב-2 ביולי הסתיימו השיחות העקיפות עם איראן בתיווך קטאר ללא פריצת דרך בסוגיה הקריטית של מצר הורמוז, אותו איימה טהראן לסגור שוב ב-20 ביוני בשל המשך הפעילות הישראלית בלבנון. השליח המיוחד סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר נסעו לאתר הנופש בורגנשטוק שבשוויץ כדי להתניע מחדש את השיחות הטכניות התקועות, תחת דדליין של 60 יום להסכם סופי שהולך ואוזל. אדמירל קופר מסנטקום אירח דיאלוג ביטחוני אזורי בבחריין ב-1 ביולי, אך התמונה הכוללת נותרה של תנועה ללא התקדמות.
אולי הערכת המודיעין המדאיגה ביותר שעלתה בתקופה זו מגיעה מתחקיר של ה-Washington Post שפורסם ב-4 ביולי על ידי סוזנה ג'ורג' וגרג מילר, אשר הגיע למסקנה כי ההנהגה האיראנית שלאחר עידן ח'אמנאי היא "צעירה יותר, מתוחכמת יותר, חסרת רחמים וקיצונית אף יותר" מקודמתה. ממצא זה מנתץ את ההנחה האופטימית לפיה עריפת סמכותו העליונה של המשטר תייצר שותף גמיש יותר למשא ומתן. המשטר הצומח מאפר מבצע אריה שואג עלול להתברר כמסוכן יותר דווקא משום שלמנהיגיו החדשים – שחושלו בטראומת ההשפלה הלאומית וחיסול מייסדו – יש כל תמריץ לשקם בחשאי את אותן היכולות בדיוק שהמערכה השמידה.
אמריקנים בהלוויית ח'אמנאי: חרפה הדורשת חקירה נוקבת
בהתפתחות המצדיקה חקירה משלה, ה-Daily Wire דיווח ב-7 ביולי כי קומץ אזרחים אמריקנים נסעו לטהראן כדי להשתתף בהלוויית ח'אמנאי, והשאילו את נוכחותם לאירוע תעמולה של המשטר שנועד להקרין לגיטימיות עולמית. בשעה שאיראן ניסתה להפוך את ההלוויה למפגן מתריס נגד ארצות הברית וישראל, אמריקנים אלה סיפקו בדיוק את התמונות הרצויות למפעיליהם בטהראן. הזהויות, הזיקות והמניעים של אנשים אלה ראויים לבחינה ציבורית קפדנית – בייחוד בהתחשב בכך שהשתתפותם התרחשה בזמן שחיילים אמריקנים ובעלי ברית ישראלים נותרו בסכנה לצורך אכיפת אותה הפסקת אש ששלוחותיה של הרפובליקה האסלאמית מפרות באופן פעיל.
תחזית אסטרטגית: ניצחון צבאי ללא פתרון פוליטי
מאזן 130 הימים הראשונים של מבצע אריה שואג משקף הישג צבאי יוצא דופן המלווה באי-ודאות פוליטית עמוקה. בצד ההצלחות: המנהיג העליון של איראן חוסל, תשתית הטילים הבליסטיים שלה נחרבה, מתקני הגרעין שלה בנתנז, פורדו ואיספהאן נפגעו קשות בשתי מערכות עוקבות, ויכולתה להקרין כוח צבאי קונבנציונלי נגד ישראל צומצמה לשבריר מכפי שהייתה ערב המלחמה. הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) אישרה כי ארבע תקיפות נפרדות על מתקני גרעין איראניים במהלך המערכה כוונו נגד אתר פיתוח נשק חשאי, פתחי מתקן העשרה בנתנז, מבני קומפלקס הגרעין באיספהאן, ומתקני מעבדה שהופעלו על ידי הזרוע המנהלתית של תוכנית הנשק הגרעיני של איראן.
בצד המשימות שטרם הושלמו: הסכם שלום שמנגנוני האכיפה שלו אינם קיימים, משטר יורש המוערך על ידי המודיעין האמריקני כקיצוני עוד יותר מקודמו, צבא שלוח בלבנון שהרג 18 ישראלים מאז החלה הפסקת האש שלו עצמו, מצר הורמוז שנותר מוקד חיכוך פעיל עם מחירי נפט שזינקו מ-56.80 דולר לחבית בדצמבר 2025 ל-114.01 דולר באפריל, ומנהיג עליון חדש המבוהל כל כך מזרועה הארוכה של ישראל עד שאינו יכול לקבור את אביו שלו בפומבי. היום ה-130 אינו יום של הכרעה. זהו יום הדורש מהעולם להכיר במה שישראל וארצות הברית השיגו – ובמה שנותר לא גמור באופן מסוכן. הפרק הצבאי המכריע של המלחמה אולי נחתם, אך המאבק הפוליטי על משמעותה, אכיפתה ומורשתה רק מתחיל.