היום ה-157 של מבצע "אריה שואג" לא נפתח ברעם מטוסי ה-F-35 הישראליים מעל המרחב האווירי האיראני או בברק של מיירטי טילים בליסטיים מעל תל אביב, אלא בביטוי בודד מהחדר הסגלגל שעשוי להגדיר את מסלול המלחמה הזו: "הזדמנות אחרונה לפני עריפת ראשים." הכרזתו של הנשיא דונלד טראמפ ב-3 באוגוסט לפיה ארצות הברית ביטלה תקיפה "מסיבית" מתוכננת על איראן — שתוארה כפוטנציאלית "גדולה יותר מכל מתקפה מאז מלחמת העולם השנייה" — לטובת חלון דיפלומטי צר בתיווך ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטר, מסמנת נקודת תפנית בעימות שנמשך כעת כבר חמישה חודשים. החזית הקינטית נדמה במהלך סוף השבוע. החזיתות הדיפלומטית והסייבר — לא.
תקיפה בוטלה, אזהרה נמסרה
ההתפתחות המשמעותית ביותר של היום ה-157 הייתה האישור לכך שתקיפה אמריקאית מתוכננת בהיקף יוצא דופן נבלמה ברגע האחרון בעקבות פניות ישירות מצד בעלות ברית ערביות במפרץ. טראמפ אישר את ההפוגה בנאום מהחדר הסגלגל, וחשף כי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן התקשר אליו ביום ראשון, 2 באוגוסט, והפציר בו לגלות איפוק. על פי דיווח סוכנות הידיעות הסעודית, בן סלמאן הזהיר מפני הפיכת המשבר ל"סכסוך רחב יותר שהשלכותיו ישפיעו על הביטחון והיציבות האזוריים והבינלאומיים". מקור הבקיא בפרטי השיחה ציין כי יורש העצר חשש שתקיפה אמריקאית משמעותית על תשתית האנרגיה של איראן עלולה להוביל למתקפות תגמול איראניות נגד מתקני נפט וגז במפרץ — תרחיש שערב הסעודית מכירה מקרוב, לאחר שכבר ספגה מספר תקיפות איראניות בשבועות האחרונים.
טראמפ הציג את החלטתו לא כנסיגה אלא כרחמים. "אם ניתנת לי הזדמנות לאפשר להרבה אנשים לחיות, אני רוצה לתת את ההזדמנות הזו. זה צעד גדול", אמר, תוך שהוא לא מותיר מקום לספק לגבי האלטרנטיבה. מסגרת שני השלבים שהתווה — שלב 1 הדורש פתיחה מלאה ומיידית של מצר הורמוז, ושלב 2 העוסק בפירוק מגרעין — מייצגת תיעדוף ברור של האינטרסים האמריקאיים. המצר, שדרכו עוברת כחמישית מתצרוכת הנפט העולמית, נסגר למעשה על ידי מבצעים ימיים איראניים מזה שבועות, מה שחנק את שוקי האנרגיה העולמיים והטיל עלויות עצומות על הצרכנים האמריקאים ועל כלכלות בעלות הברית כאחד.
הריקוד הכפול של טהראן
בצעד שלא הפתיע אף משקיף רציני על המדינאות האיראנית, טהראן הכחישה בפומבי כי מתנהל משא ומתן ישיר כלשהו עם וושינגטון — אפילו בשעה שטראמפ התעקש כי השיחות החלו "לבקשת איראן". הנהגת הרפובליקה האסלאמית נוהגת מזה זמן רב בלשון דיפלומטית כפולה, כשהיא פועלת באמצעות מתווכים וערוצים אחוריים בעודה מכחישה פומבית כל מגע עם יריביה, עמדה שנועדה לשמר את האמינות המהפכנית מבית תוך סחיטת ויתורים בחו"ל. תגובתו של טראמפ ברשת Truth Social הייתה בוטה כהרגלו: "ההנהגה האיראנית דו-פרצופית באופן לא ייאמן! הם מבקשים פגישה, יש שיגידו 'מתחננים'".
להכחשה זו יש חשיבות אסטרטגית. נכונותה של איראן לשתף פעולה באמצעות מתווכים סעודים, אמירתים וקטריים, תוך דחייה פומבית של שיחות ישירות, מאותתת על משטר שמבין את מעמדו הרעוע אך אינו יכול להרשות לעצמו להצטייר כמי שנכנע. זהו דפוס מוכר מעשורים של דיפלומטיה גרעינית איראנית — וזהו בדיוק סוג ההתנהגות שאיפשר היסטורית לטהראן לקנות זמן, להתארגן מחדש ולחדש בסופו של דבר את עמדתה התוקפנית. למערכת הביטחון של ישראל, שעוקבת אחר מחזור זה שוב ושוב מאז ראשית שנות ה-2000, יש את כל הסיבות להתייחס לחלון הדיפלומטי הנוכחי בספקנות עמוקה.
שיתוק אסטרטגי או סבלנות אסטרטגית?
ההערכה המפכחת ביותר של היום ה-157 הגיעה לא מפוליטיקאי אלא מאחד מאסטרטגי הכוח האווירי המובילים של אמריקה. פרופסור רוברט פייפ מאוניברסיטת שיקגו, בשיחה עם Newsmax, תיאר את ביטול התקיפה לא כדה-אסקלציה אלא כ"שיתוק אסטרטגי". הניתוח שלו היה חסר רחמים: "כוח אווירי לבדו, וכוח אווירי בתוספת המצור הימי, אינם עושים את העבודה". פייפ חזה כי טראמפ "ימשיך לנוע כמטוטלת" בין איומים לאאיפוק — דפוס שאם יימשך, ישחק את ההרתעה האמריקאית במקום לבנות אותה.
הערכתו של פייפ כי היעד האסטרטגי של איראן חורג בהרבה מהפסקת אש — ושמטרתה האמיתית של טהראן היא "להוציא את כל הכוחות האמריקאיים מהאזור" — ראויה לתשומת לב רצינית. היא עולה בקנה אחד עם עשורים של דוקטרינה אסטרטגית איראנית ועם אידיאולוגיית היסוד של הרפובליקה האסלאמית, הרואה בנוכחות הצבאית האמריקאית במזרח התיכון איום ועלבון כאחד. אם איראן תצליח להוכיח שהיא מסוגלת לספוג מערכות אוויריות אמריקאיות וישראליות תוך שמירה על יכולתה לשבש את שוקי האנרגיה העולמיים ולאיים על תשתיות מדינות המפרץ, היא תשנה מהיסוד את מאזן הכוחות האזורי, ללא קשר לשאלה האם יושג הסכם.
הניתוח האסטרטגי של CNN עצמה, שפורסם ב-4 באוגוסט, היה עגום באותה מידה. הרשת זיהתה שלושה נתיבים העומדים בפני וושינגטון — להאריך ללא הגבלת זמן את התקיפות האוויריות חסרות ההכרעה, להסלים לפגיעה בתשתיות אזרחיות וכוחות קרקעיים, או לסגת מבלי לפתור את יעדי הליבה — וכינתה את שלושתם "בלתי קבילים". בינתיים, הפנטגון שלח בשקט בקשה לאנליסטים צבאיים לקבלת רעיונות חדשים כיצד להפעיל לחץ ולכפות על איראן, הכרה יוצאת דופן בכך שהאפשרויות הקיימות כשלו בהשגת תוצאות אסטרטגיות. עבור ישראל, שביססה את ביטחונה לטווח הארוך על שחיקת תשתית הגרעין והטילים של איראן, הודאה זו מצד בעלת הברית החשובה ביותר שלה מדאיגה ביותר.
מלחמת הסייבר של איראן פוגעת בבתים אמריקאיים
בזמן שדיפלומטים ניהלו משא ומתן וגנרלים שקלו מחדש את צעדיהם, המלחמה המקבילה של איראן נגד תשתיות אזרחיות אמריקאיות המשיכה להתרחב. ה-FBI אישר ב-3 באוגוסט כי מתקני מים ושפכים בלפחות שבע מדינות בארה"ב דיווחו על מתקפות סייבר, כאשר הבולשת הכירה בכך ש"חלק מפעילות זו פגע בתפעול המים". מינסוטה אישרה מתקפות על יותר מ-30 מערכות מים, כולל פלימות', עיר המונה כ-80,000 תושבים. מישיגן דיווחה על מתקפות על תשע מערכות מים. נכון למועד הדיווח, רק שתי מדינות זוהו בפומבי, מה שמותיר את היקף חמש המדינות הנותרות לא ידוע.
הסוכנות האמריקאית לאבטחת סייבר ותשתיות חוקרת קשר איראני אפשרי למתקפות, אם כי היא סירבה להגיב בפומבי. יועץ הלוחמה בטרור לשעבר של מחלקת המדינה, מורגן רייט, אמר ל-BBC את מה שמובן מאליו לכל אנליסט רציני: "עם מי אנחנו נמצאים בעימות כרגע? ובכן, זו איראן. אז הם בראש הרשימה מבחינת מדינות שיש להן את היכולת, וגם את הרצון לעשות משהו כזה". המתקפות תואמות באופן קודר את האזהרה מאפריל שפורסמה במשותף על ידי ה-FBI, ה-EPA, ה-CISA וה-NSA לפיה האקרים המזוהים עם איראן מהווים "איום סייבר דחוף ומתמשך" במיוחד על מתקני מים אמריקאיים — אזהרה שככל הנראה לא זכתה לתשומת הלב המספקת.
שדה הקרב הכלכלי
המימדים הפיננסיים של היום ה-157 שיקפו את תנודות המטוטלת של מחזורי המלחמה והדיפלומטיה. מחירי הנפט ירדו והמניות בארה"ב התקרבו לשיא כל הזמנים ב-4 באוגוסט, לאחר שטענותיו של טראמפ על שיחות מתמשכות עוררו תקוות לפתיחה מחדש של מצר הורמוז. אך התמונה הרחבה יותר היא של רווחי מלחמה יוצאי דופן. אקסון-מוביל דיווחה על רווח של 14.5 מיליארד דולר ברבעון השני, בעוד שברון דיווחה על 12.1 מיליארד דולר — נתונים המושפעים משמעותית ממחירי הנפט הגולמי שהאמירו בעקבות הסכסוך. טראמפ הפעיל לחץ פומבי על שתי החברות להוריד את מחירי הדלק לצרכן, וציין כי "כשמסתכלים על חברה אחת שבה הם הרוויחו פי 12 ממה שהרוויחו בשנה שלפני כן, הם צריכים להחזיר חלק מזה לציבור".
בינתיים, הכרזת החות'ים על "חרם ימי" על ספנות סעודית בים האדום, עליה הוכרז לפני כשבועיים, ממשיכה להדק את המכבש הכלכלי. החרם חוסם פוטנציאלית נתיב יצוא נפט שבו השתמשה ערב הסעודית כדי לעקוף את חסימת מצר הורמוז על ידי איראן, מה שמדגים את האפקטיביות של רשת השלוחים של איראן בהרחבת הלחץ הכלכלי הרבה מעבר לגבולותיה. סוכנות הידיעות הממשלתית האיראנית "תסנים" הוסיפה נדבך הסלמה נוסף ב-31 ביולי, כשדיווחה כי טהראן הכינה רשימת מטרות מפורטת של אתרים ברחבי המזרח התיכון לתגובה במקרה שוושינגטון תממש את איומי התקיפה שלה.
יום 157: המבט מירושלים
לא דווח על תקיפות מאושרות של חיל האוויר הישראלי על מטרות איראניות — מתקני גרעין, משמרות המהפכה, נפט או מערכי טילים — בחלון הזמנים שבין ה-2 ל-4 באוגוסט. לא אושרו שיגורי טילים בליסטיים או כטב"מים איראניים לעבר שטח ישראל. שום אירוע יירוט לא הפעיל את ארכיטקטורת ההגנה הרב-שכבתית של ישראל מפני טילים. ההפוגה המבצעית נראית הדדית, ומוחזקת על ידי הפיגומים השברים של האופציה הדיפלומטית. אך הנהגת הביטחון של ישראל יודעת, כפי שידעה תמיד, שהפוגות אינן שלום. איראן ניצלה כל מרווח זמן דיפלומטי בעבר — שיחות ה-JCPOA, ניהול ההסלמה לאחר ה-7 באוקטובר, והשבועות הראשונים של מבצע "אריה שואג" עצמו — כדי להשתקם, להצטייד מחדש ולהיערך מחדש.
שאלת המפתח של היום ה-157 היא האם אולטימטום "ההזדמנות האחרונה לפני עריפת ראשים" של טראמפ מייצג אולטימטום אמיתי או תנודה נוספת בדפוס שפרופסור פייפ זיהה כשיתוק אסטרטגי. עבור ישראל, התשובה לשאלה זו היא קיומית. תוצאה דיפלומטית שתפתח מחדש את המצר ותבלום את תוכנית הגרעין של איראן תהיה הישג היסטורי. תהליך דיפלומטי שרק יקנה לטהראן זמן בעוד הנחישות האמריקאית מתפוגגת יהיה קטסטרופה. מאה וחמישים ושבעה ימים לתוך המלחמה הזו, המרחק בין שתי התוצאות הללו מעולם לא היה צר יותר — או גורלי יותר.