ארון הטילים מתרוקן
הגילוי המשמעותי ביותר של היום ה-158 היה האישור, שדווח לראשונה על ידי רויטרס וקיבל תהודה ב-CNN ב-4 באוגוסט, כי ארצות הברית מיצתה "כמעט לחלוטין" את מלאי מערכות הטילים הטקטיים של הצבא (ATACMS) וטילי התקיפה המדויקים (PrSM) שלה — כלי הנשק לטווח ארוך, קרקע-קרקע, שהיוו את עמוד התווך של היכולת האמריקאית להכות במטרות איראניות מבוצרות מבלי לסכן טייסים. שני מקורות אישרו לרויטרס כי פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) ביצע בשקט השלמת מלאי מזירות פעילות אחרות, הודאה לוגיסטית הנושאת השלכות אסטרטגיות עמוקות הרחק מעבר למפרץ הפרסי.
הדיווח של CNN הוסיף ממד נוסף של דאגה: צבא ארה"ב כילה כמעט 80 אחוזים ממיירטי הטילים המרכזיים, כאשר מפקדים מזהירים כי המלאים כעת "נמוכים באופן מסוכן". גם מלאי טילי השיוט מסוג טומהוק נותר מדולדל באופן משמעותי. עבור ממשל שאיים שוב ושוב על איראן במה שהנשיא טראמפ כינה "המתקפה הגดולה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה", מספרים אלה מייצגים פער מדאיג בין הרטוריקה למציאות המבצעית. הארסנל שניתץ את מערכות ההגנה האווירית האיראניות ואת נקודות הפיקוד של משמרות המהפכה בשבועות הראשונים של המערכה הצטמצם לרמות שמגבילות כל איום אמין של חידוש תקיפות בקנה מידה גדול.
להתפתחות זו יש חשיבות עצומה עבור ישראל. מבצע "אריה שואג" נהגה כמערכה משותפת שבה יכולת התקיפה האמריקאית בעומק השלימה את העוצמה האווירית של ישראל עצמה. המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתל אביב מעריך מזה זמן רב כי מאזן ההרתעה של איראן נשען על אמונתה כי "בסכסוך בקנה מידה גדול, ישראל עלולה לתקוף מטרות אסטרטגיות באיראן, ובראשן מטרות הגרעין" — אך פעולות כאלה דורשות גיבוי אמריקאי קונקרטי כדי להצליח. כאשר החימוש המדויק של וושינגטון הולך ואוזל, אמינות האיום הצבאי העומד בבסיס המסלול הדיפלומטי נחלשה באופן מהותי, ומתכנניה האסטרטגיים של ישראל חייבים כעת לחשב מסלול מחדש בהתאם לכך.
מטרות המלחמה המצטמצמות של טראמפ
אם סיפור התחמושת הגדיר את הממד הצבאי של היום ה-158, התמונה הדיפלומטית לא הייתה פחות נוקבת. הנשיא טראמפ אמר לרשת פוקס ניוז ב-4 באוגוסט כי וושינגטון מקיימת "דיונים טובים מאוד" עם טהראן וכי איראן "להוטה לחתום" על עסקה — בעוד שבאותה נשימה איים כי איראן "תוכה קשות" אלא אם מצר הורמוז ייפתח מחדש "בקרוב מאוד". מזכיר המדינה מרקו רוביו, בנאום נפרד, אישר כי השיחות בהן מעורבת עומאן כמתווכת "התקדמו אך עדיין לא הניבו הסכם סופי", תוך שהוא מגדיר את היעד המיידי במונחים צנועים להפליא: להביא לכך ש"יותר ספינות יוכלו לעבור שם בבטחה בטווח הקצר".
שר האוצר סקוט בסנט הרחיק לכת אף יותר ב-CNBC, והציע כי הסכם שיט בהורמוז עשוי להתממש "כבר ביום שלישי או רביעי." אך הצד האיראני כפר מיד בלוח הזמנים הזה, ודיווח של ה-פייננשל טיימס שפורסם ב-5 באוגוסט חשף כי טהראן "מכחישה כל ידע" על השיחות הישירות שטראמפ טען בפומבי כי יתקיימו ביום שני. הסתירות בין המצג הציבורי האופטימי של וושינגטון לבין ההכחשות של טהראן מרמזות על משא ומתן שמנוהל עבור אמון השווקים לא פחות מאשר עבור מהות אסטרטגית.
ההערכה הנוקבת ביותר הגיעה מה-ניתוח האסטרטגי של הפייננשל טיימס, אשר תיעד כיצד מטרות המלחמה המקוריות של טראמפ הצטמצמו דרמטית. יעדיו הראשוניים של המבצע — פירוק מלא של איראן מנשק גרעיני, הפסקת ייצור הטילים הבליסטיים וניתוק רשתות הפרוקסי של טהראן — קרסו לכדי דרישה בודדת: פתיחה מחדש של מצר הורמוז. רוביו עצמו הודה בנסיגה, כשהצהיר בבירור: "פירוז איראן מנשק גרעיני הוא העסקה האולטימטיבית. העסקה המיידית... היא המצר." מתווך השלום לשעבר במזרח התיכון, אהרן דייוויד מילר, סיפק פסק דין בוטה שאמור להדאיג כל תומך בביטחונה לטווח הארוך של ישראל: "מה שפעם היה חופשי וללא הגבלה אינו עוד כזה. אין כמעט שום דבר שטראמפ יכול לחלץ מהסכם שהאיראנים מוכנים לקבל שישנה את המציאות."
הורמוז: מרכז הכובד של המלחמה
מצר הורמוז, שדרכו עוברת כחמישית מצריכת הנפט היומית העולמית, הפך לזירה הייחודית שבה יוכרעו תוצאות מלחמה זו. פיקוד המרכז של ארה"ב אישר כי נכון ל-4 באוגוסט, כוחות הצי האמריקאי הפנו מחדש סך של 45 כלי שיט מסחריים כחלק מאכיפת המצור המתמשך נגד איראן. אך איראן ושלוחותיה ממשיכות להוכיח כי נתיב המים נותר שטח מריבה. ב-4 באוגוסט, סוכנות פעולות הסחר הימי של בריטניה (UKMTO) דיווחה כי קליע לא מזוהה פגע בכלי שיט מסחרי שפעל ליד עומאן וגרם לו נזק, בעוד שתקרית שנייה שבה היה מעורב כלי שיט אחר באותו אזור נמצאת תחת חקירה.
בנפרד, המורדים החות'ים — כוח הפרוקסי של טהראן בתימן — הטביעו ספינה מסחרית הודית בים האדום, מה שעורר גינוי מצד משרד החוץ של הודו. התקפות אלו אינן מעשי פיראטיות מבודדים; הן פרובוקציות מחושבות שנועדו להוכיח כי איראן שומרת על היכולת לשבש את זרמי האנרגיה הגלובליים גם בזמן שהיא מנהלת משא ומתן, ולערער את התנופה הדיפלומטית שהזניקה את השווקים. כפי שדווח בכלי תקשורת רבים, מדד S&P 500 זינק ב-1.8 אחוזים ב-4 באוגוסט ועבר את רף ה-7,700 לראשונה אי פעם, בעוד שנפט מסוג ברנט ירד בכ-5 אחוזים ל-79.11 דולר לחבית בשל האופטימיות לעסקה בהורמוז — תזכורת נוקבת לכך שוול סטריט מתמחרת פתרון שהצדדים עצמם טרם סיפקו.
חזית לבנון: חיזבאללה מכשיל, ישראל פועלת
בעוד שהעימות הישיר בין איראן לישראל נכנס לשלב הדיפלומטי שלו, ממד הפרוקסי נותר פעיל בגבולה הצפוני של ישראל. ה-4 באוגוסט סימן את פתיחתו של הסבב השביעי של שיחות ישראל-לבנון ברומא, שמטרתן לכונן מסגרת לנסיגה צבאית ישראלית מדרום לבנון בתמורה לפירוק חיזבאללה מנשקו — התנאים שנדרשו במסגרת חודש יוני בתיווך ארה"ב. מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, הגיב בנאום טלוויזיוני שבו גינה את נשיא לבנון ג'וזף עאון על השתתפותו במשא ומתן ישיר עם ישראל, כינה אותו "משוחד ומפלג" והכריז כי שיחות כאלה "אינן מביאות ללבנון דבר מלבד בושה, השפלה, אכזבה ווויתורים בלתי פוסקים".
התריסנות של קאסם מדגישה מציאות בסיסית שאותה שום מסגרת דיפלומטית אינה יכולה להעלים: חיזבאללה נותר שלוחה איראנית שמטרתה האסטרטגית היא לשמור על חזית צפונית נגד ישראל. סירובו של הארגון לתהליך רומא אינו טקטיקת משא ומתן — זהו ציווי אידיאולוגי המוכתב על ידי טהראן. באותו יום שבו דיבר קאסם, צבא הגנה לישראל פוצץ מטען גדול בעיירה חדת'א שבדרום לבנון, תזכורת חדה לכך שהנוכחות המבצעית של ישראל בדרום לבנון נמשכת ללא קשר ללוחות זמנים דיפלומטיים. עבור ישראל, ערוץ לבנון וערוץ איראן אינם ניתנים להפרדה: שום עסקה עם טהראן שמותירה את הארסנל של חיזבאללה שלם לא תוכל להיחשב כפתרון אמיתי.
מבט אסטרטגי: הסכנות של אשליה דיפלומטית
היום ה-158 מציב בפני ישראל ובעלות בריתה פרדוקס הדורש הערכה מפוכחת. המערכה שהחלה בתקיפות הרסניות על תשתיות צבאיות איראניות — תקיפות אשר, כפי שהצהיר ראש הממשלה נתניהו באפריל, "מחצו" את תוכניות הגרעין והטילים של איראן — השיגה יעדים טקטיים משמעותיים. היכולות ההתקפיות של איראן נשחקו. מערכות ההגנה האווירית שלה נופצו. מבני הפיקוד של משמרות המהפכה שובשו. אלו הישגים אמיתיים ובעלי השלכות ששינו מן היסוד את מאזן הכוחות האזורי.
אך התמונה האסטרטגית מורכבת יותר. איראן, חבולה אך לא שבורה, מינפה את הקלף היחיד שנותר בידה — השליטה במצר הורמוז — לכדי עמדה של מינוף משא ומתן בלתי צפוי על שווקי האנרגיה העולמיים. ארצות הברית, כאשר מלאי טילי הדיוק שלה מדולדל ומטרות המלחמה שלה הצטמצמו לדרישה בודדת, מנהלת משא ומתן מעמדה חלשה בהרבה מכפי שהדומיננטיות הצבאית שלה הייתה מרמזת. והסיכון שעסקה חפוזה בהורמוז תהפוך לכלי שיאפשר לאיראן להימלט מהשלכות המערכה — תוך שמירה על תשתית הגרעין שלה, שימור רשתות הפרוקסי שלה והישרדות המשטר שלה על כנו — הוא הסכנה החמורה ביותר הניצבת כעת בפני ישראל.
48 השעות הבאות יוגדרו לא על ידי תקיפות אוויריות אלא בשאלה האם הסכם הורמוז בתיווך עומאן יחזיק מעמד — או שמא התקפות שיט חדשות יחבלו בו לחלוטין. ישראל חייבת לעמוד על כך, בכל ערוץ דיפלומטי אפשרי, כי שום הסכם עם איראן אינו קביל אלא אם כן הוא נותן מענה לכל קשת האיומים: תוכנית הגרעין, ארסנל הטילים הבליסטיים ורשתות הפרוקסי המטילות אימה על גבולות ישראל מזה עשרות שנים. כל דבר פחות מכך יהפוך את הניצחונות הצבאיים של מבצע "אריה שואג" לתבוסה דיפלומטית — וישאיר את המשטר האיראני חופשי לשקם, לחמש מחדש ולחדש את מסעו להשמדת המדינה היהודית. המלחמה אולי נעצרה, אך הדריכות של ישראל אינה יכולה להיפסק.