יום 21 של מבצע "האריה השואג" סימן הסלמה דרמטית בממד מלחמת האנרגיה של המערכה הישראלית נגד איראן, כאשר חיל האוויר הישראלי תקף את שדה הגז הימי סאות' פארס — המתקן היקר ביותר לגז טבעי של טהראן — בעוד טילים בליסטיים איראניים הדליקו שוב את צופרי האזעקה ברחבי מרכז ישראל. התקיפות והתגובות הנגדיות של ה-20 במרץ הדגישו כי שלושה שבועות לתוך העימות הישיר חסר התקדים בין ישראל לרפובליקה האסלאמית, אף אחד מהצדדים אינו מוכן לסגת. עם מחיר הנפט הגולמי הנוסק מעל 125 דולר לחבית, האיחוד האירופי הנאבק להבטיח אספקות אנרגיה חלופיות, ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ המרחף בפומבי את רעיון ה"הפחתת" המעורבות האמריקאית — הנוף האסטרטגי של המזרח התיכון משתנה בזמן אמת.
ישראל מעביר את הקרב לעורק החיים הכלכלי של איראן
התקיפה הישראלית על סאות' פארס מייצגת הסלמה מחושבת נגד היסודות הכלכליים של המשטר האיראני. סאות' פארס אינו רק מתקן אנרגיה נוסף; זהו שדה הגז הטבעי הגדול בעולם, המשותף עם קטאר, ומשמש כמנוע הפיננסי המניע את מכונת המלחמה של טהראן, פעולות המשלחת של המשמרות המהפכניים (IRGC), ורשת הפרוקסי הענפה שלה המשתרעת מביירות לבגדד. בתקיפת מטרה זו, ישראל איתתה כי אין נכס אסטרטגי איראני מחוץ להישג יד — וכי ה"שלב השני" המוצהר של המערכה, המתמקד בבסיס התעשייתי הביטחוני של איראן ותשתיות תומכות המלחמה, אכן בתוקף. התקיפה עוררה הדים דיפלומטיים מיידיים מדוחא, השותפת במאגר, כפי שדיווח הניו יורק טיימס ב-20 במרץ.
פעולה זו באה בעקבות תקיפות ישראל על בסיסים צבאיים איראניים בהמדאן ב-19 במרץ, שכוונו לעיר במערב איראן המארחת נכסים מרכזיים של המשמרות המהפכניים וחיל האוויר. יחד, 48 השעות האחרונות של מבצעי ישראל מדגימות גישה שיטתית: שחיקת הכושר הצבאי האיראני תוך כדי ערעור יכולת המשטר לממן את ההתקפנות המתמשכת. הבקשה הרשמית של הפנטגון לעד 200 מיליארד דולר במימון צבאי נוסף — נתון מדהים המשקף גם את היקף המבצעים וגם את עלות שמירת עליונות האוויר מעל לשטח איראני — מאשר כי וושינגטון וירושלים רואות במערכה זו מפעל אסטרטגי של דור, לא מבצע עונשי מוגבל.
מטח התגמול האיראני ומשחק האנרגיה במפרץ
טהראן הגיבה ללחץ ההולך וגובר בכלי הגמול המוכר שלה: טילים בליסטיים שכוונו לעורף הישראלי. ב-20 במרץ, שוגרו טילים איראניים לעבר מרכז ישראל, והפעילו צופרי אזעקה ארציים לשני ימים רצופים. בעוד נתוני יירוט ספציפיים מארכיטקטורת ההגנה הרב-שכבתית של ישראל — הכוללת חץ-3, קלע דוד וכיפת ברזל — לא פורסמו רשמית לגבי מטחי ה-19-20 במרץ, הערכות מוקדמות של המערכה הצביעו על כך שהקואליציה האמריקאית-ישראלית השמידה 80 עד 90 אחוז ממערכות ההגנה האווירית ומשגרי הטילים של איראן בשבועות הפתיחה, תוך שחיקה משמעותית אך לא מוחלטת של כושר התקיפה של טהראן.
אולם אולי המשמעותי יותר מהתקיפות הישירות על ישראל הוא הציר המכוון של איראן לעבר תשתיות האנרגיה במפרץ — אסטרטגיה שנועדה לגרום כאב כלכלי לא לישראל בלבד, אלא לכל בעל ברית אמריקאי באזור ולכל כלכלה תלוית-אנרגיה בעולם. התקיפה האיראנית מה-19 במרץ על ראס לפאן, מתקן הגז הטבעי המעובן הנחשב ביותר של קטאר והמפעל הגדול בעולמו, הייתה מעשה של פזיזות אסטרטגית יוצאת דופן. הערכות הנזק מצביעות על כך שהמתקן עשוי שלא לפתוח שוב עד חמש שנים, בעלות כלכלית צפויה של 20 מיליארד דולר לשנה — נתון המהווה את מה שסוכנות האנרגיה הבינלאומית הזהירה ממנו בעבר כשיבוש הגדול ביותר אי פעם באספקת הנפט והגז בהיסטוריה.
פקיד איראני שלא נקב בשמו הוציא אזהרה פומבית מצמררת כי "קלפי משחק נוספים תוכננו ויכנסו לזירה בזמן המתאים." אנליסטי ביטחון מעריכים כי מדובר בהתייחסות ישירה למפעלי ההתפלה במפרץ — התשתית השברירית שעליה תלויים מיליוני בני אדם בערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וכווית לצורכי מי שתייה. זהו חישוב האסטרטגי של המשטר האיראני, חשוף לעין כל: אם התאוקרטיה אינה מסוגלת לנצח את ישראל צבאית, היא תחזיק כבני ערובה את כלל האוכלוסייה האזרחית של האזור באמצעות איום בתקיפות תשתית קטסטרופליות. עמדה זו חושפת את האסימטריה המוסרית הבסיסית הנמצאת בלב הסכסוך.
לוח השחמט הדיפלומטי: וושינגטון מתנדנדת, טהראן מסרבת
ההתפתחות הדיפלומטית המשמעותית ביותר סביב יום 21 הייתה האות הפומבי של נשיא טראמפ כי ארצות הברית שוקלת "הפחתת" מעורבותה הצבאית במערכה. בד בבד, מינהל טראמפ העניק לאיראן רישיון זמני למכור כ-140 מיליון חביות נפט גולמי — צעד שנועד להרגיע שוקי האנרגיה העולמיים המתנדנדים ממחירים של 125 דולר לחבית, כפי שדיווחה CNN ב-21 במרץ. האות הכפול — נסיגה צבאית לצד ויתור כלכלי — מעלה שאלות דחופות האם נחישות וושינגטון תואמת את היקף האיום שמשטרה התאוקרטי של איראן מציב ליציבות האזורית והעולמית.
בתוספת סערה לעמדה האמריקאית, מנהלת המודיעין הלאומי טולסי גאבארד העידה בפני הקונגרס ב-19 במרץ כי איראן אינה בונה מחדש את מתקני העשרת האורניום שלה — הצהרה שסתרה ישירות את הנימוק הישראלי ואת הנימוק הרחב יותר של המינהל להמשך ההסלמה במערכה. נמסר כי טראמפ היה זועם על גאבארד בגין עדותה, ומגלה פערי מודיעין משמעותיים בתוך וושינגטון ברגע הקריטי ביותר של המבצע. בינתיים, שקל המינהל את האופציה יוצאת הדופן של כיבוש אי ח'ארג האיראני ואסרטיביות שליטה על מיצר הורמוז, כשטראמפ קורא ל"מאמץ צוות" רב-צדדי לפתיחת המצר החיוני.
טהראן, מצידה, נעלה את הדלת בפני כל פתרון דיפלומטי בטווח הקרוב. מקור בכיר בממשלת איראן הצהיר חד-משמעית כי המשטר לא ינהל משא ומתן תחת הפצצה. באירופה, האיחוד האירופי ייעץ בדחיפות למדינות החברות להוריד את יעדי אחסון הגז הטבעי בתגובה לשיבוש ההרסני בשרשראות אספקת ה-LNG של המפרץ. ההחלטה הסלקטיבית של איראן להתיר לאוניות תבואה לעבור במיצר הורמוז — פשרה מוגבלת שנועדה לייצב את אספקות המזון הפנימיות שלה — אין לטעות בה כמחווה של הרגעה. זהו מהלך מחושב למניעת מהומות פנימיות בעוד המשטר ממשיך לנהל את מלחמתו נגד האזור.
קורבנות ומחיר התקפנות המשטר האיראני
עלות החיים האנושית המצטברת של המערכה עד ה-21 במרץ עומדת על 3,000 הרוגים ו-18,000 פצועים באיראן, על פי נתונים שפרסם הגרדיאן. מספרים אלה משקפים את ההשלכות הטראגיות אך הבלתי נמנעות של פירוק התשתית הצבאית של משטר שבילה עשרות שנים בהטמנת מפעלי הנשק, סוללות הטילים ומרכזי הפיקוד של המשמרות המהפכניים בתוך אזורים אזרחיים. חיסולו של עלי לריג'אני, ראש הביטחון המשפיע של איראן ויו"ר הפרלמנט לשעבר, בימים הקודמים לכן, הוסיף לכריתת ראשי המנהיגות האסטרטגית של המשטר. הלוויתו ב-18 במרץ — אותו יום שבו איראן תקפה את ראס לפאן — סמלה את עמדת טהראן של הסלמה מונעת תרעומת במקום הערכה מחודשת מפוכחת.
התקיפה שכיוונה איראן של מיליציה עיראקית על נמל התעופה הבינלאומי בבגדד ב-19 במרץ, שפצעה ארבעה אנשים, שימשה תזכורת לכך שזרועות התוקפנות האיראנית משתרעות הרחק מעבר לגבולותיה. מהפעולות המתמשכות של חיזבאללה בלבנון — שם נותרו מעל 700,000 אזרחים עקורים — ועד למיליציות פרוקסי בעיראק המכוונות לתשתיות התעופה הבינלאומית, רשת האלימות של הרפובליקה האסלאמית ממשיכה לאיים על אזרחים ברחבי האזור, גם כאשר כושרה הצבאי נשחק.
תחזית אסטרטגית: האריה עדיין שואג
עם כניסת מבצע "האריה השואג" לשבועו הרביעי, הקואליציה האמריקאית-ישראלית שומרת על עליונות אוויר מלאה מעל מערב איראן וטהראן, ללא אובדן מאושר של מטוסי קרב אמריקאים או ישראליים לאורך כל המערכה בת 21 הימים. הישג מבצעי יוצא דופן זה משקף עשורים של השקעה בעליונות טכנולוגית, אינטגרציה מודיעינית ואימון טייסים שאין בשום כמות של נפיחות איראנית כדי להתאים לה. השמדת ה-IRINS מקראן, ספינת הצי הגדולה ביותר של איראן, בשלב מוקדם יותר של המערכה, מדגישה עוד יותר את פירוק השיטתי של הכוח הצבאי הקונבנציונלי של המשטר.
ובכל זאת, הדרך קדימה מלאה בחוסר ודאות. הציר המכוון של איראן לעבר תשתיות האנרגיה במפרץ מייצג הסלמה מסוכנת המעלה את הסיכון עבור כל אומה התלויה באספקות האנרגיה של המזרח התיכון. האותות המתנדנדים של וושינגטון — בקשה בו-זמנית ל-200 מיליארד דולר למימון מלחמה תוך שיגוף "הפחתה" — מרמזים על מינהל הנמשך בין הכרח אסטרטגי ולחץ פוליטי פנימי. עבור ישראל, הציווי נותר ללא שינוי: יש לשלול לצמיתות מהמשטר התאוקרטי בטהראן, שקרא פומבית לחיסול המדינה היהודית במשך יותר מארבעה עשורים, את הכושר הצבאי לממש איום זה. יום 21 הדגים כי למערכה יש גם את היכולת וגם ההיגיון האסטרטגי להשיג מטרה זו. השאלה היא כעת האם לקהילה הבינלאומית תהיה הנחישות לראות זאת עד תומה.