היום ה-27 של מבצע "אריה שואג" סיפק את האות האסטרטגי המשמעותי ביותר מאז שישראל וארצות הברית פתחו במערכה המשותפת שלהן נגד הרפובליקה האסלאמית ב-28 בפברואר 2026. בבוקר ה-26 במרץ, הנשיא דונלד טראמפ הודיע ב-Truth Social כי הוא מאריך את ההפוגה בתקיפות נגד תשתיות האנרגיה האיראניות בעשרה ימים, ודוחה את המועד האחרון ל-6 באפריל בשעה 20:00 (שעון החוף המזרחי). ההארכה, השנייה במספר, אישרה את מה שגורמי מודיעין ישראלים ואמריקאים רמזו עליו במשך ימים: טהראן פתחה בערוץ הידברות חשאי מהותי, ולראשונה מזה כמעט ארבעה שבועות של הפצצות אוויריות ללא הרף, הקצב המבצעי הואט באופן נראה לעין. עם זאת, אין לטעות ולחשוב שההפוגה בתקיפת יעדי האנרגיה היא הפסקת אש. השמדת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן, תשתיות ייצור הטילים שלה ויכולתה לייצא טרור ברחבי המזרח התיכון נותרות המשימה המגדירה של המערכה, ומשימה זו רחוקה מלהסתיים.
ההפוגה הדיפלומטית ומשמעותה
הודעתו של טראמפ הייתה בוטה כדרכו. "בהתאם לבקשת הממשלה האיראנית, אנא תנו להצהרה זו לשמש עדות לכך שאני משהה את תקופת השמדת מפעלי האנרגיה ב-10 ימים, עד יום שני, ה-6 באפריל 2026," הוא כתב, והוסיף כי השיחות "מתקדמות טוב מאוד" למרות מה שכינה דיווחים תקשורתיים שגויים. ההצהרה אושרה על ידי Newsmax וזכתה לאישוש בעדכונים השוטפים של ה-Guardian ובדיווחים של אל-ג'זירה בתוך שעות ספורות. ביטוי המפתח הוא "בהתאם לבקשת הממשלה האיראנית", הקובע כי טהראן עצמה ביקשה את ההארכה – הודאה מרומזת בכך שתשתיות האנרגיה של המשטר פגיעות באופן קיומי ושהמשך התקיפות יסב נזק כלכלי קטסטרופלי מעבר למה שהרפובליקה האסלאמית מסוגלת לספוג.
פתיחה דיפלומטית זו אינה מייצגת, עם זאת, נסיגה בכל קשת המבצעים. שלב 2 של מבצע "אריה שואג", המכוון נגד בסיס התעשייה הביטחונית של איראן, כולל מתקני ייצור טילים, מרכזי מחקר דו-שימושיים וקומפלקסים צבאיים תת-קרקעיים, לא הופסק. גיחות חיל האוויר הישראלי ממשיכות לפעול תחת מעטפת העליונות האווירית שביססה מפקדת המרכז של ארה"ב (CENTCOM) מעל מערב איראן ומסדרון טהראן כבר ב-2 במרץ, כאשר הפנטגון אישר כי אף מטוס קרב אמריקאי או ישראלי לא אבד. ההבחנה חשובה: טראמפ מציע לטהראן חלון הזדמנויות צר בנוגע לאנרגיה, לא בנוגע למכונה הצבאית שלה.
המערכה הצבאית עד היום ה-27
לא דווח על חבילות תקיפה ישראליות עצמאיות חדשות בחלון הזמן של ה-25–26 במרץ, בהתאם לאיתות הדיפלומטי הרחב יותר. אך המשקל המצטבר של 27 ימי מבצעים רצופים מספר סיפור מדהים. טייסי חיל האוויר הישראלי פגעו ב-מאות מטרות ברחבי איראן החל משעות הפתיחה של המערכה, בתיאום עם CENTCOM ותחת אישורו הישיר של הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר. הקומפלקס התת-קרקעי החסוי המכונה מינזדהי (Minzadehei), מצפון-מזרח לטהראן, הושמד בשלב מוקדם של המערכה לאחר שהמודיעין הישראלי העריך כי זהו האתר שבו מדעני גרעין איראנים שחזרו לפעילות פיתחו רכיבי הדק ומרעום עבור נשק גרעיני, ממצא שאושר על ידי אנדריאה סטריקר מ-הקרן להגנה על הדמוקרטיות.
מתקן ההעשרה בנתנז הופצץ בכניסותיו, בעוד שהקומפלקסים בפורדו, באספהאן ובנתנז כבר ספגו נזק קשה במהלך מבצע "פטיש חצות" (Operation Midnight Hammer) ביוני 2025. צילומי לוויין של הניו יורק טיימס שפורסמו ב-4 במרץ אישרו כי מבנה במתקן טילים איראני ליד אספהאן "ניזוק קשות". האפקט המצטבר אינו מוטל בספק: ציר הזמן לפריצה גרעינית של איראן, שצומצם לשבועות לפני תקיפות יוני 2025, נדחק לאחור בשנים, אם לא שובש לצמיתות. הודאת סבא"א (IAEA) כי אינה יכולה לאמת את מלאי הגרעין של איראן מדגישה את היקף ההרס.
מטחי התגובה של איראן ומגן ההגנה של ישראל
תגובתה של טהראן לאורך המערכה הייתה עזה מבחינת נפח האש אך מוגבלת מבחינה אסטרטגית בתוצאותיה. משמרות המהפכה טענו כי שיגרו את גל התקיפות ה-37 שלהם עד היום ה-12 בלבד, תוך שימוש בכל אמצעי, החל מטילים בליסטיים כבדים מסוג "ח'וראמשהר" ועד נחילי כטב"מים שכוונו לתל אביב, חיפה, מערב ירושלים ומתקנים אמריקאיים ברחבי המפרץ. ביום ה-19, איראן שיגרה מטח משולב נוסף של טילים וכטב"מים לעבר ישראל ומדינות מפרץ רבות, מה שהפעיל מערכות הגנה אווירית בכל האזור. התקפות איראן על תשתיות במפרץ היו פזיזות במיוחד, כאשר המשטר תקף את כווית, קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות – מדינות שלא פתחו במעשי איבה – במה שאנליסטים של אל-ג'זירה תיארו כ-"שריפת הגשרים של שכנות טובה".
ארכיטקטורת ההגנה הרב-שכבתית נגד טילים של ישראל ספגה את הרוב המוחלט של האש הנכנסת, אך היא לא הייתה בלתי חדירה. טילים איראניים פגעו בערים הדרומיות ערד ו-דימונה, ופצעו יותר מ-180 בני אדם במצטבר. בערד נפצעו כ-75 איש, מתוכם 10 אושפזו במצב קשה בבאר שבע. בדימונה, ביתו של הקריה למחקר גרעיני בנגב על שם שמעון פרס, נפצעו 33 בני אדם. חדירת ההגנות הישראליות בדימונה מהווה הסלמה חמורה, אם כי ראש עיריית ערד יאיר מעיין הדגיש כי "אף אחד שהיה במקלט לא נפגע" – עדות לדוקטרינת ההגנה האזרחית של פיקוד העורף שהצילה אינספור חיים לאורך המלחמה הזו. לא אושרו מטחים איראניים גדולים חדשים נגד ישראל בחלון הזמן הספציפי של ה-25–26 במרץ, הפוגה המשתלבת עם התמרונים הדיפלומטיים.
נפגעים, ספנות ומצר הורמוז
המחיר האנושי של המערכה משקף את הא-סימטריה של העימות. בצד האיראני, לפחות 85 בני אדם נהרגו ביום הראשון בלבד כאשר תקיפה פגעה בבית ספר לבנות בדרום איראן, עם לפחות 15 הרוגים נוספים בעיירה לאמרד שבדרום-מערב המדינה. חיסולו של אייתוללה עלי חמינאי בתקיפה ישראלית מוקדמת יותר שינה מהיסוד את שרשרת הפיקוד של המשטר והותיר את ההיררכיה המדינית-צבאית של טהראן במצב חסר תקדים של התפרקות. בצד הישראלי, יותר מ-180 נפצעו מתקיפות הטילים האיראניות, אם כי מספר ההרוגים הישראלים המאומתים במערכה הנוכחית נותר נמוך בהרבה ממה שטענה מכונת התעמולה של טהראן.
גם הכוחות האמריקאיים שילמו מחיר. כטב"ם איראני פגע במרכז פיקוד לוגיסטי של המילואים של צבא ארה"ב בנמל שועיבה בכווית, והרג חיילים אמריקאים שהקרבתם זכתה לכבוד מצד ישראלים שהקימו אנדרטה ספונטנית בתל אביב. הצי האמריקאי הגיב בהטבעת כלי שיט איראני במים בינלאומיים ב-4 במרץ, והדגיש כי לפרובוקציות הימיות של איראן יש השלכות קטלניות. מצר הורמוז עצמו נותר נקודת החנק הכלכלית המשמעותית ביותר במלחמה: תנועת המכליות קרסה לכמעט אפס, כאשר רק שתי מכליות נפט חצו ב-3 במרץ ואחת ב-4 במרץ. האיום האיראני "להעלות באש" כל ספינה שתעבור במצר הפך את שוק האנרגיה העולמי לבת ערובה, מציאות שתוארה בניתוח של הפייננשל טיימס מה-27 במרץ תחת הכותרת "הכלכלה העולמית היא בת הערובה של איראן".
לוח השחמט הדיפלומטי
מזכיר המדינה מרקו רוביו נועד עם שרי החוץ של ה-G7 בצרפת ב-27 במרץ, שם התמודדו בעלות בריתה של ארה"ב עם ביקורת חריפה על מה ש-Fox News תיארו כ-"תגובה פושרת" למנהיגות האמריקאית במערכה. פגישת ה-G7 חשפה סדקים בתוך הברית המערבית, אפילו כשההיגיון האסטרטגי של פירוק יכולות הגרעין והטילים של איראן זוכה לתמיכה שקטה רחבה בקרב מדינות המפרץ וממסדי ביטחון אירופיים. רוסיה, שנחשבת למוטבת כלכלית מהעימות דרך מחירי אנרגיה גבוהים, הכחישה דיווחים לפיהם פוטין נסוג מהמשא ומתן; דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב כינה טענות אלו כשקריות.
עמדתה הדיפלומטית של איראן עצמה הוקשחה בדרכים חושפניות. שגריר איראן באו"ם, אמיר-סעיד איראוואני, הכריז כי החלטת מועצת הביטחון 2231, המסגרת המשפטית שעמדה בבסיס הסכם הגרעין (JCPOA), פקעה והיא "ללא תוקף משפטי" – עמדה שנתמכה על ידי רוסיה וסין במועצת הביטחון. איראן חסמה את פקחי סבא"א מגישה לאתרי גרעין שהופצצו, בדרישה שהסוכנות תגדיר "תנאים של אחרי המלחמה" לפני מתן גישה. המשטר אסר על נבחרות הספורט שלו לנסוע ל"מדינות עוינות", ושלוחי החות'ים בתימן הכריזו כי אין "שום סיבה" להפסיק את התקפות הספנות בים האדום. אלו אינן פעולות של משטר המתכונן להיכנע. אלו עמדות של ממשלה המנסה לנהל משא ומתן מתוך מה שנותר משברי המינוף שלה.
מטרתה של איראן היא כעת "לא רק הפסקת אש אלא סדר של אחרי המלחמה שישיב את ההרתעה ויבטיח ערבויות כלכליות וביטחוניות לטווח ארוך." — ניתוח אל-ג'זירה, 25 במרץ 2026
היום ה-28 ואילך: השעון מתקתק לקראת ה-6 באפריל
עשרת הימים הקרובים יקבעו האם מבצע "אריה שואג" יעבור ממערכה צבאית לסיום דיפלומטי, או שמא שלב תשתיות האנרגיה יתחדש בעוצמה הרסנית. הארכת הדד-ליין של טראמפ היא הימור מחושב: היא מתגמלת את נכונותה של טהראן לדבר, תוך שמירה על איום השמדת מגזר האנרגיה הכולל כמנוף האולטימטיבי. עבור ישראל, החישוב האסטרטגי ברור. תוכנית הגרעין הוחזרה שנים לאחור, חמינאי מת, קווי ייצור הטילים של משמרות המהפכה נמצאים תחת הפצצה מתמדת, ורשת השלוחים האזורית של איראן נשחקה בשמונה עשר חודשים של מבצעים רצופים הנמשכים מאז אוקטובר 2023. השאלה כעת היא האם המשטר בטהראן, המופשט ממנהיגו העליון ומדמם יכולת צבאית, יקבל תנאים שיחסמו לצמיתות את שאיפותיו הגרעיניות – או שמא ה-6 באפריל יסמן את תחילתו של הפרק ההרסני ביותר במערכה עד כה. עמדתה של ישראל נותרה בלתי מעורערת: לא תהיה חזרה לסטטוס קוו אנטה, והפרויקט בן ארבעים השנה לבניית אימפריה תיאוקרטית חמושה בגרעין מסתיים כאן.