המערכה ההתקפית: הישג צבאי היסטורי
היקף ההישגים של הקואליציה האמריקנית-ישראלית במהלך 67 ימים ראוי להכרה מפוכחת לפני כל דיון בהמשך. פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) רשם יותר מ-9,000 גיחות קרב שנועדו לפגוע באתרי טילים איראניים, רשתות הגנה אווירית, מרכזי פיקוד של משמרות המהפכה ומתקני ייצור נשק ברחבי הרפובליקה האסלאמית. ישראל לבדה העבירה מעל 115,600 טון של ציוד צבאי לזירת המבצעים, הישג לוגיסטי המדגיש הן את עומק הברית בין ארה"ב לישראל והן את יכולתו של צה"ל לניהול מלחמה משלחתית מתמשכת.
ליל הפתיחה של המערכה, ה-28 בפברואר, השיג את מה שעשורים של מבצעים חסויים ולחץ דיפלומטי לא הצליחו להשיג: חיסולו של המנהיג העליון אייתוללה עלי חמינאי, שנפגע מחימוש מדויק אמריקני-ישראלי במיקומו בטהראן. עד אמצע אפריל, ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול היה לטעון במידה רבה של צדק כי מערכות ההגנה האווירית של איראן "הפכו לחסרות תועלת", הצי שלה "מוטל בקרקעית הים", חיל האוויר שלה "כמעט הושמד", ותוכניות הגרעין והטילים שלה "רוסקו". אנליסטים ישראלים העריכו כי למעלה מ-1,000 לוחמים איראנים נהרגו בתוך איראן עד תחילת מרץ בלבד, נתון שבוודאי גדל בשבועות שחלפו מאז.
לא אושרו תקיפות חדשות של חיל האוויר הישראלי על אדמת איראן במהלך חלון הזמנים של ה-4 וה-5 במאי, מה שעולה בקנה אחד עם מסגרת הפסקת האש שנשמרה במימד התקיפות הישירות מאז ההכרזה עליה ב-8 באפריל. היעדר תקיפות חדשות אינו מסמן חולשה; הוא משקף את המציאות שבה היעדים הצבאיים העיקריים של ישראל – השמדת התשתית האסטרטגית של איראן – הושגו במידה ניכרת.
ההסלמה האיראנית במפרץ: המלחמה שבוושינגטון טוענים שהסתיימה
אם המערכה האווירית ההתקפית הסתיימה, מישהו שכח לעדכן את טהראן. ה-Financial Times דיווח כי איראן פתחה בגל חדש של תקיפות כטב"מים וטילים ברחבי המפרץ, תוך התמקדות בנתיבי שיט ובתשתיות אזוריות, באיתות ברור לכך שהרפובליקה האסלאמית מתכוונת להפיק מינוף מרבי מיכולותיה האסימטריות הנותרות. המצור המלא של איראן על מצר הורמוז – שדרכו עוברת כחמישית ממשלוחי הנפט והגז העולמיים – נותר על כנו, כשהוא חונק את אספקת האנרגיה העולמית ומסב כאב כלכלי הרחק מעבר למזרח התיכון.
ההתרסה אינה רק צבאית אלא גם רטורית ומחושבת. יו"ר הפרלמנט האיראני והנושא והנותן הראשי, מוחמד קאליבאף, הצהיר פומבית ב-5 במאי: "אנחנו יודעים היטב שהמשך הסטטוס קוו הוא בלתי נסבל עבור אמריקה, בעוד שאנחנו רק בתחילת הדרך". זו אינה שפה של משטר המתכונן להיכנע. זו שפה של משטר המאמין שהזמן והלחץ הכלכלי פועלים לטובתו – וכי הלהיטות של וושינגטון להכריז על ניצחון היא כשלעצמה חולשה במשא ומתן שטהראן יכולה לנצל.
פרויקט חופש: הושק והושהה תוך 24 שעות
אולי שום דבר לא המחיש את חוסר העקביות של הרגע הנוכחי בצורה חדה יותר מאשר גורלו של "פרויקט חופש" (Project Freedom), מבצע הצי האמריקני שהושק ב-4 במאי כדי ללוות שיט מסחרי דרך מצר הורמוז. הנשיא טראמפ השהה את המבצע לאחר יום אחד בלבד, בנימוק של "התקדמות גדולה" לקראת "הסכם מלא וסופי עם נציגי איראן" ובקשה מצד המתווכת פקיסטן. הנסיגה הפתאומית זעזעה בעלות ברית ואויבים כאחד.
"המציאות היא שאנחנו עדיין במלחמה." — ליאון פאנטה, לשעבר מזכיר ההגנה של ארה"ב וראש ה-CIA, בתגובה להכרזת הממשל על סיום השלב ההתקפי.
ה-New York Times לכד את הסתירה בכותרת שככל הנראה תישאר כציון דרך היסטורי: "טראמפ ורוביו מתעקשים שהמלחמה באיראן הסתיימה, אפילו כשילים עפים במהלך הפסקת האש". מזכיר ההגנה פיט הגסת' ניסה ליישב את הסתירה, ואישר כי הפסקת האש "שרירה וקיימת" בעוד שחימוש איראני המשיך לפגוע במטרות ברחבי המפרץ. עבור ישראל, המחזה מעלה שאלה לא נוחה אך בלתי נמנעת: האם ירושלים יכולה לסמוך על וושינגטון שתעמוד איתנה עד לשלב הסופי, או שמא עליה להתכונן להבטחת האינטרסים שלה באופן עצמאי?
הגורם הסיני: הצל של בייג'ינג על סיום המערכה
שר החוץ האיראני עבאס אראקצ'י הגיע לבייג'ינג ב-6 במאי לשיחות עם מקבילו הסיני וואנג יי – ביקורו הראשון בסין מאז תחילת המלחמה. העיתוי אינו מקרי. טהראן פועלת באופן פעיל לבינאום המינוף שלה, ומחפשת גיבוי דיפלומטי סיני כמשקל נגד ללחץ האמריקני במשא ומתן. הביקור מגיע ימים ספורים לפני פסגת טראמפ-שי המתוכננת ל-14-15 במאי בייג'ינג, שתתקיים כעת בצל המבוי הסתום במצר הורמוז.
מדאיג אף יותר, ה-Wall Street Journal דיווח כי סין ממשיכה לספק ציוד למפעלי כטב"מים בתוך איראן ורוסיה למרות הסנקציות האמריקניות, מה שאומר שכושר ייצור הכטב"מים האיראני – אותה יכולת המניעה את התקיפות המתמשכות של טהראן במפרץ – לא נקטע לחלוטין. זהו כישלון אסטרטגי ששום מספר של גיחות קרב לא יוכל לתקן באמצעים קינטיים בלבד. שרשרת האספקה של הכטב"מים היא בעיה דיפלומטית וכלכלית, והיא דורשת כלים דיפלומטיים וכלכליים שוושינגטון לא רצתה או לא יכלה להפעיל נגד בייג'ינג עד כה.
מוכנות הגנה ופער החימוש
מערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל נגד טילים – כיפת ברזל, קלע דוד, חץ 3 ומערכת ה-THAAD שהוצבה על ידי ארה"ב – פעל ביעילות יוצאת דופן לאורך המערכה, ויירט עשרות מטחי טילים איראניים ביותר מ-37 גלי תקיפה של משמרות המהפכה. לא פורסמו נתוני יירוט ספציפיים לחלון הזמנים של ה-4 וה-5 במאי, בהתאם לשקט היחסי בחזית התקיפות הישירות במהלך תקופת הפסקת האש.
עם זאת, המחיר של הביצועים הללו מתחיל להתברר. חקירת CNN חשפה כי ארצות הברית השתמשה בכ-רבע מכלל מלאי טילי המיירט המתקדמים של מערכת ה-THAAD במהלך המערכה, מה שחשף פער קריטי באספקת חימוש המשתרע הרבה מעבר לסכסוך הזה. תקציב הפנטגון לשנת הכספים 2026 כולל 2.5 מיליארד דולר להרחבת ייצור טילים וחימוש – צעד נחוץ, אך לא מספיק כדי לטפל בפגיעות המבנית העמוקה יותר. ישראל וארצות הברית חייבות להבטיח שבסיס התעשייה הביטחונית יוכל לעמוד בסוג של פעולות הגנה ממושכות ובעצימות גבוהה כפי שדרשה מלחמה זו.
המחיר הכלכלי הגלובלי
ההשלכות הכלכליות של המלחמה ממשיכות להחריף. מחיר נפט מסוג ברנט עמד על 108.40 דולר לחבית ב-5 במאי, ומחיר ה-WTI על 100.80 דולר – שני הנתונים משקפים נסיגה קלה מהזינוק של 6 אחוזים שנרשם מוקדם יותר השבוע, כאשר השהיית "פרויקט חופש" על ידי טראמפ עוררה תקוות קצרות להסכם. הצרכנים האמריקנים מרגישים את הלחץ ישירות, כשמחירי הבנזין מתקרבים ל-4.50 דולר לגלון ברמה הלאומית, שיא של ארבע שנים. בבריטניה, סקר של Opinium מצא כי 80 אחוזים מהבריטים מודאגים מכך שהמלחמה באיראן תייקר את המזון, שכן המצור בהורמוז מייקר את עלויות האנרגיה, הדשנים, השילוח וההפצה ברחבי אירופה.
גם מדינות המפרץ הערביות עוקבות בדאגה גוברת. אנליסטים אזוריים הזהירו ב-5 במאי כי מדינות אלו יחושו "רגשות מעורבים" כלפי ארצות הברית כשהסכסוך יסתיים, מה שמשקף חוסר נוחות עמוק מהתנודתיות של וושינגטון בין הסלמה לנסיגה. עבור ישראל, שמירה על יחסים בילטרליים חזקים עם השותפות במפרץ – יחסים שנבנו בעמל רב במסגרת "הסכמי אברהם" – תדרוש דיפלומטיה זהירה בחודשים הקרובים.
תחזית אסטרטגית: 72 השעות המכריעות
התמונה המבצעית ביום ה-67 היא של עמימות אסטרטגית בפתח המעבר. ישראל וארצות הברית השיגו את יעדיהן הצבאיים העיקריים: התשתית הצבאית האסטרטגית של איראן מוטלת בהריסות, המנהיג העליון שלה מת, ויכולת הקרנת הכוח הקונבנציונלית שלה נופצה. אלו עובדות ששום רטוריקה מתריסה מצד טהראן לא תוכל למחוק. ובכל זאת, ניצחון צבאי ופתרון פוליטי נותרים דברים שונים בתכלית.
טהראן לא נכנעה. היכולות האסימטריות שלה במפרץ נותרו חזקות. הפנייה הדיפלומטית שלה לבייג'ינג מאותתת על משטר הפועל באופן אקטיבי לבניית מסגרת כוח חלופית. והלהיטות של וושינגטון להכריז על סיום המלחמה – בזמן שטילים ממש עפים – מסתכנת במתן מרחב הנשימה המדויק שאיראן צריכה כדי להשתקם. ישראל חייבת להבטיח שכל "הסכם מלא וסופי" שיצמח מהמשא ומתן הזה לא יחליף את ההישגים הצבאיים של הקואליציה, שהושגו בעמל רב, בהבטחה על הנייר מצד משטר שהפר כל הסכם שעליו חתם אי פעם. 72 עד 96 השעות הקרובות יהיו מכריעות. הערנות של ישראל אסור שתתרופף.