היום ה-72 של מבצע "אריה שואג" עלה לא עם שאגת מטוסי הקרב מעל הרמה האיראנית, אלא עם הצליל החד של כישלון דיפלומטי. ב-10 במאי 2026, הנשיא דונלד טראמפ דחה בפומבי את הצעת השלום של איראן – שהוגשה באמצעות מתווכים פקיסטנים – כ"בלתי קבילה לחלוטין", ובכך כיבה את מה שהיה הפתח הדיפלומטי המשמעותי ביותר מאז כניסת הפסקת האש לתוקף בתחילת אפריל. תוך שעות, הן טראמפ והן ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הופיעו בראיונות טלוויזיוניים נפרדים כדי להצהיר, במונחים שאינם משתמעים לשני פנים, כי המלחמה נגד הרפובליקה האסלאמית לא הסתיימה. הפסקת האש השברירית עדיין נשמרת במובן הטכני הצר ביותר, אך הקרקע הפוליטית מתחתיה השתנתה באופן מכריע ביום ה-72.
הקריסה הדיפלומטית
הצעת השלום של איראן, שהועברה לוושינגטון דרך איסלאמבאד, קראה לפי הדיווחים לסיום מיידי וקבוע של מעשי האיבה ולערבויות ברזל לכך שלא ארצות הברית ולא ישראל יבצעו תקיפות נוספות בשטח איראן. לפי סוכנות הידיעות החצי-רשמית "תסנים" בטהראן, התנאים ייצגו "עמדה לאומית מאוחדת" – ביטוי שנועד לאותת כי המנהיג העליון חמינאי עצמו אישר את המסמך. עבור המשטר, ההצעה הוצגה כוויתור רחב לב מצד מדינה שעמדה בלמעלה מחודשיים של הפצצות אוויריות רצופות.
וושינגטון ראתה זאת אחרת. ארצות הברית עמדה על שני תנאים מוקדמים שאינם ניתנים למשא ומתן לכל פתרון: החזרה מלאה של מעבר ימי חופשי דרך מצר הורמוז וכן השעיה ניתנת לאימות של העשרת הגרעין האיראנית. הצעת איראן, כפי שדווח על ידי ה-BBC, לא עמדה באף אחד מהתנאים. הדחייה של טראמפ ברשתות החברתיות הייתה מיידית, בוטה וחד-משמעית – דלת דיפלומטית שנטרקה בזמן אמת. הדחייה מאותתת כי הקואליציה האמריקנית-ישראלית רואה בהפסקת האש הנוכחית לא את תחילתו של שלום, אלא הפוגה אסטרטגית במערכה שטרם הושלמה.
נתניהו וטראמפ: המלחמה לא נגמרה
ראש הממשלה נתניהו השתמש בראיון מתוקשר בתוכנית "60 דקות" של רשת CBS ששודר ב-10 במאי כדי להציג את עמדת ישראל בפירוט יוצא דופן. הוא הצהיר כי אתרי ההעשרה עדיין צריכים להיות מפורקים, כי שלוחיה של איראן נותרו פעילים, וכי יכולת ייצור הטילים הבליסטיים של טהראן נחלשה אך לא הושמדה. "פגענו בחלק גדול מזה," אמר נתניהו ל-CBS. "אבל כל זה עדיין שם, ויש עבודה לעשות."
אולי המדהים מכל היה הגילוי של נתניהו על תפיסה פיזית של החומר הגרעיני של איראן. בציטוט ישיר של טראמפ, אמר ראש הממשלה הישראלי: "מה שהנשיא דונלד טראמפ אמר לי הוא, 'אני רוצה להיכנס לשם'. ואני חושב שאפשר לעשות זאת פיזית." נתניהו הוסיף: "אם יש לך הסכם, ואתה נכנס פנימה, ומוציא את זה – זו הדרך הטובה ביותר." ההצהרה מהווה את ההכרה הציבורית המפורשת ביותר עד כה לכך שסוף המשחק האמריקני-ישראלי עשוי לכלול פעולות קרקעיות להסרה פיזית של אורניום מועשר ותשתית צנטריפוגות ממתקנים איראניים – תרחיש החורג הרבה מעבר למערכה האווירית שנוהלה עד כה.
בראיון נפרד לתוכנית "Full Measure", טראמפ אישר כי איראן "הובסה צבאית" אך דחה כל רמז לכך שהפעולות המלחמתיות הסתיימו. הוא העריך כי בערך 70 אחוזים מהמטרות האמריקניות המיועדות בתוך איראן הותקפו, והוסיף באיום: "אנחנו יכולים להיכנס לשבועיים נוספים ולחסל כל מטרה ומטרה." ה-ניו יורק טיימס ציין כי צמד הראיונות "החריף עוד יותר את הבלבול לגבי מערכה צבאית המאופיינת ביעדים ומסרים משתנים", וזאת ימים ספורים בלבד לאחר שגורמים בממשל רמזו כי הסכסוך "מיצה את עצמו".
המצב הצבאי: הפסקת אש מתוחה נשמרת
לא דווח על תקיפות קינטיות מאושרות של חיל האוויר הישראלי במהלך חלון הזמן של 9–10 במאי. הפסקת האש שהוכרזה בתחילת אפריל נותרה בתוקף להלכה, אם כי דיווחים קודמים תיעדו "חילופי אש מזדמנים" בשבועות שחלפו מאז נכנסה לתוקף. היעדר נתוני תקיפה חדשים ביום ה-72 עולה בקנה אחד עם הדפוס הנוכחי – הפוגה אסטרטגית ולא הפסקה קבועה. חיל האוויר הישראלי, שביצע מערכת הפצצות חסרת תקדים נגד מתקני גרעין איראניים, מרכזי פיקוד של משמרות המהפכה ורשתות הגנה אווירית במהלך השלב הפעיל של המלחמה, נראה כמי ששומר על מוכנות מבצעית בזמן שהדיפלומטיה מתנהלת.
בצד האיראני, לא אושרו תקיפות טילים בליסטיים או כטב"מים נגד שטח ישראל בחלון דיווח זה. מוקדם יותר בסכסוך, משמרות המהפכה שיגרו גלי תקיפות מרובים תחת הכותרת "מבצע הבטחה אמיתית", שכוונו למרכזי אוכלוסייה ישראליים ומתקנים צבאיים. מערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל – הכולל את מיירט ה"חץ 3" מחוץ לאטמוספירה, "קלע דוד" ומערכת "כיפת ברזל" – דווח כפעיל לאורך השלב הקינטי של המערכה, אם כי אין נתוני יירוט חדשים מהיום ה-72. מניין הנפגעים המצטבר מהשלב הפעיל של המלחמה עומד על אסימטריה מובהקת: איראן הודתה בלפחות 610 אזרחים הרוגים, בעוד ישראל דיווחה על 28 הרוגים בתקופת דיווח קודמת.
מצר הורמוז: סדק סמלי במצור
במה שעשוי להתגלות כהתפתחות הלוגיסטית המשמעותית ביותר של היום, מכלית גז טבעי נוזלי קטארית הפכה ב-10 במאי לכלי השיט הראשון שחוצה את מצר הורמוז באישור איראני מאז החל מבצע "אריה שואג" ב-28 בפברואר. המכלית, שפניה לפקיסטן, עברה בנתיב המים הצר שמוביל בדרך כלל כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית. המצר היה סגור למעשה לשיט מסחרי לאורך כל 72 ימי הסכסוך – סגירת צוואר בקבוק עם השלכות מרחיקות לכת על שוקי האנרגיה העולמיים, שרשראות אספקת הדלק לתעופה וכלכלות מדינות המפרץ התלויות בגישה ימית ללא הפרעה.
אין לטעות במעבר הבודד כפתיחה מחודשת. מוטב להבינו כמחווה איראנית מחושבת – איתות לשכנות אזוריות כמו קטאר ופקיסטן כי טהראן שומרת על היכולת לאשר או למנוע מעבר, וכי שיתוף פעולה ולא עימות עשוי להניב הקלה כלכלית סלקטיבית. האם מחווה זו תזכה לוויתורים דיפלומטיים בתמורה – ימים יגידו, אך בחישוביה של וושינגטון, מכלית אחת אינה מספקת את הדרישה לחופש ניווט מלא ובלתי מותנה.
השלכות כלכליות עולמיות: הנפט שוב מעל 104 דולר
השווקים הגיבו במהירות לדחיית הצעת השלום האיראנית על ידי טראמפ. נפט מסוג ברנט זינק ב-3.1 אחוזים ל-104.50 דולר לחבית במסחר באסיה ב-11 במאי, בעוד שנפט מסוג WTI הנסחר בארה"ב עלה ב-3 אחוזים ל-98.40 דולר. הזינוק במחירים משקף את הערכת השוק כי סגירת הורמוז תימשך וכי חזרה למעשי איבה פעילים היא תרחיש סביר בטווח הקרוב. הברנט כבר טיפס חזרה מעל הרף הפסיכולוגי של 100 דולר בעקבות הפסקת האש ב-8 באפריל, כאשר הסוחרים הבינו שהפוגה ללא פתיחת המצר מציעה הקלה מוגבלת לאספקה העולמית.
הלם האנרגיה חורג הרבה מעבר לנפט גולמי. מחסור בדלק סילוני הולך ומחמיר כבר שבועות, ומאיים לשבש את לוחות הזמנים של התעופה בקיץ ברחבי אירופה ואסיה. משלוחי גז טבעי נוזלי הזורמים בדרך כלל מקטאר דרך הורמוז לקונים באסיה נותבו מחדש או הושעו לחלוטין. בכל יום שהמצר נותר סגור תפקודית, העלות הכלכלית העולמית של סכסוך זה הולכת ונערמת – והלחץ על כל הצדדים להגיע לפתרון גובר.
תחזית אסטרטגית: מצב המתנה עם שיניים
היום ה-72 של מבצע "אריה שואג" מוצא את הסכסוך תלוי בין מלחמה לשלום, כאשר שתי התוצאות עדיין מונחות בבירור על השולחן. הפסקת האש נשמרת בהגדרתה הצרה ביותר – ללא תקיפות מאושרות, ללא שיגורי תגמול מאושרים – אך הארכיטקטורה הפוליטית הנדרשת לפתרון בר-קיימא טרם נבנתה. הצעת השלום של איראן הייתה חסרת סיכוי מלכתחילה משום שלא התייחסה לאף אחת מדרישות הליבה שוושינגטון וירושלים הציבו מההתחלה: פירוק גרעיני וחופש ימי.
הקואליציה האמריקנית-ישראלית מחזיקה ביוזמה הצבאית ושני המנהיגים יודעים זאת. הצהרתו של טראמפ כי 70 אחוזים מהמטרות הותקפו היא בו בזמן התרברבות ואיום – 30 האחוזים הנותרים משמשים כמנוף לחץ. הדיון הציבורי של נתניהו על תפיסה פיזית של חומר גרעיני איראני מהווה הסלמה דרמטית ביעדי המלחמה המוצהרים, כזו המרמזת על פעולות קרקעיות או לפחות פשיטות של כוחות מיוחדים על מתקנים מבוצרים. הרפובליקה האסלאמית, מצדה, נראית כמי שבוחנת האם מחוות סלקטיביות – מכלית בודדת, הצעת שלום רשמית – יכולות לסדוק את נחישות הקואליציה מבלי לוותר על המהות.
זהו אינו שלום. זהו קפיץ דרוך. הימים הקרובים יקבעו האם המסלול הדיפלומטי יכול להניב תנאים שיספקו הן את הדרישות האסטרטגיות של וושינגטון והן את הצורך של טהראן במוצא שישמור על כבודה – או שמא האריות ישאגו שוב בשמי איראן.