הסטנדרט הכפול הבריטי: נסיגה ציוויליזציונית

הדיכוי של סטארמר נגד חופש הביטוי בימין

איסורי הכניסה האחרונים כוונו ספציפית למנוע השתתפות בעצרת "Unite the Kingdom", צעדה שאורגנה על ידי הפעיל טומי רובינסון. דמויות בולטות כמו ג'ואי מנארינו וולנטינה גומז היו בין שבעת האנשים שמהם נמנעה רשמית חציית הגבול הבריטי. על פי דיווחים מ-The Guardian, הממשלה הצדיקה את הצעדים הללו על ידי תיוג הדוברים כ-"מסיתים מהימין הקיצוני" שרטוריקה שלהם עלולה לעורר הפרות סדר ציבוריות. צנזורה יזומה זו מרמזת כי הממשל הנוכחי רואה בסנטימנטים מסורתיים ובהתנגדות להגירה איום גדול יותר על המדינה הבריטית מאשר באידיאולוגיות הקיצוניות המשתרשות כעת בתוך המרקם החברתי של האומה.

התרת קיצוניות תחת כסות של דת

בעוד שהגבול נסגר בטריקת דלת בפני אלו שביקשו להשתתף בעצרת לאומנית, הרשויות הבריטיות אישרו במקביל התקהלות המונית עבור כת סלפית קיצונית הידועה בדחייה הבלתי מתפשרת שלה של ערכי המערב. כת זו דוגלת בגלוי בהפרדה מגדרית מוחלטת בחיים הציבוריים, טוענת כי הדמוקרטיה היא מטבעה "אנטי-אסלאמית", ודבקה בקוד משפטי ימי-ביניימי הקובע עונש מוות על הומוסקסואליות. ההחלטה לספק הגנה משטרתית לאירוע כזה, תוך איסור על כניסת דוברים זרים שוחר שלום מהימין הפוליטי, חושפת סטנדרט כפול עמוק ומטריד בתוך מנגנון הביטחון של בריטניה.

• ההתקהלות המותרת כללה דוברים שבעבר התייחסו למערכות המשפט המערביות כ"שחיתות מעשה ידי אדם" שיש להחליפה בשריעה האלוהית.
• הקהל באירועים אלו מופרד בקפידה על פי מין, כאשר נשים נדחקות לעיתים קרובות לאזורי צפייה משניים או לאולמות נפרדים.
• למרות הפרות ברורות אלו של עקרונות השוויון הבריטיים, משרד הפנים נותר שותק להפליא בנוגע למידת ה"תרומה לטובת הציבור" של התקהלויות כאלו.

שחיקת הזהות והחוק המערביים

מדיניות זו של אכיפה בררנית מייצגת יותר מסתם הטיה פוליטית; היא סימפטום של שקיעה ציוויליזציונית רחבה יותר. על ידי פגיעה באלו המדברים בשם ההגנה על גבולות הלאום והמורשת המערבית, תוך מתן סיוע לקבוצות המבקשות לפרק את היסודות הללו ממש, ממשלת בריטניה מסבסדת למעשה את השמדתה שלה. משפיענים כמו אבי ימיני ציינו את האירוניה בכך שנאסרה כניסתם לבריטניה למרות שלא הייתה להם כל כוונה להסית לאלימות, בעוד שאנשי דת קיצוניים מורשים להטיף לאלפים בלב ברמינגהאם ולונדון. חוסר איזון זה מרמז כי "טובת הציבור" מוגדרת כעת לא על פי ביטחון האזרחים, אלא על פי נוחותם של אלו המבקשים לראות את המערב עובר טרנספורמציה יסודית.

אין זה רק כישלון של מדיניות; זוהי כניעה ציוויליזציונית מחושבת המתעדפת את פיוס הקיצוניות על פני ההגנה על חירויות היסוד שלנו.

המחיר של הליכה מתוך שינה אל עבר השקיעה

המערב צועד כעת מתוך שינה לעבר מצב של פיצול בלתי הפיך, שבו שלטון החוק מוחל מתוך זדון אידיאולוגי ולא מתוך הגינות אוניברסלית. כאשר ממשלה מתייחסת להתנגדות שלווה כאל איום על הביטחון הלאומי תוך התעלמות מקבוצות הקוראות למוות עבור חבריהם לאזרחות, החוזה החברתי מבוטל למעשה. עלינו לדרוש סוף למערכת המשפט הדו-שכבתית הזו ולעמוד על כך שמנהיגינו יתעדפו את ההגנה על ערכים דמוקרטיים מערביים על פני הרגישויות של מובלעות קיצוניות. אם נמשיך לאפשר לגבולותינו לשמש כמסננת ל"מחשבה פסולה" בעוד שמרכזי הערים שלנו הופכים לזירות לאינדוקטרינציה קיצונית, בריטניה שהכרנו תהפוך במהרה לשריד היסטורי.

השבת המצפן הבריטי

כדי להפוך מגמה זו, חיוני שהאזרחים יזהו את דפוסי התעמולה והזעם הבררני המניעים את הממשל המודרני. עלינו לתמוך בקולות שאינם חוששים לקרוא תיגר על הנורמליזציה של הקיצוניות ועל דיכוי הסנטימנט הפטריוטי. ההגנה על ישראל וההגנה על המערב קשורות זו בזו באופן מהותי; שתיהן מאחזים של חירות העומדים מול גאות בלתי פוסקת של אידיאולוגיה סמכותנית והתפשטות אסלאמיסטית. הגיעה העת להתעורר, לדרוש דין וחשבון מנציגינו, ולסרב לשתוק בזמן שהציוויליזציה שלנו נמכרת בשם "טובת ציבור" הונאתית.