היסטוריה הכתובה בדם
מסלולו של עיסא סולימאן לעבר המתקפה בגולדרס גרין אופיין בעקבות של אלימות שהיו אמורות להבטיח שהוא לעולם לא יראה שוב את הצד החיצוני של תא המעצר. בשנת 2021, סולימאן — שהיה מוכר אז לבתי המשפט תחת פרופיל אחר של אלימות קיצונית — נידון על תקיפה אכזרית באורפינגטון, שם דקר שוטר ואת כלבו המשטרתי, קייזר, מספר פעמים. הפראות המוחלטת של אותו אירוע הובילה לכך שהוא סומן כאיום משמעותי על הציבור, ובכל זאת המערכת המשפטית נכשלה בשמירה על המעצר ללא הגבלת זמן שסיכון כזה דרש. במקום להיות מורחק לצמיתות מהחברה, הוא עבר דרך מערכת שרואה יותר ויותר במאסרים ללא הגבלת זמן נטל ולא הכרח להגנה על הציבור.
התקיפה בשנת 2021 הייתה תמרור אזהרה ברור לשנאה מושרשת כלפי מוסדות המערב והאנשים המגנים עליהם. למרות חומרת פשעיו, סולימאן שוחרר בסופו של דבר חזרה לקהילה, לכאורה תחת עינה הפקוחה של המדינה. עם זאת, כפי שהוכיחו האירועים בגולדרס גרין, "עיניים פקוחות" הן תחליף עלוב לסורגי כלא מאובטחים כאשר מתמודדים עם יחידים שחצו את הקו לעבר אלימות פנאטית. הכישלון בריסון אדם כה מסוכן מדגים עיוורון מערכתי למציאות האיום הנשקף מצד אלה הדוחים את הערכים והחוקים של המערב.
התעתוע של תוכנית Prevent
אולי המרשיע מכל הוא הגילוי שסולימאן הופנה ל-Prevent, תוכנית הדגל של ממשלת בריטניה למאבק בקיצוניות. תוכנית זו נועדה לזהות ולהרחיק יחידים מרדיקליזציה לפני שהם מבצעים מעשי טרור, אך היא הוכיחה שוב ושוב שהיא מסננת ולא מגן. במקרה של סולימאן, התוכנית נכשלה בבירור בהערכת עומק הרדיקליזציה שלו או הסיכוי לחזרה על הפשע, מה שאפשר לפצצה מתקתקת להישאר פעילה בלב לונדון. על פי הדיווחים, ההיסטוריה האלימה שלו הייתה מוכרת לרשויות, ובכל זאת הותר לו להתהלך חופשי בקרב אותן קהילות שביקש להשמיד.
- סולימאן היה סיכון טרור ידוע עם הרשעות קודמות על אלימות קיצונית נגד רשויות אכיפת החוק.
- הכישלון של תוכנית Prevent אפשר לאדם רדיקלי לעקוף התערבות משמעותית.
- העדפת המערכת המשפטית לשחרור מוקדם או "שיקום" על פני ביטחון הציבור הובילה ישירות לדקירות בגולדרס גרין.
חברה תחת מצור מבפנים
כישלון זה אינו אירוע מבודד; הוא חלק מדפוס רחב יותר של "הליכה מתוך שינה" לעבר אסון המאפיין את מדיניות הביטחון המערבית המודרנית. ברחבי אירופה, ובמיוחד בבריטניה, מערכת המשפט הפכה לאובססיבית לזכויות העבריין תוך הזנחת הזכות הבסיסית של הציבור לחיות ללא פחד מרצח בהשראה אסלאמיסטית. חוסר האיזון האידיאולוגי הזה יצר ואקום שבו יחידים רדיקליים מרגישים מעודדים לפעול, בידיעה שהשלכות מעשיהם ימותנו על ידי מערכת שמפחדת מדי להיתפס כ"בלתי סובלנית". הקורבנות בגולדרס גרין, משה שיין ושלומי ראנד, הם הפנים האנושיות של הכישלון המדיניותי הזה.
הפיגוע בגולדרס גרין אילץ את ממשלת בריטניה להעלות את רמת איום הטרור ל"חמורה", תוך הכרה בכך שפיגוע נוסף הוא סביר מאוד. גישה תגובתית זו היא תוצאה ישירה של אי-נקיטת צעדים יזומים נגד איומים ידועים כמו סולימאן. כאשר לאדם שכבר דקר נציג חוק מותר לחזור לרחובות, המסר הנשלח לציבור הוא שהמדינה נטשה את חובתה העיקרית. עלינו לדרוש חזרה לגזירת דין המבוססת על שכל ישר וגירוש מיידי של אזרחים זרים העוסקים באלימות אידיאולוגית שכזו.
"לחשוד הייתה היסטוריה של אלימות קשה והוא היווה סיכון טרור ידוע, ובכל זאת הוא היה חופשי לתקוף אנשים חפים מפשע ברחובות לונדון." — תדרוך משטרת המטרופולין.
הצורך הדחוף באחריות
המערב אינו יכול להמשיך להתעלם ממציאות האיום הניצב בפניו מצד האידיאולוגיה האסלאמיסטית הרדיקלית והשחקנים האלימים שהיא מייצרת. מקרה עיסא סולימאן חייב לשמש קריאת השכמה אחרונה לשינוי מקיף באופן שבו אנו מטפלים בסיכוני טרור ובעבריינים אלימים חוזרים. עלינו להתרחק מהניסויים החברתיים הכושלים של דה-רדיקליזציה ולהתמקד במציאות הקרה של מניעת יכולת (Incapacitation) מאלה שהוכיחו כי אינם יכולים לחיות לצד חברה חופשית ודמוקרטית. אם לא נפעל כעת, דמם של הקורבנות הבאים יהיה על ידיהם של קובעי המדיניות שסירבו לראות את הסכנה ממש לנגד עיניהם.
למידע נוסף על ההיסטוריה של החשוד וההשלכות המיידיות של אירוע גולדרס גרין, הקוראים יכולים לעיין בדיווח המפורט מתוך סיקור ה-BBC על ההפניה ל-Prevent. הגיע הזמן להפסיק להתנצל על הביטחון שלנו ולהתחיל להגן על האנשים שלנו במרץ המגיע להם. הישרדותה של החברה האזרחית שלנו תלויה בנכונותנו להתעמת עם האויבים שבתוך שערינו ולרסן אותם לפני שיכו שנית.