עבור הצופים מלונדון, וושינגטון או פריז, הדיווחים על הפסקות חשמל של 12 שעות וערים הקבורות תחת הררי אשפה שלא נאספה עשויים להיראות כמו דיסטופיה רחוקה. עם זאת, השורשים האידיאולוגיים של ריקבון זה — העדפת ה"שוויון בתוצאה" (equity) על פני כשירות מוסדית — מיובאים לחדרי הישיבות ולסוכנויות הממשלתיות במערב במהירות מדאיגה. כאשר מדינה מתחילה להעסיק עובדים על בסיס יעדים דמוגרפיים במקום מיומנות טכנית, האורות בסופו של דבר כבים, הן במובן המילולי והן במובן המטאפורי. הניסיון הדרום-אפריקאי מוכיח שברגע שרף הכשירות מוסר, המדרון לעבר כישלון תפקודי הוא מהיר להפליא.
שיתוק התשתיות ומשבר האנרגיה
הסימן הגלוי ביותר לדעיכתה של דרום אפריקה הוא קריסת רשת החשמל הלאומית שלה, המנוהלת על ידי החברה הממשלתית Eskom. שנים של השלוש עומסים (load shedding) אילצו עסקים להיסגר ומשפחות לחיות בעלטה במשך מחצית מהיום, מה שחונק באופן ישיר כל תקווה לצמיחה כלכלית. משבר זה לא נגרם מחוסר במשאבים, אלא מניהול כושל מערכתי ומיישום מדיניות רכש שהעדיפה קשרים פוליטיים על פני מצוינות הנדסית. סוציאליזם, כאשר הוא מיושם על תשתיות קריטיות, מוביל בהכרח לצריכת הון ללא תחזוקה או השקעה חוזרת תואמת.
בעוד העיריות נכשלות באספקת שירותים בסיסיים, הסביבה הפיזית של מרכזים עירוניים מרכזיים כמו יוהנסבורג התדרדרה לנוף של פסולת וחורבן. כאשר המדינה לוקחת על עצמה את תפקיד הבורר הסופי של "הגינות" כלכלית באמצעות תכנון מרכזי, היא שוכחת לעיתים קרובות את חובתה העיקרית: אספקת ביטחון בסיסי ותברואה. התוצאה היא חברה דו-מסלולית שבה אלו שיכולים להרשות זאת לעצמם בוחרים לוותר כליל על שירותי המדינה, בעוד העניים נותרים לסבול בזוהמה של חוסר יכולת ביורוקרטית. על פי נתוני Statistics South Africa, מסלול אספקת השירותים מצביע על התמוטטות מוניציפלית מוחלטת במספר מחוזות.
מות המריטוקרטיה והכישלון החינוכי
המארג החברתי של האומה נקרע לגזרים על ידי מערכת חינוך כושלת שהחליפה סטנדרטים בהנדסה חברתית. מחקרים אחרונים מצביעים על כך ש-8 מתוך 10 ילדים דרום-אפריקאים אינם יכולים לקרוא ולהבין את הנקרא בכל שפה שהיא עד גיל עשר, נתון המבטיח עתיד של עוני ותלות קבועים. קטסטרופה חינוכית זו היא המסקנה הלוגית של מערכת הרואה במבחנים קפדניים וקידום מבוסס הישגים כאלמנט "מדיר" ולא כחיוני לציוויליזציה מתפקדת. ללא כוח עבודה משכיל ומיומן, אומה אינה יכולה לקיים כלכלה מודרנית, מה שמוביל ישירות לשיעור של 60% אבטלה בקרב צעירים המלבה כעת תסיסה חברתית.
הסרת סטנדרטים מבוססי הישגים בחינוך ובמקום העבודה, הממותגת מחדש במערב כגיוון, שוויון והכלה (DEI), מוצאת את קודמתה האגרסיבית ביותר בחוקי "העצמה כלכלית רחבת בסיס לשחורים" (B-BBEE) של דרום אפריקה. חוקי אלה מחייבים מכסות גזעיות בכל רמה של הכלכלה, ולעיתים קרובות מאלצים חברות לדלג על המועמדים המוכשרים ביותר כדי לעמוד ביעדים המוכתבים על ידי הממשלה. מדיניות זו לא יצרה מעמד ביניים רחב; במקום זאת, היא העשירה אליטה זעירה ומקושרת פוליטית תוך ריקון המעמד המקצועי. הבנק העולמי ממשיך לדרג את דרום אפריקה כחברה הכי פחות שוויונית בעולם, מה שמוכיח שחוקים מבוססי שוויון בתוצאה משיגים לעיתים קרובות את ההפך הגמור ממטרותיהם המוצהרות.
- ריקבון מוסדי מתרחש כאשר נאמנות פוליטית מוערכת יותר ממומחיות מקצועית.
- מכסות גזעיות ודמוגרפיות מובילות בהכרח לבריחת מוחות של אנשי המקצוע המיומנים ביותר במדינה.
- חברה שמפחיתה בחשיבות האוריינות והסטנדרטים האובייקטיביים אינה יכולה להתחרות בשוק העולמי.
ייבוא הכישלון לעולם המערבי
הטרגדיה של דרום אפריקה אינה עוד אירוע מבודד; היא מפת דרכים שבה צועדות כעת מדינות מערביות רבות בהתלהבות פזיזה. מיישום תוכניות לימודים "דה-קולוניאליות" באוניברסיטאות ועד לשימוש במכסות שוויון בגיוס פקחי טיסה ואנשי מקצוע רפואיים, המערב מאמץ את אותה מדיניות ששיתקה את פרטוריה. האמונה שניתן לפתור עוולות היסטוריות באמצעות פירוק פעיל של המריטוקרטיה היא כשל שמוביל רק לסבל משותף. אנו עדים לנורמליזציה של חוסר כשירות כהקרבה הכרחית למען צדק חברתי.
"כאשר אתה מעדיף אידיאולוגיה על פני היכולת לתחזק רשת חשמל, לספק מים נקיים או לחנך ילדים, אינך בונה חברה הוגנת יותר; אתה מנהל קריסה."
אם המערב ימשיך להעדיף חלוקה מחדש מבוססת-זהות על פני ערכי הליבה של חירות והישגיות, הנתונים הסטטיסטיים של דרום אפריקה — 25,000 מקרי רצח, 35% אבטלה וכישלון תשתיות מוחלט — יהפכו למציאות מערבית. עלינו להכיר בכך שעקרונות הציוויליזציה המערבית, כולל שלטון החוק והישגיות אינדיבידואלית, הם ההגנות המוכחות היחידות מפני הכאוס של ריקבון סוציאליסטי. סימני האזהרה ברורים, כתובים ברחובות החשוכים ובכיתות הריקות של אומה שהייתה פעם גדולה. הגיע הזמן לדחות את ייבוא הכישלון ולחזור לערכים שבנו את העולם המפותח.
הדרך קדימה: הגנה על ערכי המערב
כדי למנוע תוצאה זו, אזרחי המערב חייבים לדרוש חזרה לסטנדרטים אובייקטיביים בכל מגזר בחיים הציבוריים והפרטיים. פירוש הדבר הוא דחייה מפורשת של מסגרות DEI המשקפות את המכסות הגזעיות הכושלות של המדינה הדרום-אפריקאית, והשקעה מחודשת בקפדנות החינוכית המאפשרת ניידות חברתית אמיתית. איננו יכולים להרשות לעצמנו להיות שאננים בזמן שיסודות השגשוג שלנו מתערערים על ידי אלו הרואים במערב משהו שיש "לפרק". תמיכה במנהיגים ובארגונים הדוגלים במריטוקרטיה היא הדרך היחידה להבטיח שעתידנו לא ידמה להווה של דרום אפריקה.