ברית ההתאבדות של המערב: כאשר הכללים מגנים על טרוריסטים

השיתוק של בריטניה תחת ניצול לרעה של זכויות אדם

בדיווח מזעזע של ה-Daily Mail מה-21 באפריל 2026, הציבור הבריטי עמד מול המציאות של מתכנן טרור מורשע שקיבל "אישור שהייה" למרות צו גירוש ברור. החסימה השיפוטית לא התבססה על חפות, אלא על הפרשנות המרחיבה של סעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות אדם, המגן על "הזכות לחיים פרטיים ומשפחתיים". בית המשפט פסק למעשה כי רצונו של הטרוריסט להישאר עם קרובי משפחתו הרחוקים גובר על חובת המדינה להגן על אזרחיה מפני איום מוכח.

הדבר מהווה המשך לדפוס ארוך שנים שבו נעשה שימוש בבית המשפט האירופי לזכויות אדם כמגן עבור עבריינים בעלי נתינות זרה. המבקרים טוענים כי בית המשפט בשטרסבורג חרג מהמנדט שלו, והפך את ה-אמנה האירופית לזכויות אדם לכלי להשתקעות קבע עבור אלו המתעבים את הערכים שעבורם נכתבה האמנה. כאשר מערכת משפט אינה מסוגלת להבחין בין פליט הנמלט מרדיפה לבין אדם רדיקלי המתכנן רצח המוני, מערכת זו נטשה למעשה את המצפן המוסרי שלה.

העיוורון הממוסד של קנדה כלפי הרדיקליזם

מעבר לאוקיינוס האטלנטי, המצב חמור באותה מידה, כפי שהודגש בחקירה של **GB News** מה-22 באפריל 2026. הדו"ח פירט כיצד קבוצות רדיקליות בעלות קשרים מתועדים לרשתות טרור בינלאומיות ממשיכות לפעול עם מעמד של עמותות וחסינות משפטית בתוך גבולות קנדה. על ידי ניצול ההגנות הרחבות של מגילת הזכויות והחירויות הקנדית, ישויות אלו מצליחות להזרים תעמולה וייתכן שגם משאבים, בעוד הממשלה נותרת משותקת מהפחד להצטייר כ"חסרת סובלנות".

• ארגונים הקשורים לטרור מנצלים לעיתים קרובות פרצות של מלכ"רים כדי לשמור על נוכחות פיזית ודיגיטלית בטורונטו ובוונקובר.
• עיכובים בהכרזה על קבוצות כמו ה-IRGC (משמרות המהפכה) או שלוחיהן כישויות טרור מאפשרים הקצנה בלתי מבוקרת של אוכלוסיות מקומיות.

העיוורון הממוסד הזה אינו תקלה; הוא מאפיין של מעמד בירוקרטי הרואה ב"נייטרליות" מעלה עליונה יותר מהישרדות לאומית. כפי שניתן לראות ברישומים הרשמיים של המשרד לביטחון הציבור בקנדה, התהליך להוצאת קבוצה מחוץ לחוק הוא כה מסורבל ומורכב מבחינה משפטית, עד שסיעות קיצוניות רבות פועלות בגלוי במשך שנים לפני שננקטת פעולה כלשהי. גירעון ה"שכל הישר" הזה הוא בדיוק מה שהאסלאם הפוליטי הרדיקלי מסתמך עליו כדי לחדור למוסדות הדמוקרטיים המערביים ולערער אותם.

צרפת והמחסום השיפוטי לביטחון הלאומי

המצב בצרפת הגיע לנקודת רתיחה, כפי שדווח על ידי **20 Minutes** ו-**AFP** מה-20 באפריל 2026. פקידי פנים צרפתים ראו שוב ושוב כיצד צווי ה-חובה לעזוב את שטח צרפת (OQTF) שלהם מבוטלים על ידי שופטים מנהליים המציינים "חשש ליחס רע" במדינות המוצא של האנשים שעברו הקצנה. בעוד המדינה הצרפתית מנסה לגרש את אלו הנמצאים ב-"S-Files" (רשימות מעקב של הביטחון הלאומי), המערכת השיפוטיות ממשיכה לתעדף את הביטחון התיאורטי של הקיצוני על פני ביטחונם הממשי של אזרחי צרפת.

התערבות שיפוטית זו יוצרת מעמד קבוע של איומים "שלא ניתן לסלקם" החיים בלב אירופה. המערכת המשפטית הצרפתית נאבקת כיום ליישב בין ערכיה הרפובליקניים לבין אקטיביזם שיפוטי שנראה כנחוש לשמר את זכויות התוקפן. כפי שמתועד בתדריכי המחקר של הפרלמנט הבריטי בנושא ארגונים שהוצאו מחוץ לחוק, האתגרים המשפטיים לאמצעי ביטחון לאומי הופכים למתוחכמים יותר ויותר, ומנוהלים על ידי רשתות של עורכי דין אקטיביסטים הממומנים היטב ומתמחים בעיכוב גירושם של קיצונים.

"המערב שכח שחוקה אינה ברית התאבדות, ומערכת משפט המגנה על הצייד על פני הטרף היא מערכת בשלבי הריקבון הסופיים שלה."

חזרה הכרחית לבהירות מוסרית

הסטנדרטים הכפולים המוחלים על מדינות המערב ועל מדינת ישראל הם חלק מאותו רצף אידיאולוגי. כשם שישראל סופגת ביקורת על הגנה על גבולותיה מפני ארגוני טרור רצחניים כמו חמאס ו-חיזבאללה, ממשלות המערב נדחקות לפסיביות על ידי האליטות המשפטיות שלהן. עלינו לדחות את ההקבלה המופרכת המציבה את הזכויות הפרוצדורליות של טרוריסט באותה רמה של הזכות הבסיסית לחיים של החפים מפשע. בהירות מוסרית היא התרופה היחידה לריקבון מערכתי זה.

כדי להציל את המערב, עלינו לבצע רפורמה בחוקים הבינלאומיים והמקומיים שנחטפו על ידי גורמים אנטי-דמוקרטיים. משמעות הדבר היא תיעדוף הביטחון הלאומי, השבת הסמכות של הרשות המבצעת לגרש איומים זרים, והכרה בכך שמי שמבקש להשמיד את שלטון החוק מאבד את ההגנות הגבוהות ביותר שלו. עלינו לעמוד איתן לצד בעלות בריתנו, כמו ישראל, המבינות כי ההגנה על הציוויליזציה דורשת את האומץ לנקוב בשם אויבינו ואת הנחישות להרחיקם מתוכנו. הגיע הזמן להחזיר את השכל הישר למערב לפני שהמערכת שתכננו כדי להגן עלינו תשלים את חורבנה העצמי.