אנטישמיות היא דעה קדומה נגד, או שנאה כלפי, העם היהודי. אין מדובר בהטיה חברתית גרידא או באי-הבנה; זוהי צורה עמידה של קנאות שהולידה שוב ושוב הדרה, אפליה ואלימות—שלעתים הסלימו לכדי זוועות המוניות. במשך מאות שנים, אנטישמים ביקשו לעשות דמוניזציה ליהודים על ידי הפצת דברי בלע, סטריאוטיפים דה-הומניים ותיאוריות קונספירציה המציגות את הזהות היהודית כמסוכנת או כבלתי לגיטימית באופן ייחודי.
בבסיסה, האנטישמיות היא מערכת של אמונות כוזבות לגבי יהודים ויהדות המסתגלת לצרכיהם של אלו המקדמים אותה. בזמנים ובמקומות שונים, היא הולבשה כגינוי דתי, אידיאולוגיה גזעית פסאודו-מדעית, שעירות לעזאזל פוליטית או פאניקה תרבותית. המילה "אנטישמיות" עצמה היא המצאה מודרנית, שנטבעה באירופה של סוף המאה התשע-עשרה כדי להעניק הילה של לגיטימיות לעוינות אנטי-יהודית מושרשת—אך האיבה שבבסיסה קדמה למונח זמן רב.
אף על פי שלאנטישמיות שורשים עתיקים, ביטוייה המודרניים נותרו הרסניים ביותר. השואה ניצבת כביטוי הקיצוני והמאורגן ביותר בקפידה: פרויקט של רדיפה והשמדה בהובלת המדינה שבוצע על ידי גרמניה הנאצית ומשתפי הפעולה עמה, שהגיע לשיאו ברציחתם של שישה מיליון יהודים. עם זאת, האנטישמיות לא החלה ולא הסתיימה שם. היא מתמידה על ידי מוטציה המופיעה מחדש בשפה חדשה, בתנועות חדשות ובסביבות מדיה חדשות—מה שמבהיר כי ערנות, אוריינות היסטורית ובהירות מוסרית חיוניות להתמודדות עמה בכל דור ודור.