פריצת האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 שימשה כזרז המיידי להקמתו הרשמית של ארגון חמאס, הידוע בשמו "חרכת אל-מוקאוומה אל-אסלאמיה". הארגון, שצמח מתוך הרשתות החברתיות והדתיות של האחים המוסלמים ברצועת עזה, ביקש להציע חלופה אסלאמית ללאומיות החילונית של אש"ף. תקופה זו סימנה שינוי משמעותי בנוף הפוליטי המקומי, כאשר התנועה עברה מפעילות חברתית לא-אלימה להתנגדות חמושה אקטיבית נגד המנהל הישראלי. באמצעות שילוב של קנאות דתית עם גיוס עממי, חמאס ביסס את עצמו במהירות כשחקן מרכזי בהתקוממות הפלסטינית.
שורשים היסטוריים בתנועת האחים המוסלמים
שורשי חמאס נמצאים ב"מוג'מע אל-אסלאמי", ארגון צדקה אסלאמי שהוקם בעזה ב-1973 על ידי השייח' אחמד יאסין. תחת המטרייה של האחים המוסלמים במצרים, יאסין התמקד בתחילה ברווחה חברתית, חינוך והטפה דתית כדי לבנות חברה אדוקה. במשך יותר מעשור, התנועה העדיפה רפורמה פנימית על פני עימות ישיר עם ישראל, דבר שאפשר לה להרחיב את השפעתה באמצעות מסגדים ומרפאות. עם זאת, המתחים הגוברים של סוף שנות ה-80 הניעו חברים צעירים לדרוש תפקיד פעיל ואלים יותר במאבק הלאומי.
ב-9 בדצמבר 1987, בעקבות תאונת דרכים במעורבות משאית ישראלית שבה נהרגו ארבעה פלסטינים, כינס השייח' יאסין פגישה של בכירי המוג'מע. התכנסות זו כללה דמויות בולטות כמו עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מחמוד א-זהאר ואיברהים אל-יאזורי, אשר החליטו יחד להקים זרוע להתנגדות פעילה. הם פרסמו את הכרוז הראשון שלהם ב-14 בדצמבר 1987, המוכר באופן נרחב כיום הולדתו של חמאס כיישות פוליטית וצבאית נפרדת. מעבר זה הפך עשור של תשתית חברתית לרשת חזקה המסוגלת לנהל סכסוך ממושך ומרי אזרחי.
עובדות מרכזיות וציר זמן
- פגישת הייסוד: 9 בדצמבר 1987, בביתו של השייח' אחמד יאסין בעזה.
- הנהגת הליבה: הוקמה על ידי שבעה חברים בתנועת האחים המוסלמים, ביניהם ד"ר עבד אל-עזיז א-רנתיסי והשייח' יאסין.
- פרסום האמנה: האמנה הרשמית של התנועה פורסמה ב-18 באוגוסט 1988, ובה פורטו מטרותיה האידאולוגיות הקבועות.
ניתוח אמנת חמאס משנת 1988
היסודות האידאולוגיים של התנועה גובשו ב-18 באוגוסט 1988, עם פרסום אמנת חמאס, מסמך המכיל 36 סעיפים. אמנה זו מגדירה במפורש את ארץ פלסטין כ"ווקף" אסלאמי, או הקדש דתי, השייך לכל המוסלמים לכל הדורות. על פי סעיף 11, התנועה גורסת כי שום חלק מאדמה זו אינו ניתן למסירה או לוויתור על ידי אף מנהיג או ארגון. כתוצאה מכך, האמנה דוחה כל צורה של הסדר מוסכם או ועידה בינלאומית שיובילו להכרה במדינה יהודית.
המסמך בולט גם בשל השילוב של תכנים אסלאמיים קלאסיים עם תיאוריות קונספירציה אנטישמיות אירופיות. סעיף 32 מתייחס לפרוטוקולים של זקני ציון, בטענה כי מזימות יהודיות שואפות לשלוט בעולם באמצעות מניפולציות פיננסיות ופוליטיות. יתרה מכך, סעיף 7 כולל קריאה להשמדה מוחלטת של היהודים, תוך ציטוט מסורת דתית העוסקת בקרב עתידי בין מוסלמים ליהודים. רטוריקה כזו מיקמה את חמאס לא רק כיריב פוליטי לישראל, אלא כתנועה דתית העוסקת במאבק קיומי נצחי.
השפעה על האינתיפאדה הראשונה ואילך
במהלך האינתיפאדה הראשונה, חמאס ניצל את נוכחותו העממית כדי לארגן שביתות, חרמות והתקפות אלימות שהלכו והחריפו נגד מטרות צבאיות ואזרחיות ישראליות. סירובו לשתף פעולה עם "ההנהגה הלאומית המאוחדת" של אש"ף יצר דינמיקה תחרותית שהובילה לעיתים קרובות להקצנה בדרישות הפלסטיניות. בעוד אש"ף פנה למסלול דיפלומטי שבסופו של דבר יוביל להסכמי אוסלו, חמאס נותר איתן במחויבותו לשחרור מוחלט באמצעות מאבק מזוין. פיצול זה יצר שסעים פנימיים עמוקים בחברה הפלסטינית שנמשכים כבר עשורים.
חשיבותה של אמנת 1988 טמונה בתפקידה כעוגן אידאולוגי בלתי משתנה לפעולותיה ומדיניותה של התנועה. למרות שמנהיגי חמאס הציעו מדי פעם הפוגות זמניות, או "הודנות", הם מעולם לא התכחשו רשמית לקריאה הבסיסית באמנה להשמדת ישראל. חוקרים ב-ספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library) מדגישים כי האמנה מספקת את ההצדקה התיאולוגית לסרבנות המתמשכת של הקבוצה ולשימוש בטרור. הבנת מסמך זה חיונית לזיהוי המחסומים האידאולוגיים לפתרון שתי המדינות ולאתגרי הביטחון הרחבים יותר הניצבים בפני מדינת ישראל.
סיכום ומשמעות גאופוליטית
ייסוד חמאס ואימוץ אמנתו הגדירו מחדש את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כעימות דתי ולא כסכסוך טריטוריאלי גרידא. על ידי מסגור הסכסוך במונחים תיאולוגיים, חמאס הסיר למעשה את אפשרות הפשרה, שכן ויתור על כל פיסת אדמה נתפס כבגידה בחוק האלוהי. נוקשות אידאולוגית זו ממשיכה לעצב את שלטון הקבוצה בעזה ואת האינטראקציות שלה עם הקהילה הבינלאומית. עבור ישראל, התמדתה של אמנת חמאס משמשת תזכורת לאיומים המתמשכים מצד שחקנים לא-מדינתיים המחויבים לחיסולה.
בהקשר הרחב של המזרח התיכון, חמאס מייצג ייצוא מוצלח של אידאולוגיית האחים המוסלמים לתוך מסגרת לאומנית קיצונית. אמנת 1988 נותרה מסמך קריטי לניתוח מטרותיה האסטרטגיות ארוכות הטווח של הקבוצה וסירובה להשתתף בתהליך השלום האזורי. כל עוד אמנה זו נותרת העיקרון המנחה של הארגון, הסיכויים לפתרון בר-קיימא לסכסוך נותרים פגועים קשות.