בערב ה-3 ביוני 1982, נורה שלמה ארגוב, שגריר ישראל בממלכה המאוחדת, ונפצע באורח אנוש מחוץ למלון דורצ'סטר בפארק ליין שבלונדון. הוא יצא מאירוע דיפלומטי כאשר חמוש מארגון אבו נידאל התקרב וירה ירייה בודדת מתת-מקלע. הקליע פגע בראשו של השגריר, וגרם לפציעות קשות שהותירו אותו משותק ובמצב קבוע של אי-תפקוד לשארית חייו. תקרית אלימה זו שלחה מיד גלי הלם ברחבי הקהילה הבינלאומית ושינתה באופן יסודי את נוף הביטחון של המזרח התיכון.
רקע ואקלים דיפלומטי
שלמה ארגוב היה דיפלומט מקצועי מוערך ששירת בתפקידים בכירים שונים לפני שמונה לשגריר בלונדון ב-1979. הוא זכה לכבוד רב על שכלו ועל יכולתו לייצג את האינטרסים של ישראל בכבוד ובבהירות בתקופה מאתגרת במיוחד של בידוד דיפלומטי. לאורך סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, דיפלומטים ומוסדות ישראליים בחו"ל היו לעיתים קרובות יעד של מגוון ארגוני טרור פלסטיניים. האווירה בלונדון הייתה מתוחה במיוחד, שכן העיר הפכה למוקד לפעילויות מודיעין מזרח-תיכוניות שונות וסיעות קיצוניות במהלך עשור זה.
האקלים הגיאופוליטי לקראת המתקפה התאפיין בהפסקת אש רעועה בין ישראל לאש"ף, שתיווך השליח האמריקאי פיליפ חביב ביולי 1981. למרות הפסקה רשמית זו של מעשי האיבה לאורך גבול לבנון, סיעות פלסטיניות המשיכו לבצע פיגועי טרור בינלאומיים נגד יעדים ישראליים באירופה ובמקומות אחרים. ההנהגה הישראלית הזהירה שוב ושוב כי הפרות כאלו לא יתקבלו בסובלנות וכי כל פרובוקציה גדולה תעורר תגובה צבאית רחבת היקף. מידע על חייו ותרומתו הדיפלומטית נשמר באתר הרשמי של משרד החוץ הישראלי.
עובדות מרכזיות
- ההתקפה בוצעה על ידי חוליה בת שלושה אנשים השייכת לארגון אבו נידאל, קבוצה שפרשה מהזרם המרכזי של אש"ף.
- היורה העיקרי זוהה כחוסיין ע'סאן סעיד, שהשתמש בתת-מקלע מדגם WZ-63 מתוצרת פולין לביצוע הפשע.
- השגריר ארגוב שרד את הירי הראשוני אך נותר משותק ומאושפז עד מותו ב-2003, עשרים ואחת שנים לאחר האירוע.
- משטרת לונדון הצליחה ללכוד את התוקפים זמן קצר לאחר התקרית בעקבות מרדף קצר וקרב יריות.
- בעקבות ניסיון ההתנקשות, התכנס הקבינט הישראלי ואישר את מבצע שלום הגליל, שהחל ב-6 ביוני 1982.
ניתוח אסטרטגי של ההשלכות
ניסיון ההתנקשות תוכנן על ידי ארגון אבו נידאל, קבוצת פרישה שהתנגדה בתקיפות לזרם המרכזי של הארגון לשחרור פלסטין בהנהגת יאסר ערפאת. על ידי פגיעה בבכיר ישראלי, שאף אבו נידאל לעורר פלישה ישראלית שלדעתו תוביל בסופו של דבר להשמדת תשתית אש"ף בלבנון. בעוד המודיעין הישראלי זיהה במהרה את התוקפים הספציפיים כחברים בסיעה יריבה, הממשלה הישראלית, בראשות ראש הממשלה מנחם בגין, עמדה על כך שאש"ף נושא באחריות העליונה. מדיניות זו שיקפה יעד אסטרטגי רחב יותר לחיסול האיום הגובר של ירי רקטות קטיושה ופשיטות חוצות גבולות נגד עיירות בצפון ישראל.
ניתן לחקור דיווחים מפורטים על התייעצויות אסטרטגיות אלו דרך הארכיונים ההיסטוריים של הספרייה היהודית הווירטואלית (Jewish Virtual Library) המתעדים את השינוי בדוקטרינת ההגנה הישראלית באותה תקופה. ההחלטה לצאת למבצע צבאי בקנה מידה מלא לא התבססה אך ורק על הירי בארגוב, אלא הייתה שיאן של הפרות רבות של הפסקת האש. עבור ממשלת ישראל, המתקפה בלונדון הייתה "הקש ששבר את גב הגמל" שהחייב מכה נחרצת נגד בסיסי הטרור בדרום לבנון. צעד זה נועד ליצור אזור חיץ של ארבעים קילומטרים כדי להגן על אזרחי ישראל מפני התקפות ארטילריה ורקטות מתמשכות.
סיכום וחשיבות היסטורית
הירי בשלמה ארגוב נותר אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בתולדות הדיפלומטיה והביטחון של ישראל. הוא הדגים את הפגיעות של נציגים דיפלומטיים לטרור בינלאומי ואת ההשלכות מרחיקות הלכת שיכולות להיות למעשה אלימות בודד על היציבות האזורית. הטרגדיה האישית של ארגוב הפכה לסמל להקרבה של אלו המשרתים את מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. מורשתו נזכרת לא רק בגלל המלחמה שבאה בעקבות פציעתו, אלא גם בזכות עשרות שנות שירותו המסור למטרות מדיניות החוץ של מדינתו.
בסופו של דבר, מלחמת לבנון ב-1982, שעוררה תקרית זו, הביאה לגירוש הנהגת אש"ף מביירות ולנוכחות ישראלית ארוכת טווח בדרום לבנון. ניסיון ההתנקשות הוכיח כי ביטחונם של אזרחי ישראל ונציגיה קשור באופן מהותי ליציבות המדינות השכנות. כיום, היסטוריונים רואים בירי בארגוב נקודת מפנה מכרעת שהסיטה את המיקוד הישראלי לעבר החזית הצפונית במשך שני העשורים הבאים. האירוע ממשיך להיחקר כדוגמה קלאסית לאופן שבו שחקנים לא-מדינתיים יכולים להשפיע על החלטות הביטחון הלאומי של מדינות ריבוניות באמצעות אלימות פוליטית ממוקדת.