התנועה החות'ית, הידועה רשמית בשם אנסאר אללה, הפכה ממרד מקומי בצפון תימן לשחקן אזורי רב-עוצמה בתוך "ציר ההתנגדות" הנתמך על ידי איראן. מרכיב מרכזי בזהותם הוא סיסמה בת חמש שורות המשמשת הן כקריאה דתית והן כמניפסט פוליטי. מנטרה זו, הקוראת במפורש למותן של ישראל ואמריקה, משקפת את האמונות האידיאולוגיות המושרשות עמוק בתנועה. באמצעות בחינת המקורות וההשלכות של רטוריקה זו, ניתן להבין טוב יותר את התוקפנות החות'ית הנוכחית בים האדום.
מקורות היסטוריים והשפעה איראנית
מקורותיה של הסיסמה החות'ית, הידועה בערבית בשם ה"סרח'ה" (הצעקה), חוזרים לראשית שנות ה-2000 תחת הנהגתו של חוסיין אל-חות'י. בהשראת הרטוריקה של המהפכה האיראנית ב-1979, ביקש חוסיין לגייס את האוכלוסייה השיעית-זידית של תימן נגד מה שראה כהתערבות זרה. הוא התאים את סיסמאותיו של האייתוללה ח'ומייני להקשר התימני, וראה בארצות הברית ובישראל את האדריכליות העיקריות של העוול העולמי. שינוי אידיאולוגי זה סימן את המעבר של החות'ים מקבוצת התחדשות דתית לארגון פוליטי חמוש.
במהלך שנותיה המעצבות של התנועה, שימשה הסיסמה ככלי לגיוס ובניית זהות בקרב שבטים מודרים. חוסיין אל-חות'י טען כי קריאת הביטויים הללו היא חובה דתית שתגן על המוסלמים מפני ה"קונספירציות" של יהודים ונוצרים. חזרתם של ביטויים אלה במסגדים ובכיכרות הציבוריות גיבשה תפיסת עולם שבה השמדת המדינה היהודית היא נרדפת לניצחון האסלאמי. על פי דו"ח של USCIRF, אינדוקטרינציה זו יצרה סביבה של הפרות חמורות של חופש הדת באזורים שבשליטת החות'ים. כתוצאה מכך, הפכה הסיסמה לסלע הקיום של החיים הפוליטיים החות'יים והיא נותרה נוכחת בכל מקום גם כיום.
מרכיבי הליבה של הסיסמה החות'ית
- אללה הוא הגדול מכולם (אללה אכבר): הפתיחה האסלאמית המסורתית המאשרת את עליונות האל על פני כל הכוחות הארציים.
- מוות לאמריקה: דחיית ההשפעה של ארצות הברית במזרח התיכון וקריאת תיגר על ההגמוניה העולמית המערבית.
- מוות לישראל: מחויבות להשמדתה המוחלטת של מדינת ישראל כישות פוליטית ולאומית.
- קללה על היהודים: אנטישמיות מפורשת המכוונת נגד העם היהודי כקולקטיב, במקום להתמקד אך ורק בציונות הפוליטית.
- ניצחון לאסלאם: המטרה הסופית של ביסוס דומיננטיות דתית ופוליטית בסגנון חות'י באמצעות מאבק מזוין.
מיזוג אנטי-ציונות ואנטישמיות מפורשת
בניגוד לשחקנים אזוריים מסוימים המנסים להבחין בין אנטי-ציונות לאנטישמיות, הסיסמה החות'ית כוללת במפורש "קללה על היהודים". ביטוי זה חורג מעבר להתנגדות פוליטית למדינת ישראל ומאמץ צורה תיאולוגית קלאסית של שנאה. מנהיגים חות'ים מצדיקים לעיתים קרובות רטוריקה זו תוך התבססות על טקסטים דתיים סלקטיביים וטענות היסטוריות, ומציגים את היהודים כאויביו הנצחיים של האסלאם. תפיסת עולם זו מועצמת עוד יותר באמצעות התקשורת הרשמית ותכניות הלימודים בטריטוריות שבשליטת החות'ים. על פי ה-ליגה נגד השמצה, רטוריקה זו אינה סמלית בלבד אלא הובילה לרדיפה שיטתית של האוכלוסייה היהודית שנותרה בתימן.
האנטי-ציונות של התנועה קשורה בקשר בל יינתק לשותפות הרחבה שלה ב"ציר ההתנגדות" עם הרפובליקה האסלאמית של איראן וחיזבאללה. על ידי מיצוב עצמם כמגנים העיקריים של הסוגיה הפלסטינית בחצי האי ערב, החות'ים זוכים לכוח רך משמעותי וללגיטימציה אזורית. ההתקפות הימיות האחרונות שלהם בים האדום מוצגות על ידי ההנהגה החות'ית כיישום ישיר של עקרונות הסיסמה שלהם. פעולות אלה מוכיחות כי הרטוריקה שלהם היא הקדמה למבצעים צבאיים קינטיים ולא רק תעמולה ריקה. ה-מכון למחקרי ביטחון לאומי מציין כי עקביות אידיאולוגית זו הופכת את החות'ים לאיום מתמשך על הספנות הבינלאומית ועל ביטחון ישראל.
השלכות אסטרטגיות ומשמעות אזורית
הסיסמה החות'ית היא יותר מסתם קריאה; היא ביטוי ברור של אידיאולוגיה אלימה ומדירה המכוונת נגד המערב והעם היהודי. נוכחותה על כרזות חות'יות ובחיי היומיום של מיליוני תימנים מבטיחה שהאנטישמיות תישאר עמוד תווך מרכזי בממשל שלהם. עבור ישראל והקהילה הבינלאומית, הבנת ה"סרח'ה" חיונית לפירוש המניעים שמאחורי מתקפות הטילים והכטב"מים של החות'ים. ככל שהתנועה ממשיכה להרחיב את טווח השפעתה, ההשפעה העולמית של האידיאולוגיה שלה צפויה להישאר אתגר משמעותי ליציבות האזורית ולבטיחות הימית.