כור המים הכבדים בארק, המכונה IR-40, נמנה עם המתקנים הגרעיניים בעלי המשמעות האסטרטגית הרבה ביותר בתשתית הצבאית-גרעינית של איראן. הממוקם בארק, עיר במחוז מרכזי כ-250 קילומטרים דרומית-מערבית לטהראן, ייצג מתקן זה מסלול שני ייחודי ומדאיג לפיתוח נשק גרעיני — מסלול המבוסס על פלוטוניום ולא על אורניום מועשר. תולדותיו, מבנייה חשאית ועד לעיצוב מחדש בכפייה בינלאומית, מגלמים את האתגרים המרכזיים של אי-הפצת נשק גרעיני במאה ה-21 ואת האיום המתמשך שמציבות שאיפותיה הגרעיניות של איראן לביטחון האזורי והעולמי.
מקורות ובנייה חשאית
קיומו של מתקן הגרעין למים כבדים בארק נחשף לראשונה בפומבי באוגוסט 2002 על ידי המועצה הלאומית להתנגדות של איראן, קבוצת אופוזיציה גולה שחשפה בו-זמנית גם את מתקן העשרת האורניום בנתנז. תמונות לוויין שנרכשו לאחר מכן ונותחו על ידי המכון למדע ולביטחון בינלאומי (ISIS) בדצמבר 2002 אישרו את הבנייה, מה שהוביל את ISIS לפרסם עלון דחוף ובו אזהרה כי איראן מפתחת את היכולת לייצר פלוטוניום מופרד ואורניום מועשר מאוד — שני החומרים העיקריים המשמשים לנשק גרעיני. החשיפה הוכיחה כי איראן בנתה תשתית גרעינית מרכזית במשך שנים מבלי לדווח על כך לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), תוך הפרה בוטה של התחייבויותיה לפי אמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני.
איראן הכריזה רשמית על פתיחת מפעל ארק לייצור מים כבדים באוגוסט 2006, שנים לאחר שהבנייה החלה בסתר. בפברואר 2013, תמונות לוויין שפורסמו על ידי כלי תקשורת בינלאומיים מרכזיים חשפו כי המתקן פעיל במלואו, עם עננות אדים גלויות המעידות על ייצור פעיל של מים כבדים. כדי להוסיף לדאגה הבינלאומית, אישרו התמונות גם כי איראן פרסה שלושה אתרי טילים קרקע-אוויר ויותר מחמישים סוללות תותחי נגד-מטוסים סביב המתקן, מה שהפך אותו לאחד המתקנים הגרעיניים המוגנים ביותר בארץ.
מפרטי העיצוב ואיום ייצור הפלוטוניום
ה-IR-40 תוכנן לייצר 40 מגה-וואט של הספק תרמי תוך שימוש בדלק אורניום טבעי חמצני, סוג דלק המיוצר במתקני הגרעין באיספהאן. כורי מים כבדים הפועלים על אורניום טבעי מעוררים דאגה מיוחדת מבחינת אי-הפצה, שכן בשונה מכורי מים קלים, אינם דורשים אורניום מועשר ומייצרים כמויות גדולות יותר של פלוטוניום ברמת נשק כתוצר לוואי של פעולתם. עיצובו של ה-IR-40 היה בעצם מותאם — בין אם בכוונה ובין אם לאו — לייצור פלוטוניום המתאים לשימוש בנשק.
על פי הערכות המכון למדע ולביטחון בינלאומי, כפי שנסקרו בפרופיל המתקנים הגרעיניים המקיף של הספרייה הווירטואלית היהודית, אילו פעל בתפוקה מלאה, היה ה-IR-40 מייצר כ-9 קילוגרמים של פלוטוניום מדי שנה. כמות זו מספיקה לייצור כשני נשקים גרעיניים בשנה. לפני שניתן היה להפוך את הפלוטוניום לנשק, היה על איראן בנוסף לבנות ולהפעיל מתקן עיבוד מחדש להפרדה כימית של הפלוטוניום מדלק הכור המשומש — צעד שאמנם לא אושר כקיים, אך ניתן היה לנקוט בו בסתר. השילוב בין הכור לכל יכולת עיבוד מחדש סמויה היה מעניק לאיראן מסלול ישים ומהיר יחסית לנשק גרעיני, ללא תלות בתוכנית העשרת האורניום שלה.
עובדות מרכזיות
- כור ה-IR-40 תוכנן לייצר 40 מגה-וואט תרמי (MWth) תוך שימוש בדלק אורניום טבעי חמצני, מה שהפך אותו מעצם טבעו ליכול לייצר כמויות גדולות של פלוטוניום ברמת נשק כתוצר לוואי.
- בתפוקה מבצעית מלאה, הוערך הכור כמסוגל לייצר כ-9 קילוגרמים של פלוטוניום בשנה — מספיק לכשני נשקים גרעיניים מדי שנה.
- המתקן הוסתר מה-IAEA עד לחשיפתו על ידי קבוצת אופוזיציה איראנית באוגוסט 2002, מה שמאשר דפוס של הסתרה מכוונת המרכזי בתוכנית הגרעין של איראן.
- נשיא איראן לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני, הודה בראיון מאוקטובר 2015 כי ממשלתו ביקשה לפתח את מתקן ארק ספציפית כאתר לעיבוד פלוטוניום לשימוש צבאי אפשרי.
- במסגרת תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA), נדרשה איראן להסיר את גרעין הכור המקורי, למלא את הכלנדריה בבטון כדי להפוך אותה לבלתי-פעילה לצמיתות, ולבנות מחדש את הכור בתצורה מעוצבת מחדש שלא תוכל לייצר פלוטוניום ברמת נשק.
- ב-11 בינואר 2016 — יום היישום של איראן במסגרת ה-JCPOA — הודיעו הרשויות האיראניות על הסרת גרעין הכור ומילויו בבטון, ובכך קיימו אחת מהתחייבויות ההסכם הקריטיות ביותר.
עיצוב מחדש במסגרת ה-JCPOA: תנאים ואימות
הפרמטרים לעיצוב מחדש של כור ארק הוסכמו באפריל 2015 כחלק מהמסגרת שהובילה לחתימה על תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת המלאה ביולי 2015. במסגרת תנאים אלה, נדרשה איראן לבנות מחדש את הכור על בסיס תכניות שאושרו על ידי מעצמות ה-P5+1 — ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה. הכור המודרני יהיה אסור מלייצר פלוטוניום ברמת נשק וישמש במקום זאת כמתקן מחקר גרעיני שלווה לייצור רדיואיזוטופים רפואיים. קבוצת עבודה ייעודית המורכבת מנציגי P5+1 הוקמה כדי לסייע בעיצוב המחדש ולפקח על יישומו, כאשר איראן שומרת על בעלות ואחריות ניהול הפרויקט.
ה-JCPOA הורה בנוסף כי כל הדלק המשומש מהכור המעוצב מחדש, ללא קשר למקורו, יישלח מחוץ לאיראן למקומות שנקבעו בהסכמה הדדית במדינות ה-P5+1 או במדינות שלישיות לצורך טיפול או סילוק. הוראה זו נועדה למנוע כל הצטברות עתידית של דלק משומש שניתן יהיה לעבד מחדש לפלוטוניום שמיש לנשק. איראן התחייבה גם שלא לצבור מים כבדים מעבר לדרישות התפעוליות של הכור המעוצב מחדש. ה-IAEA הוטל עליו לנטר את פעולת הכור ולאמת ציות שוטף להגבלות אלה, מה שמשקף את הכרת הקהילה הבינלאומית בכך שהמתקן מצריך פיקוח מתמשך ולא בדיקה חד-פעמית.
משמעות לישראל ולביטחון האזורי
מנקודת המבט האסטרטגית של ישראל, ייצג כור המים הכבדים בארק אחד מהיסודות המסוכנים ביותר בתוכנית הגרעין של איראן, שכן הציע לטהראן מסלול נשק נפרד לחלוטין מתשתית העשרת האורניום בנתנז ובפורדו. איראן גרעינית המצוידת במסלול פלוטוניום לא הייתה פחות איום קיומי מאיראן הנשענת על אורניום מועשר, ועמדתה העקבית של ישראל היא כי כל יכולת נשק גרעיני איראני — ללא קשר למסלול הטכני — אינה מקובלת מכל וכל. עיצוב הכור בארק בכפייה במסגרת מסגרת ה-JCPOA שאושרה על ידי החלטה 2231 של מועצת הביטחון של האו"ם נתפס לפיכך כצעד הכרחי, אם כי בלתי-מספיק, לבלימת השאיפות הגרעיניות האיראניות.
אולם בכירים ישראלים ואנליסטים עצמאיים הזהירו עקביות כי מגבלות ה-JCPOA — ובפרט סעיפי השקיעה והיעדר כל איסור על תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן — פירושם שעיצוב ארק מחדש מטפל בממד אחד בלבד של איום רב-פנים. ביצורי ההגנה הכבדים של המתקן, היסטוריית הבנייה החשאית שלו, והודאותיו של רפסנג'אני עצמו לגבי מטרתו הצבאית המיועדת — כולם מדגישים כי לא ניתן לקבל את הצהרות איראן בדבר כוונותיה הגרעיניות השלוות כמות שהן. עבור ישראל, פרשת ארק מחזקת את הטיעון הרחב יותר לפיו פירוק מאומת, קבוע ומקיף — ולא עיצוב מחדש — הוא הערובה האמינה היחידה מפני איראן גרעינית.