מתקן העשרת הדלק פורדו, המוכר בפרסית כפורדו או פורדו, מהווה את המרכיב האסטרטגי המשמעותי והמבוצר ביותר בתשתית הגרעינית של איראן. המתקן נחצב עמוק בתוך הר הממוקם כ-40 קילומטרים צפונית לעיר הקדושה קום במרכז איראן, ותוכנן במיוחד לעמוד בפני הפגזות אוויריות ולהסתיר פעולות העשרת אורניום ממפקחים בינלאומיים. בנייתו החשאית וחשיפתו בשנת 2009 סימנו נקודת מפנה בתולדות המאמץ הגלובלי לנטר ולרסן את השאיפות הגרעיניות של איראן, תוך גינוי נחרץ מצד ארצות הברית, צרפת והממלכה המאוחדת, ועיצוב מחדש מהותי של המשא ומתן הבינלאומי בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית.
ראשית המיזם והבנייה החשאית
מאמינים כי הבנייה באתר פורדו החלה עוד בשנת 2006, בוצעה בסוד על ידי משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) מבלי להצהיר על כך להסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), כנדרש על פי התחייבויות הביטחון של איראן. האתר נבחר במכוון בשל יתרונותיו הגיאולוגיים: מעטפת ההר המוקשחת, המסוגלת להגן על צנטריפוגות ההעשרה מפני הפצצות הקונבנציונליות החזקות ביותר שעמדו אז לרשות חיל האוויר המערבי והישראלי. איראן הודיעה רשמית ל-IAEA על קיום המתקן רק ב-21 בספטמבר 2009, וגם אז — רק לאחר שסוכנויות מודיעין מערביות כבר איתרו את נוכחותו באמצעות תצלומי לוויין ומקורות מודיעין אנושיים. החשיפה הגיעה במכתב מארגון האנרגיה האטומית האיראני, שהכיר בכך ש"מתקן ניסיוני חדש להעשרת דלק נמצא בשלבי בנייה."
ימים ספורים לאחר מכן, ב-25 בספטמבר 2009, חשפו במשותף ובאופן דרמטי נשיא ארצות הברית ברק אובמה, נשיא צרפת ניקולא סרקוזי וראש ממשלת בריטניה גורדון בראון את קיומו של האתר הסודי בפסגת ה-G20 בפיטסבורג. הנשיא אובמה הצהיר בפומבי כי "הגודל ותצורתו של מתקן זה אינם עולים בקנה אחד עם תוכנית שלום," ומיסגר את פורדו לא כפרויקט אנרגיה אזרחי אלא כמתקן חשאי הקשור לנשק. החשיפה המתואמת הייתה מהלך דיפלומטי מחושב שנועד למקסם את הלחץ הבינלאומי על טהראן ולהדגים את יכולות המודיעין המערביות.
תכנון, עומק וארכיטקטורה הגנתית
פורדו תוכנן לאכלס 16 מפלים של צנטריפוגות עם קיבולת כוללת של כ-3,000 מכונות, כולן ממוקמות בתוך מנהרות שנחצבו עמוק בתוך רכס ההרים של קום. התאים התת-קרקעיים חוזקו בבטון עבה וכוסו בעשרות מטרים של סלע מוצק, ומידת ההגנה שסיפקו עלתה בהרבה על זו של כל אתר גרעיני איראני אחר, כולל המתקן המוכר יותר בנתנז. בהצהרתה המקורית ל-IAEA, ציינה איראן כי מטרת המתקן היא העשרת הקסאפלואוריד אורניום (UF6) לרמה של עד 5% U-235, המתיישבת לכאורה עם ייצור דלק למגיבים אזרחיים. אולם אנליסטים למניעת הפצת נשק במכון למדע ובטחון בינלאומי (ISIS) העריכו כי פורדו מאובזר במלואו יוכל לייצר בסתר כמות אורניום מועשר ברמת נשק מספקת למכשיר גרעיני יחיד תוך פחות משנה.
עד דצמבר 2011, הסלימה איראן את תפקידו של פורדו באופן ניכר, כשהכריזה שתעביר את ייצור האורניום המועשר בדלות (LEU) ברמת 20% מנתנז לפורדו. מהלך זה הדאיג את הקהילה הבינלאומית, שכן העשרה ברמת 20% נחשבת לסף קריטי בנתיב לחומר ברמת נשק ומקרב את איראן משמעותית לרמת ה-90% הנדרשת לראש נפץ גרעיני. ממשלים מערביים וישראלים רבים פירשו את ההעברה כבחירה אסטרטגית מכוונת — ניצול ביצורי האתר התת-קרקעיים להגן על פעולות ההעשרה הרגישות ביותר מפני תקיפות צבאיות אפשריות. על פי הסקירה המקיפה של הספרייה הווירטואלית היהודית על מתקני הגרעין של איראן, התקינה איראן בסופו של דבר ארבעה מפלים של 174 צנטריפוגות IR-1 בפורדו, כאשר שני זוגות מפלים פועלים בו-זמנית לצורך העשרה ברמת 19.75% LEU.
עובדות מרכזיות על מתקן פורדו
- ממוקם כ-40 קילומטרים צפונית לקום, בתוך הר הנמצא בשליטת משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC).
- הבנייה החלה בסתר סביב שנת 2006; איראן גילתה את המתקן ל-IAEA רק ב-21 בספטמבר 2009, לאחר שמודיעין מערבי כבר איתר אותו.
- תוכנן במקורו לאכלס עד 3,000 צנטריפוגות ב-16 מפלים, עם יכולת לייצר אורניום ברמת נשק תוך פחות משנה אם יאוכלס במלואו.
- איראן החלה בהעשרת אורניום ב-20% באתר בדצמבר 2011 — הסלמה מרכזית שגונתה על ידי מדינות P5+1 וה-IAEA.
- במסגרת תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA) משנת 2015, הסכימה איראן להפסיק את העשרת האורניום בפורדו למשך 15 שנה ולהמיר את המתקן לשימושים אחרים, כאשר שני שלישים מצנטריפוגותיו הוסרו והועמדו תחת משמורת ה-IAEA.
- באוגוסט 2016, מערכת ההגנה האווירית המתקדמת S-300 של רוסיה הוצבה מחדש להגנה על אתר פורדו, ועוררה דאגה בינלאומית מחודשת בנוגע לחשיבותו האסטרטגית לטהראן.
- ביוני 2025, ישראל וארצות הברית ביצעו תקיפות צבאיות על פורדו, כאשר ארה"ב השתמשה בפצצות GBU-57A/B Massive Ordnance Penetrator (MOP) — פצצות חודרות בונקרים במשקל 30,000 ליברות — שהוטלו ממפציצי B-2 Spirit דרך פירי האוורור, קורסו תאים תת-קרקעיים והפכו את המתקן ללא-פעיל בטווח הקצר.
התגובה הדיפלומטית הבינלאומית ומסגרת ה-JCPOA
חשיפת פורדו ב-2009 חיזקה משמעותית את נחישות המערב להטיל סנקציות מקיפות על איראן, ואיצה משא ומתן רב-צדדי שהוביל בסופו של דבר לחתימת תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA) ביולי 2015. בגדרי אותו הסכם, התחייבה איראן להמיר את פורדו למרכז מחקר ופיזיקה, לאסור על העשרת אורניום באתר לתקופה של חמש עשרה שנה ולקבל ניטור מתמיד של ה-IAEA. ה-IAEA קיבל גישה סדירה למתקן, ומדינות P5+1 הסכימו שעם עמידה מלאה בתנאים, יוסרו הסנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם. על אף ההתחייבויות הללו, היסטוריית ההסתרה של איראן — ובמיוחד הבנייה החשאית של פורדו עצמה — הותירה אנליסטים, קובעי מדיניות ואנשי ממשל ישראלים רבים ספקנים עמוקות שטהראן תכבד את התחייבויותיה בתום לב לאורך זמן.
נסיגתה של איראן ממגבלות ה-JCPOA בעקבות פרישת ארה"ב בהנהגת הנשיא טראמפ ב-2018, והפרות איראניות מאוחרות יותר של מכסות ההעשרה וגישת המפקחים, איששו רבות מהערכות הספקניות הללו. עד 2023, העשירה איראן אורניום לרמת טוהר של 60% — ממש מתחת לרמת הנשק — ותצלומי לוויין אישרו פעילות חציבה חדשה במספר אתרים, המרמזת על אסטרטגיה מכוונת של ביצור ופיזור יכולות ההעשרה כדי לצמצם פגיעות לתקיפות צבאיות. חוסר יכולתה של הקהילה הבינלאומית לרסן באופן בר-קיימא את פורדו באמצעות דיפלומטיה בלבד הכין את הקרקע להסלמה הצבאית שבאה ב-2025, כפי שדווח על ידי Fox News ואושרר על ידי הערכות מודיעין מרובות.
מבצעי 2025 ומה שבא אחריהם
ביוני 2025, ביצעו ארצות הברית וישראל מבצעים צבאיים מתואמים המכוונים לאתרים הגרעיניים המרכזיים של איראן, כאשר פורדו ייצג את המטרה המאתגרת ביותר ובעלת העדיפות הגבוהה ביותר בשל עומקו וביצורו. מבצע "ארי קם" של ישראל פגע בתשתית הפני-שטח בפורדו, ואילו מבצע "פטיש חצות" של ארצות הברית פרס שתים עשרה פצצות GBU-57A/B Massive Ordnance Penetrator שהוטלו ממפציצי B-2 Spirit, בזמון פיצוצים רצוף בקפידה כדי לקרוס מנהרות תת-קרקעיות ולהשמיד תאי צנטריפוגות דרך פירי האוורור שלהם. פקידי ארה"ב העריכו לאחר מכן שהאתר הפך ללא-פעיל בטווח הקצר, ותצלומי לוויין אישרו נזק נרחב לפני השטח ולתשתית. בכיר איראני הודה לרויטרס שרוב האורניום המועשר מאוד שאוחסן בפורדו פונה למיקום לא-ידוע לפני התקיפות, מה שמדגיש את כוונתה המתמשכת של איראן לשמר את יכולותיה הגרעיניות בכל מקום אפשרי.
החשיבות האסטרטגית לישראל ולעולם החופשי
פורדו ייצג את חוד החנית של האסטרטגיה הגרעינית ארוכת הטווח של איראן, בדיוק משום שתוכנן להיות חסין בפני הרתעה צבאית קונבנציונלית. עבור ישראל, מדינה שזיהתה באופן עקבי ונכון איראן גרעינית כאיום קיומי, שינה קיומו של פורדו ביסודו את החשבון האסטרטגי סביב כדאיות תקיפה צבאית מונעת. עומק המתקן, ביצורו ושליטת ה-IRGC בו הפכו אותו לסמל הברור ביותר לנחישותה של איראן למקם את פעילויות הגרעין הרגישות ביותר שלה מחוץ להישג ידם של המשפט הבינלאומי, המפקחים והכוח הצבאי. שירותי המודיעין של ישראל מילאו תפקיד מכריע בניטור פורדו, והשתתפותן בסופו של דבר של ישראל וארצות הברית בתקיפות 2025 הדגימה שהברית המערבית הסיקה בסופו של דבר כי הדיפלומטיה מיצתה את שירותיה.
הנוף שלאחר התקיפות מציב אתגרים מתמשכים. אנליסטי מודיעין הזהירו שאיראן עשויה לשאוף לשקם יכולות העשרה באתרים חדשים, עמוקים אף יותר, תוך הפקת לקחים מהישרדותו החלקית של פורדו. הלקח הרחב שמשאיר פורדו לקהילה הבינלאומית הוא שבנייה גרעינית חשאית, אם נותרת ללא ריסון במשך שנים, עשויה ליצור עובדות בשטח שמצמצמות את חלון ההזדמנויות לפתרון דיפלומטי ומעלות דרמטית את עלויות האכיפה הצבאית. עבור ישראל ובנות בריתה, הערנות לניסיונות השיקום של איראן וההתחייבות המתמשכת למניעת איראן גרעינית נותרות חיוניות בסדר העדיפויות האסטרטגי הגבוה ביותר.