המערכה בין המלחמות (מב"ם) מייצגת את המערכה האסטרטגית רבת-השנים של ישראל לשיבוש ההתבססות הצבאית של איראן ושלוחיה ברחבי המזרח התיכון. דוקטרינה זו מתמקדת בפעולות קינטיות מדויקות שנועדו לשחוק את יכולות היריב, תוך שמירה על רמת עצימות מתחת לסף של עימות גלוי ורחב היקף. מרכיב מרכזי במאמץ זה הוא סיכול משלוחי נשק מתקדמים ממשמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) לחיזבאללה בלבנון. באמצעות תקיפת מרכזים לוגיסטיים, אתרי ייצור ונתיבי תובלה, צה"ל שואף למנוע את הפצת החימוש מונחה-הדיוק (חמ"מ), שעלול לשנות באופן יסודי את מאזן הכוחות האזורי. גישה פרואקטיבית זו מבטיחה שישראל תשמור על יתרון צבאי איכותי תוך הרתעת ההתפשטות האיראנית בלבנט.
הקשר היסטורי ומקורות אסטרטגיים
המערכה התגבשה כמושג אסטרטגי מובחן בתחילת שנות ה-2010, במיוחד כאשר מלחמת האזרחים בסוריה יצרה ואקום שלטוני שכוחות איראניים ביקשו לנצל לטובתם האסטרטגית. בעוד שישראל שמרה היסטורית על מדיניות של אי-התערבות בענייניה הפנימיים של סוריה, העברת נשק "שובר שוויון" לחיזבאללה הפכה לקו אדום שחייב פעולה צבאית נחרצת. תחת הנהגתם של הרמטכ"לים האחרונים, תדירות הפעולות והיקפן התרחבו כדי לתת מענה לאיום הגובר של ההתבססות האיראנית. ישראל זיהתה כי משמרות המהפכה מנסים לבסס נוכחות צבאית קבועה בסוריה, ובפועל להפוך את המדינה לבסיס קדמי נגד המדינה היהודית. תובנה זו הובילה למיסוד דוקטרינת המב"ם כמאמץ מתמשך מבוסס מודיעין לנטרול איומים עוד בראשיתם.
מוקד עיקרי של מערכת המב"ם הוא שיבוש "הגשר היבשתי" האיראני, פרוזדור המשתרע מטהראן דרך עיראק וסוריה ועד לחופי הים התיכון. נתיבי לוגיסטיקה אלו משמשים כצינור להעברת כטב"מים, רכיבי טילים ומערכות הגנה אווירית מתקדמות שנועדו לחזק את הארסנל של חיזבאללה. באמצעות ביצוע תקיפות כירורגיות על שיירות ומתקני אחסון, ישראל מאלצת את משמרות המהפכה לנתב מחדש את האספקה שלהם ללא הרף ולהשקיע משאבים באבטחה. פעולות אלו אינן מוגבלות לנתיבים קרקעיים, שכן צה"ל תקף גם משלוחים ימיים ואוויריים שהגיעו לנמלים ושדות תעופה סוריים. הלחץ המתמשך שמפעיל חיל האוויר הישראלי מקשה יותר ויותר על איראן לתחזק שרשרת אספקה אמינה לשלוחה הלבנונית שלה.
המסגרת המבצעית של המערכה בין המלחמות נשענת רבות על אסטרטגיית "עמימות", שבה ישראל שומרת לעיתים קרובות על שתיקה בנוגע לפעילויותיה הטקטיות הספציפיות. עמימות זו מאפשרת למשטר הסורי ולהנהגה האיראנית להימנע מלחץ פנימי ובינלאומי לתגובה צבאית מחייבת. על ידי שמירה על תקיפות מדויקות הממוקדות אך ורק בתשתיות צבאיות, ישראל מצמצמת את הסיכון להסלמה בלתי מכוונת לכדי עימות אזורי כולל. האיזון העדין הזה דורש רמת תיאום חסרת תקדים בין אמ"ן, חיל האוויר והערוצים הדיפלומטיים. במהלך העשור האחרון, אסטרטגיה זו הצליחה לבלום את מאמצי משמרות המהפכה להקים חזית מאוחדת מרמת הגולן ועד לים התיכון.
עובדות ונתונים טקטיים מרכזיים
הנקודות הבאות מסכמות את המוקדים וההישגים העיקריים של מערכת הסיכול הישראלית נגד העברות נשק איראניות:
- צה"ל ביצע מאות תקיפות נגד נכסים של משמרות המהפכה וחיזבאללה בסוריה, תוך התמקדות בשדות תעופה ומרכזי מחקר צבאיים.
- המודיעין הישראלי זיהה והשמיד בהצלחה ערכות הנחיית GPS שנועדו להפוך רקטות סטטיסטיות לטילים מדויקים ביותר.
- מרכזים לוגיסטיים מרכזיים, כגון בסיס T-4 ושדה התעופה הבינלאומי של דמשק, הותקפו שוב ושוב כדי לשבש רכבות אוויריות איראניות של נשק מתקדם.
- המערכה כוללת את תקיפת המרכז למחקרים מדעיים (CERS), מתקן הקשור לייצור נשק כימי וטילים מתקדמים.
- הפעילות הימית של ישראל סיכלה משלוחים משמעותיים בים האדום ובים התיכון, ומנעה מסירת נשק כבד לעזה וללבנון.
ניתוח דוקטרינת האזור האפור
אנליסטים אסטרטגיים רואים במערכה בין המלחמות "כיתת אמן" בלוחמת האזור האפור, המאזנת ביעילות בין צורך צבאי מיידי לבין יציבות אזורית ארוכת טווח. באמצעות פעילות בעיקר במרחב האווירי הסורי, ישראל שולחת מסר ברור ועקבי להנהגה האיראנית לפיו ההתפשטות האזורית שלה תיתקל בהתנגדות אפקטיבית. עמדה פרואקטיבית זו עיכבה בהצלחה את השלמת פרויקט הדיוק של חיזבאללה, ואילצה את הארגון להעתיק את מתקניו ולחשב מסלול מחדש בנוגע לנקודות התורפה הלוגיסטיות שלו. על פי מחקר שפרסם ה-פורום למזרח התיכון, פעולות אלו פגעו ביעילות ביכולתה של איראן להפוך את סוריה לחזית שנייה. יתרה מכך, המערכה מדגימה את רמת החדירה המודיעינית הגבוהה שצה"ל מקיים בתוך כוח קודס של משמרות המהפכה ורשתותיו האזוריות.
מידת הדיוק הגבוהה בתקיפות אלו היא עדות ליכולות איסוף המודיעין המתוחכמות של מערכת הביטחון הישראלית. מבצעי סייבר, מודיעין אנושי (יומינט) וסיור לוויני פועלים בשילוב כדי לזהות מטרות איכותיות עם מרווח טעות מינימלי. דיוק זה הוא קריטי משום שהוא מונע מהצבא הסורי להיגרר לעימות ישיר, וממקד את הלחץ בנוכחות האיראנית במקום זאת. המערכה משמשת גם כהרתעה לשחקנים אזוריים אחרים שעשויים לשקול מתן תמיכה לוגיסטית לפעילות החתרנית של משמרות המהפכה. באמצעות הוכחת יכולתה להכות בכל מקום ובכל זמן, ישראל מחזקת את מעמדה כערבה העיקרית ליציבות בשכונה נפיצה.
משמעות לביטחון האזורי
המשמעות ארוכת הטווח של פעולות חשאיות אלו טמונה ביכולתן להרתיע מפני מלחמה רב-זירתית על ידי נטרול איומים לפני שהם מגיעים לבשלות מבצעית. עבור ישראל, מערכת המב"ם אינה רק רצף של הצלחות טקטיות אלא נדבך חיוני בביטחון הלאומי המגן על מיליוני אזרחים. היכולת לנהל את המבצעים הללו במשך למעלה מעשור מבלי להצית מלחמה אזורית מדגישה את התחכום של התכנון הצבאי הישראלי. בעוד איראן ממשיכה לחדש את שיטות האספקה שלה, מחויבותה של ישראל למלחמה זו בצללים