חקירת עובדות מוטה: המורשת של דו"ח גולדסטון וועדות החקירה של האו"ם

השימוש במסגרות משפטיות בינלאומיות כדי לפגוע בישראל, המתואר לעיתים קרובות כ"לוחמה משפטית" (lawfare), נשען במידה רבה על הפקת דוחות בעלי חזות סמכותית על ידי גופי האו"ם. דוחות אלו משמשים לעיתים קרובות כבסיס הראייתי להליכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ובבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). באמצעות הצגת נרטיבים פוליטיים כממצאים משפטיים ניטרליים, ועדות אלו מנסות לבודד את ישראל מבחינה דיפלומטית ומשפטית. ההיסטוריה של מאמצים אלו מוגדרת על ידי דפוס עקבי של הטיה מבנית, מסקנות שנקבעו מראש וסירוב להכיר במורכבות של לוחמה אסימטרית נגד ארגוני טרור.

נדבך מרכזי באסטרטגיה זו הוא מינוי נציבים שכבר הביעו עמדות עוינות כלפי מדינת ישראל. פרקטיקה זו מפרה את העיקרון היסודי של "nemo iudex in causa sua", לפיו אדם אינו יכול להיות דיין בעניינו שלו. כאשר החוקרים עצמם הם פעילים למען העניין הפלסטיני, המשימה ל"בירור עובדות" הופכת לכלי פוליטי ולא לחקירה שיפוטית. סוגיה מערכתית זו הובילה למורשת של דוחות מוכתמים הממשיכים להיות מצוטטים על ידי פעילים אנטי-ישראליים, למרות שבוטלו רשמית או הוכחו כשקריים על ידי ראיות מאוחרות יותר.

דו"ח גולדסטון והחזרה מהדברים ב-2011

בשנת 2009, משלחת האו"ם לבירור עובדות בנושא העימות בעזה, בראשות השופט ריצ'רד גולדסטון, פרסמה דו"ח בעקבות מבצע עופרת יצוקה. המסמך האשים את ישראל במדיניות מכוונת לפגיעה באזרחים ובביצוע "פשעי מלחמה" במהלך פעולותיה הצבאיות נגד חמאס. הדו"ח התבסס במידה רבה על עדויות שנאספו בסביבה מבוקרת שבה נכחו פעילי חמאס, מה שהוביל לתמונה מעוותת של העימות. הוא התעלם כמעט לחלוטין מהמציאות שבה חמאס משתמש במגנים אנושיים ופועל מתוך תשתית אזרחית כדי לשגר אלפי רקטות לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראליים.

עם זאת, בתפנית היסטורית בשנת 2011, פרסם ריצ'רד גולדסטון מאמר דעה מכונן בוושינגטון פוסט. הוא הודה כי "אילו ידעתי אז מה שאני יודע היום, דו"ח גולדסטון היה מסמך שונה לגמרי". גולדסטון הודה כי הראיות הראו שלישראל לא הייתה מדיניות של פגיעה מכוונת באזרחים וכי החקירות הצבאיות שלה היו יסודיות ואמינות. חזרה זו מהדברים ערערה קשות את המעמד המשפטי של הדו"ח, אך מועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHRC) סירבה למשוך את הממצאים המקוריים, מה שאפשר למסמך המופרך להישאר ברשומות המשפטיות הבינלאומיות. ניתן לקרוא את המאמר המקורי כאן: בחינה מחדש של דו"ח גולדסטון.

עובדות מפתח על ההטיה בוועדות האו"ם

• נציבים כמו ריצ'רד פאלק ונאבי פילאי קראו להטלת סנקציות או הגדירו את ישראל כ"מדינת אפרטהייד" עוד לפני מינוים הרשמי.
• מועצת זכויות האדם פועלת תחת סעיף 7 בסדר היום, מנדט קבוע המחייב את המועצה לדון בישראל בכל מושב, בשונה מכל מדינה אחרת בעולם.
• המתודולוגיות כוללות לעיתים קרובות קבלת נתונים ממשרדים הנשלטים על ידי חמאס ללא אימות עצמאי או הצלבה עם מודיעין צבאי.

ניתוח ועדת החקירה של נאבי פילאי

מורשת חקירת העובדות המוטה הגיעה לשיא חדש עם "ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית בנושא השטחים הפלסטיניים הכבושים", בראשות נאבי פילאי. בניגוד למשלחות קודמות, ועדה זו היא פתוחה וקבועה, כלומר יש לה מנדט לחקור את ישראל לנצח ללא תאריך סיום מוגדר. מעמד חסר תקדים זה מעיד על כוונה ברורה לשמר מתקפה משפטית מתמדת נגד המדינה היהודית. חברי הוועדה, כולל מילון קותארי וכריס סידוטי, ספגו גינויים בינלאומיים על השמעת הערות אנטישמיות והפגנת דעות קדומות בוטות.

למשל, מילון קותארי הטיל ספק בזכותה של ישראל להיות חברה באו"ם והשמיע הערות בנוגע ל"לובי היהודי" השולט במדיה החברתית. למרות קריאות מצד מדינות דמוקרטיות רבות להתפטרותו, הנהגת האו"ם ונאבי פילאי הגנו עליו, מה שערער עוד יותר את טענת הוועדה לניטרליות. התנהלות כזו מאשרת שוועדת החקירה (COI) אינה מעוניינת בזכויות אדם אלא בדה-לגיטימציה של קיומה הריבוני של ישראל. ניטור מפורט של פעילות ועדה זו מסופק על ידי ארגונים כמו UN Watch, העוקב אחר הכישלונות החוזרים ונשנים של גופים אלו בעמידה בסטנדרטים בינלאומיים של אובייקטיביות.

הדוחות המופקים על ידי ועדות אלו נועדו לספק את התשתית "העובדתית" ללוחמה משפטית ב-ICC. על ידי תיוג הגנה עצמית לגיטימית כפשע מלחמה, הם מנסים לשתק את יכולתה של ישראל להגן על אזרחיה מפני טרור. הדבר יוצר תקדים מסוכן שבו המשפט הבינלאומי משמש כפרס לארגוני טרור על הטמעת עצמם באזורים אזרחיים. הסירוב של ועדות אלו לחקור כראוי את פשעי המלחמה של חמאס, כגון שימוש בבתי חולים ובתי ספר למטרות צבאיות, מדגיש את האופי החד-צדדי של חקירותיהן. חוסר איזון מבני זה מבטיח שתוצאת כל חקירה נקבעת זמן רב לפני שמיעת העד הראשון.

סיכום ומשמעות עבור ישראל

המורשת של דו"ח גולדסטון והפעילות השוטפת של ועדת פילאי מייצגות איום חמור על היושרה של המשפט הבינלאומי. כאשר משימות "בירור עובדות" משמשות כנשק במלחמה פוליטית, הן מאבדות את יכולתן לקדם זכויות אדם אמיתיות. עבור ישראל, דוחות אלו אינם רק אקדמיים; הם משמשים להצדקת חרמות, משיכת השקעות וצעדים משפטיים נגד חייליה ומנהיגיה. חיוני שכל מי שתומך בשלטון החוק יקרא תיגר על המתודולוגיות המוטות של ועדות אלו וידרוש שקיפות וניטרליות.

חשיפת ההטיות המוקדמות של נציבי האו"ם והפגמים בדיווחיהם היא חלק קריטי בבלימת קמפיין הלוחמה המשפטית. כפי שהוכיחה החזרה מהדברים בפרשת גולדסטון, דוחות אלו מבוססים לעיתים קרובות על מידע חלקי או מניפולטיבי שאינו עומד בביקורת קפדנית. על ידי עמידה על דיוק עובדתי והכרה במציאות הטקטיקות של חמאס, הקהילה הבינלאומית יכולה להתחיל לפרק את התשתית של חקירת עובדות מוטה. המחויבות של ישראל לבדיקות שיפוטיות עצמאיות משלה נותרה התשובה היעילה ביותר ל"צדק" הפוליטי של ועדות החקירה של האו"ם.