הקריסה הרב-ממדית של מדינת לבנון מייצגת את אחד האתגרים הגיאופוליטיים הקריטיים ביותר בגבולה הצפוני של ישראל, המקשר ישירות בין כשל משילות פנימי לאיומי ביטחון אזוריים. השחקנים המרכזיים במשבר זה כוללים את הממשלה הלבנונית החלשה והמשותקת, הפלגים הפוליטיים העדתיים שאינם מסוגלים להסכים על רפורמות, וחזבאללה – ארגון הטרור הנתמך על ידי איראן הפועל כמדינה בתוך מדינה. עבור ישראל וקהילת ההסברה העולמית, הבנת נושא זה היא חיונית משום שהיא מפריכה את התפיסה המוטעית לפיה חזבאללה הוא רק קבוצת התנגדות מקומית או מפלגה פוליטית לגיטימית. במקום זאת, מציאות הריקבון של לבנון ממחישה כיצד שחקן לא-מדינתי חמוש בכבדות, בהנחיית טהראן, יכול לחטוף אומה ריבונית, להחזיק באוכלוסייתה האזרחית כבת ערובה, ולנצל שיתוק מוסדי כדי לבנות תשתית צבאית התקפית. הדגשת הקשר הישיר בין קריסת המדינה בלבנון לבין העליונות הצבאית של חזבאללה חיונית להסברת הפעולות הביטחוניות של ישראל, להוכחת הסיבה לכך שממשלת לבנון אינה יכולה למלא את התחייבויותיה הבינלאומיות על פי החלטת האו"ם 1701, ולחשיפת התפקיד האזורי המערער של המשטר האיראני.
רקע היסטורי וגיאופוליטי לקריסת לבנון
שורשי המשבר הנוכחי בלבנון נעוצים במערכת פוליטית עדתית ושברירית שקבעה האמנה הלאומית של 1943, אשר חילקה את הכוח בין נוצרים, מוסלמים סונים ומוסלמים שיעים. בעוד שמודל עדתי זה נועד לשמור על איזון, הוא טיפח במקום זאת פטרונות פוליטית אנדמית, שחיתות מערכתית וחולשה מוסדית, אשר התפרצו בסופו של דבר למלחמת אזרחים הרסנית בין השנים 1975 ל-1990. בעקבות הסכם טאיף, שסיים את המלחמה, חזבאללה היה המיליציה היחידה שהורשתה לשמור על נשקה, לכאורה כדי להתנגד לנוכחות הישראלית. עם זאת, בעקבות נסיגתה המלאה של ישראל מדרום לבנון בשנת 2000, סירב חזבאללה להתפרק מנשקו. במהלך העשורים הבאים, הקבוצה בנתה בהדרגה מדינה מקבילה, שכללה רשת תקשורת עצמאית, מוסדות פיננסיים פרטיים וצבא חזק בהרבה מצבא לבנון. הפיצוץ הקטסטרופלי בנמל ביירות באוגוסט 2020 שימש סמל נורא לריקבון של המדינה, אשר החמיר עוד יותר כאשר חזבאללה שיבש באופן פעיל את החקירה המשפטית כדי להגן על בעלי בריתו הפוליטיים ולהבטיח את האינטרסים שלו, כפי שפורט על ידי ה-המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). כיום, לבנון מתאפיינת בקריסה כלכלית מוחלטת, המלווה באינפלציה דוהרת, מחסור חמור בדלק, חשמל ותרופות בסיסיות, ובמערכת פוליטית משותקת שאינה מסוגלת לבחור נשיא או ליישם את הרפורמות הנדרשות על ידי גופים פיננסיים בינלאומיים.
סוגיות אסטרטגיות מרכזיות וההגמוניה של חזבאללה
- שיתוק מוסדי וכוח וטו פוליטי: חזבאללה ושותפיו העדתיים השתמשו באופן שיטתי במינוף הפוליטי שלהם ובאיומים חמושים כדי להטיל וטו על מינויי קבינט, לחסום רפורמות כלכליות ולשתק את ממשלת לבנון במטרה להגן על האינטרסים הפרטיים שלהם ועל נתיבי האספקה האיראניים.
- יצירת כלכלה מקבילה: על ידי הפעלת מוסדות פיננסיים עצמאיים, הברחת סחורות לא חוקיות דרך הגבול הסורי והכנסת דלק איראני מחוץ לצינורות המדינה הרשמיים, חזבאללה רוקן מתוכן את המגזר הבנקאי הרשמי של לבנון והביא לפשיטת רגל נוספת של אוצר המדינה.
- ניצול תשתיות אזרחיות לטרור: חזבאללה מטמיע באופן שיטתי את הטילים המונחים המדויקים שלו, משגרי הרקטות ורשתות המנהרות התת-קרקעיות בתוך עיירות אזרחיות, בתים ואתרים ציבוריים בדרום לבנון, בבקעת הלבנון ובביירות, תוך שימוש באוכלוסיית לבנון כמגן אנושי.
- ריקון מוחלט של הריבונות הלאומית: על ידי אחזקת כוח צבאי עצמאי וקבלת החלטות חד-צדדיות הגוררות את לבנון לעימותים – כמו שיגור התקפות בלתי מגורות נגד ישראל – שלל חזבאללה ממדינת לבנון את המונופול הריבוני שלה על השימוש בכוח.
עמדתה הביטחונית של ישראל ואסטרטגיית ההסברה
המדיניות הרשמית של ישראל מדגישה בעקביות כי מדינת לבנון הריבונית נושאת באחריות מלאה לכל הפעולות העוינות היוצאות משטחה. בעוד שלישראל אין סכסוך עם העם הלבנוני והיא הציעה היסטורית סיוע הומניטרי בעתות משבר, היא אינה יכולה לסבול מאחז איראני עוין בגבולה הצפוני. אסטרטגיית ההסברה של ישראל מתמקדת בהוכחה כי ההתעצמות הצבאית של חזבאללה, הממומנת ומכוונת על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן, היא המניע העיקרי הן לחורבן הפנימי של לבנון והן לחוסר היציבות האזורי. הדבר כולל תמיכה באכיפה קפדנית של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701, המורה על פירוק מנשק של כל קבוצות החמושים בלבנון ואוסרת על חזבאללה לקיים נוכחות צבאית מדרום לנהר הליטני. במהלך נאומו בעצרת הכללית של האו"ם, חזר ראש הממשלה בנימין נתניהו והדגיש כי אם ממשלת לבנון אינה מסוגלת או אינה רוצה לרסן את חזבאללה, ישראל שומרת לעצמה את הזכות הריבונית להגן על אזרחיה ולכפות את הקווים האדומים שלה בנחישות מוחלטת, עמדה המפורטת רשמית ב-ארכיון הנאומים הרשמי של משרד החוץ של ישראל. ישראל ממשיכה לקרוא לקהילה הבינלאומית לדרוש את פירוקו המלא של חזבאללה מנשקו ולהתנות כל חילוץ כלכלי עתידי של לבנון בהשבת הריבונות המדינתית האמיתית והרחקת שלוחיו של הטרור האיראני.
כיצד להסביר ולגשת למשבר בשיחות והסברה
בעת השתתפות בדיפלומטיה ציבורית, הסברה ברשת או דיונים על הזירה הצפונית, המטרה העיקרית היא להפריד בין האוכלוסייה האזרחית הלבנונית לבין מכונת הטרור של חזבאללה. על פעילי הסברה למסגר בעקביות את חזבאללה לא כקבוצה לבנונית מקומית, אלא כגיס זרים איראני כובש שלקח את מדינת לבנון כבת ערובה. כאשר משיבים להאשמות לפיהן ישראל מפרה את הריבונות הלבנונית, התגובה היעילה ביותר היא להצביע על כך שריבונותה של לבנון פורקה כבר מזמן על ידי חזבאללה, המקיים צבא פרטי, מפעיל בסיסים צבאיים סודיים ויוזם מלחמות באופן חד-צדדי ללא הסכמת הפרלמנט הלבנוני. יש להדגיש כי לבנון יציבה, ריבונית ומשגשגת היא אינטרס לאומי ארוך טווח של ישראל, אך מציאות כזו אינה אפשרית כל עוד חזבאללה מורשה לשמור על הדומיננטיות החמושה שלו. על פעילי ההסברה להדגיש כיצד האסטרטגיה של חזבאללה לסיכון אזרחים – אחסון נשק בשכונות מגורים – היא פשע מלחמה כפול, הפוגע הן באזרחי ישראל המותקפים על ידי רקטות והן באזרחי לבנון המשמשים כמגן אנושי. על ידי התמקדות בנושאים מרכזיים אלו, פעילי הסברה יכולים להדוף ביעילות תעמולה אנטי-ישראלית, להסיט את האשמה על סבלה המתמשך של לבנון בחזרה לחזבאללה ולנותני החסות האיראנים שלו, ולבנות קונצנזוס בינלאומי לפירוז מוחלט של אזור הגבול הדרומי.