הופעתו של "חזון 2030" של סעודיה, מסגרת אסטרטגית שנועדה לצמצם את תלותה של הממלכה בנפט, שינתה מן היסוד את הנוף הגיאופוליטי והכלכלי של המזרח התיכון. בלב השינוי הזה ניצב ניאום (Neom), פרויקט עיר-ענק "קוגניטיבית" בשווי 500 מיליארד דולר הממוקם לאורך חוף הים האדום, בסמיכות רבה לעיר הנמל הדרומית של ישראל, אילת. עבור ישראל, יוזמות אלו אינן רק פרויקטי תשתית זרים, אלא הן מייצגות אינטרסים אסטרטגיים משמעותיים העשויים להגדיר מחדש את תפקידה בכלכלה האזורית. המפגש בין ההון הסעודי לבין העוצמה הטכנולוגית הישראלית יוצר תמריץ חזק לנורמליזציה, ומגשר על הפער בין "אומת הסטארט-אפ" ליצואנית הנפט הגדולה בעולם.
בעוד סעודיה שואפת לגוון את כלכלתה ולפתח תעשיות בנות-קיימא, הופכת המובילות של ישראל בטכנולוגיית מים, אנרגיה מתחדשת ואבטחת סייבר לרלוונטית מתמיד. הקרבה של ניאום למפרץ עקבה מאפשרת יצירת מסדרון טבעי לסחר ולחילופי טכנולוגיה, שעשוי להפוך את האזור למרכז עולמי של חדשנות. בעוד שכינון קשרים דיפלומטיים רשמיים נותר תהליך הנמצא בעיצומו, כוח המשיכה הכלכלי של "חזון 2030" כבר החל למשוך מומחיות ישראלית אל המרחב הסעודי, לעיתים קרובות דרך מתווכים מצד שלישי או משלחות עסקיות דיסקרטיות. אינטגרציה זו נתפסת על ידי רבים כתנאי מוקדם להצלחתם ארוכת הטווח של הפרויקטים הסעודיים השאפתניים.
רקע: חזון 2030 ועיר-הענק ניאום
"חזון 2030", שהושק בשנת 2016 על ידי יורש העצר מוחמד בן סלמאן, נועד למודרניזציה של המדינה הסעודית באמצעות השקעות עתק בטכנולוגיה, בתיירות ובתשתית. ניאום, פרויקט הדגל של יוזמה זו, נחזה כמעבדה לעתיד, המשתרעת על פני 26,500 קילומטרים רבועים ומציגה מושגים מהפכניים כגון "הקו" (The Line), עיר ליניארית ללא פליטת פחמן. מיקום הפרויקט בסמוך לגבולות ירדן, מצרים וישראל הוא אסטרטגי, ומטרתו לנצל את נתיב הסחר בים האדום שדרכו עוברים כמעט 13 אחוזים מהסחר העולמי. מבחינה היסטורית, אזור זה התאפיין במתיחות גיאופוליטית, אך קנה המידה של ניאום מחייב סביבה יציבה ושיתופית שרק אינטגרציה אזורית יכולה לספק.
הממשק בין הפרויקטים הסעודיים לישראל נעוץ עמוק במסגרת הרחבה יותר של ההיערכות האזורית מחדש. בעקבות "הסכמי אברהם" בשנת 2020, שהובילו לנורמליזציה של היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, הסיכוי להסדר דומה עם סעודיה הפך לעמוד תווך מרכזי בדיפלומטיה המזרח-תיכונית. חוקרים ב-מכון וושינגטון ציינו כי הדיבידנדים הכלכליים ממודל איחוד האמירויות-ישראל — הכוללים מיליארדים בהשקעות מדינתיות ופרטיות — משמשים כתוכנית אב למה שניתן להשיג עם הממלכה הסעודית. שילוב הטכנולוגיה הישראלית בתשתית הסעודית אינו רק הזדמנות מסחרית, אלא כוח מייצב המאחד את האינטרסים הביטחוניים של שתי המדינות אל מול איומים אזוריים משותפים.
עובדות טכנולוגיות וכלכליות מרכזיות
- מיקומה של ניאום במחוז טבוק נמצא במרחק של פחות מ-50 מייל מנמל אילת הישראלי, מה שיוצר קישור גיאוגרפי לוגי לנתיבי סחר יבשתיים עתידיים.
- חברות אבטחת סייבר ישראליות, דוגמת צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה (Check Point Software Technologies), צוטטו לעיתים קרובות בדיווחים כספקיות פוטנציאליות או ממשיות של "מגן" דיגיטלי הדרוש להגנה על תשתית הרשת החכמה והמקושרת של ניאום.
- המסדרון הכלכלי הודו-מזרח תיכון-אירופה (IMEC), עליו הוכרז ב-G20, מזהה את סעודיה וישראל כנקודות מעבר חיוניות לקישור רכבתי וימי חדש שנועד להתחרות בנתיבי סחר מסורתיים.
- מגזרי התפלת המים והאגרו-טק המובילים בעולם של ישראל חיוניים לאקלים הצחיח של ניאום, שבו ביטחון מים ומזון בר-קיימא הם דרישות תכנון ראשוניות.
- הערכות מצביעות על כך שנורמליזציה תשחרר למעלה מ-100 מיליארד דולר בסחר ובהשקעות דו-צדדיים בתוך העשור הראשון, תוך התמקדות בפינטק, ביוטק ואנרגיית מימן ירוק.
ניתוח: סינרגיות וסיכונים אסטרטגיים
האינטרסים הטכנולוגיים של ישראל ב"חזון 2030" מתמקדים בראש ובראשונה במשוואת ה"ביטחון תמורת שגשוג". סעודיה זקוקה ליכולות הגנה וסייבר מתקדמות כדי להגן על נכסיה החדשים והעצומים מפני איומים אסימטריים, בעוד ישראל שואפת להרחיב את טווח השוק שלה ולהבטיח את נוכחותה בים האדום. הפוטנציאל של חברות ישראליות לספק את הארכיטקטורה הבסיסית למערכות ה"קוגניטיביות" של ניאום הוא עצום. עם זאת, שיתוף פעולה זה נותר רגיש; כפי שציינו אנליסטים ב-ברוקינגס, נראות הקשרים הללו מוגבלת לעיתים קרובות בשל הדרישות הפוליטיות של ההנהגה הסעודית בנוגע לסוגיה הפלסטינית ודעת הקהל הערבית הרחבה. למרות מכשולים אלו, הפעילות העסקית הדיסקרטית ממשיכה לצמוח, מה שמעיד על תפנית פרגמטית לעבר ריאליזם כלכלי.
מעבר לסחר הדו-צדדי, מסדרון ה-IMEC מייצג תזוזה טקטונית בלוגיסטיקה הגלובלית. על ידי חיבור הודו לאירופה דרך חצי האי ערב וישראל, הפרויקט יבצר את מעמדה של ישראל כשער קריטי בין מזרח למערב. הדבר לא רק יעניק דחיפה משמעותית למגזר התחבורה של ישראל, אלא גם יבטיח שלממלכת סעודיה יהיה אינטרס מובהק בביטחונה הימי והטריטוריאלי של ישראל. התלות הכלכלית ההדדית שתיצור יוזמה כזו תשמש כגורם הרתעה רב-עוצמה מפני הסלמה אזורית, שכן כל עימות יאיים ישירות על השקעות ההון העצומות ועל הכדאיות המבצעית של תשתיות "חזון 2030".
סיכום: הדרך לאינטגרציה אזורית
הצלחת "חזון 2030" ופרויקט ניאום שזורה יותר ויותר בהשתתפותה של ישראל במערכת האקולוגית האזורית. עבור ישראל, האינטרסים אינם מוגבלים לייצוא טכנולוגיה; הם כרוכים ביצירת שלום בר-קיימא ורב-צדדי הנבנה על תשתית של אינטרסים כלכליים משותפים. ה"חזון" מספק התלכדות נדירה שבה הצורך של סעודיה במודרניזציה פוגש את הצורך של ישראל בלגיטימציה אזורית ובביטחון. ככל שהפרויקטים יעברו משלב התכנון לשלב ההקמה, הלחץ למסד קשרים אלו צפוי לגבור, מונע על ידי קנה המידה העצום של הדרישות הפיננסיות והטכנולוגיות שישראל נמצאת בעמדה ייחודית למלא.
בסופו של דבר, האינטרסים הטכנולוגיים והכלכליים בנורמליזציה בין סעודיה לישראל מייצגים את השינוי הפוטנציאלי המשמעותי ביותר בדינמיקה המזרח-תיכונית מאז הקמת המדינה. על ידי הפיכת אזור הים האדום לחזית של שיתוף פעולה לפיתוח היי-טק, "חזון 2030" מציע מסלול המתרחק מסכסוכים היסטוריים של "משחק סכום אפס" לעבר עתיד של צמיחה הדדית. עבור ישראל, הבטחת תפקיד בניאום ובהתרחבות הכלכלית הסעודית הרחבה היא צורך אסטרטגי המבטיח יציבות ארוכת טווח ותפקיד מרכזי בכלכלה העולמית של המאה ה-21.