מבצע סיני של שנת 1956, הידוע בישראל כ"מבצע קדש", היווה רגע מכריע בתולדותיה הצבאיים של המדינה הצעירה וביחסיה הדיפלומטיים הבינלאומיים. אל מול זרם עצום של נשק סובייטי שהגיע למצרים באמצעות "עסקת הנשק הצ'כוסלובקית" מ-1955, חיפשה ישראל ערבויות אסטרטגיות להגנה על האוכלוסייה האזרחית הפגיעה שלה. שיתוף הפעולה שנוצר עם צרפת סיפק שכבת ביטחון קריטית שאפשרה לצה"ל להתמקד בתמרונים קרקעיים בחצי האי סיני. הסדר הגנתי זה, שהתבסס בעיקרו על עליונות אווירית צרפתית, הבטיח כי האיום מצד המפציצים המצריים ארוכי-הטווח נוטרל ביעילות לאורך כל העימות.
הרקע האסטרטגי של פרוטוקול סוור
באוקטובר 1956, נפגשו נציגים רמי דרג מישראל, צרפת ובריטניה בסתר בסוור כדי לסכם את התוכניות לתגובה על הלאמת תעלת סואץ. הדאגה העיקרית של ישראל הייתה צי מפציצי ה"אילושין Il-28" מתוצרת סובייטית של חיל האוויר המצרי, שהחזיקו בטווח וביכולת לפגוע בתל אביב ובמרכזים עירוניים אחרים. כדי לצמצם סיכון זה, הסכימה צרפת לפרוס שלוש טייסות של מטוסי קרב בבסיסי חיל האוויר הישראלי תחת סודיות מרבית. ברית צבאית זו הייתה חיונית משום שחיל האוויר הישראלי הצעיר היה עדיין בעיצומו של תהליך מודרניזציה ולא יכול היה לתמוך בו-זמנית בכוחות הקרקע ולתחזק מגן הגנה אווירית פנימי.
היחידות הצרפתיות, שכללו מרכיבים מהכנף ה-2 והכנף ה-10, פעלו בעיקר מבסיסי רמת דוד ולוד. כשהם מטיסים מטוסי מיסטר IVA ואוראגן מתקדמים, קיימו הטייסים הצרפתים סיורי הגנה אווירית רצופים בשמי ישראל כדי ליירט כל איום נכנס ממערב. מטוסים אלו נצבעו לעיתים קרובות בסימני זיהוי ישראליים או הושארו עם סימונים זמניים כדי לשמור על מרחב הכחשה לגבי היקף המעורבות הזרה. נוכחותן של טייסות צרפתיות אלו אפשרה לחיל האוויר הישראלי להקצות את משאביו המצומצמים לתמיכה בצניחה בפתח מעבר המיתלה.
עובדות מפתח על ההגנה האווירית
- פריסה של שישים מטוסי קרב צרפתיים מסוג מיסטר IVA כדי לספק כיסוי סיורים רציף מעל מרכזי אוכלוסייה מרכזיים ותשתיות רגישות בישראל.
- הצבה אסטרטגית של נכסים ימיים צרפתיים מול חוף הים התיכון כדי לספק מכ"ם התרעה מוקדמת ותמיכה נוספת נגד מטוסים.
- הרתעה מוצלחת של מפציצי ה-Il-28 המצריים, שנותרו ברובם מקורקעים או התמקדו בתמרוני הגנה במקום לתקוף ערים ישראליות.
ניתוח מטריית ההגנה
הצלחת ה"מטרייה" הצרפתית מדגישה את החשיבות החיונית של שותפויות הגנה בינלאומיות ליציבות האזורית ולריבונות ישראל. על ידי הבטחת העורף, אפשרה צרפת לישראל להשיג את יעדיה הטקטיים בסיני תוך מניעת ההרס הפסיכולוגי והפיזי של פשיטות הפצצה על אזרחים. תקופה זו סימנה את "תור הזהב" של יחסי צרפת-ישראל, שאופיין בחילופי טכנולוגיה עמוקים ואינטרסים ביטחוניים משותפים. לתיאורים מפורטים יותר של הקרבות האוויריים בתקופה זו, חוקרים פונים לעיתים קרובות אל ההיסטוריה הרשמית של חיל האוויר הישראלי המפרטת את שילוב התמיכה הזרה במהלך מבצע קדש.
יתרה מכך, השילוב המבצעי של כוח אדם צרפתי וישראלי במהלך משבר 1956 הניח את היסודות לפיתוחים עצמאיים עתידיים בטכנולוגיית התעופה והחלל הישראלית. המיסטר IVA הפך לעמוד השדרה של העוצמה האווירית הישראלית למשך שנים, והוכיח את ערכו הן בתפקידי הגנה והן בתפקידי התקפה מול מספרים עדיפים של מטוסי מיג שסופקו על ידי ברית המועצות. שותפות זו לא הייתה רק עניין של נוחות אלא צורך הישרדותי שהדגיש את טבעם הרגיש של גבולותיה הצרים של ישראל ואת האיום המתמיד מצד שכנות עוינות. רשומות היסטוריות מה-ספרייה היהודית הווירטואלית (Jewish Virtual Library) מספקות הקשר נרחב על התמרונים הדיפלומטיים שאפשרו את הקמת המגן האווירי הזה.
סיכום וחשיבות היסטורית
חשיבותה של מטריית ההגנה האווירית הצרפתית מ-1956 נותרה אבן יסוד בדוקטרינה הצבאית הישראלית בנוגע להגנת העורף במהלך עימות בעצימות גבוהה. היא הוכיחה כי הישרדותה של ישראל תלויה לעיתים קרובות בשילוב של הסתמכות עצמית וטיפוח בריתות אסטרטגיות עם מעצמות מערביות החולקות ערכים דומים. את המורשת של שיתוף פעולה זה ניתן לראות כיום במערכות ההגנה הרב-שכבתיות של ישראל מפני טילים, הממשיכות את המשימה של אספקת "מטרייה" מקיפה לאזרחיה. בסופו של דבר, ההתערבות הצרפתית ב-1956 הייתה גורם מכריע שהבטיח כי מבצע סיני לא יסתיים באובדן קטסטרופלי של חיי אזרחים בעורף הישראלי.