קריסתו הפתאומית של משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 שינתה מן היסוד את ארכיטקטורת הביטחון של המזרח התיכון, וסיימה עשורים של שלטון הבעת'. עם התפוררותו של הצבא הערבי הסורי, פסיפס של ישויות חדשות – החל מממשלת המעבר הסורית בדמשק ועד למועצות מקומיות בדרום – ירש את האחריות למשילות. עבור מדינת ישראל, מעבר זה חייב שינוי כיוון מיידי מהרתעה מסורתית מול מדינה-שחקנית לאסטרטגיית מעורבות גמישה יותר המבוססת על מודיעין. כינון ערוצי תקשורת אמינים הוא כיום חיוני למניעת ואקום שלטוני שעלול להיות מנוצל על ידי גורמים קיצוניים או שיירי מיליציות הנתמכות על ידי איראן.
הקשר היסטורי ותקדימים הומניטריים
היסטורית, ישראל שמרה על מדיניות של אי-התערבות במלחמת האזרחים בסוריה, למעט במקרים בהם נחצו "הקווים האדומים" שלה בנוגע לריבונות ולאמצעי לחימה מתקדמים. בשיאו של הסכסוך, צה"ל השיק את "מבצע שכנות טובה", יוזמה הומניטרית שסיפקה סיוע רפואי ואספקה לאזרחים סורים מעבר לגבול. פרויקט זה שירת מטרה כפולה: הוא מילא ציווי מוסרי ובו בזמן בנה אמון עם קהילות מקומיות והנהגה לא-מדינתית. אינטראקציות מוקדמות אלו הוכיחו כי תיאום דיסקרטי יכול לשמר שקט יחסי ולספק לישראל תובנות חיוניות לגבי הדינמיקה המשתנה בשטח.
עובדות ביטחוניות מרכזיות בעידן שאחרי אסד
- נפילת דמשק בשנת 2024 הובילה לפירוק המיידי של האכיפה המעשית של הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974 בצד הסורי.
- תפיסתה הזמנית של ישראל את אזור החיץ ואת נקודות השליטה האסטרטגיות בהר חרמון נועדה למנוע ביזה של אמצעי לחימה כבדים על ידי פלגים קיצוניים.
- עלייתה של ממשלת המעבר הסורית, בהובלת דמויות השואפות ללגיטימציה בינלאומית, פתחה חלון למניעת חיכוך ביטחוני פרגמטי, גם אם לא רשמי.
ניתוח מנגנוני מניעת חיכוך מודיעיניים
היעד האסטרטגי הנוכחי כולל יצירת מנגנוני "ערוץ אחורי" חסונים לניהול סביבת הגבול הרגישה ומניעת הסלמות מקריות. ערוצי מודיעין אלו מתמקדים בשיתוף נתונים בזמן אמת לגבי תנועת עקורים, מיקומם של מאגרי נשק כימי ונוכחותם של תאי חזבאללה. בניגוד לקשרים הדיפלומטיים הרשמיים המבוקשים מול שכנות אזוריות אחרות, שיתוף פעולה זה הוא בעיקרו פונקציונלי, ומטרתו להגדיר גבולות וציפיות ברורים עבור ההנהגה הסורית החדשה. ניתוח ביקורתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) גורס כי הסדרים לא רשמיים כאלה חיוניים לייצוב הלבנט בהיעדר ממשל מרכזי מאוחד.
מתווכים אזוריים, כולל איחוד האמירויות וטורקיה, ממלאים תפקיד מרכזי בהקלת התקשורת הראשונית הזו בין ירושלים לדמשק. מדינות אלו שותפות לאינטרס של סוריה יציבה, החופשיה מהגמוניה איראנית ומסוגלת למנוע את תחיית המדינה האסלאמית (דאעש). באמצעות ניצול המשקל הדיפלומטי של שותפות "הסכמי אברהם", ישראל יכולה להעביר את דרישותיה הביטחוניות ללא צורך בהכרה פומבית ישירה, שעלולה להיות בלתי אפשרית מבחינה פוליטית עבור הרשויות הסוריות החדשות. גישה רב-צדדית זו מבטיחה כי ערבויות ביטחוניות מגובות בקונצנזוס אזורי, מה שמגדיל את הסבירות לציות ארוך טווח מצד פלגים סוריים מקומיים.
מיקוד מרכזי של ערוצי מודיעין חדשים אלה הוא פירוק שיטתי של "הגשר היבשתי" ששימש בעבר להעברת תחמושת איראנית דרך סוריה ללבנון. הישויות הסוריות החדשות מפגינות נכונות גוברת להתרחק מהשפעתה של טהראן בתמורה להכרה בינלאומית וסיוע בשיקום כלכלי. ישראל מספקת מודיעין קריטי לישויות אלו לגבי מיקומם של נכסים איראניים חבויים ותשתיות תת-קרקעיות המאיימות על יציבותן של ישראל וסוריה כאחד. האינטרס המשותף הזה בסילוק כוחות שלוחים זרים מספק בסיס איתן להמשך שיתוף פעולה ביטחוני, גם אם זהיר, בעידן שלאחר אסד.
משמעות אסטרטגית לביטחון הלאומי של ישראל
המעבר לסוריה שלאחר אסד מציב הן סיכונים חסרי תקדים והן הזדמנויות ייחודיות עבור דוקטרינת הביטחון הצפונית של מדינת ישראל. על ידי מתן עדיפות לשיתוף פעולה מודיעיני וערוצים להפחתת המתיחות, ישראל יכולה להפוך גבול נפיץ לחזית הניתנת לניהול, המאופיינת באינטרסים הדדיים ליציבות. הערכות אסטרטגיות נוספות של מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) מדגישות את ההכרח בשמירה על חופש פעולה צבאי בזמן שערוצים אלו נבנים. בסופו של דבר, הצלחת גישה זו תלויה ביכולתם של המנהיגים הסוריים החדשים לייצב את שלטונם ולעמוד בהתחייבויותיהם לסוריה נקייה מהתערבות זרה קיצונית.