קריסת משטר הבעת' בדמשק לא הובילה לנסיגה מיידית של הנוכחות הצבאית של הפדרציה הרוסית מהחוף הסורי. במקום זאת, מוסקבה פעלה לביסוס נוכחותה במתקן הימי בטרטוס ובבסיס האווירי חמיימים, כדי לשמר את הגישה היחידה שלה למים עמוקים בים התיכון. התמדה זו מהווה מגבלה אסטרטגית מרכזית עבור צבא ההגנה לישראל (צה"ל), שכן נוכחותן של מערכות רוסיות מתקדמות למניעת גישה ושלילה אזורית (A2/AD) יוצרת סיכון לחיכוך קינטי בלתי מכוון. שמירה על ערוץ תיאום (deconfliction) יציב מול הפיקוד הרוסי נותרת חיונית עבור ישראל כדי להמשיך בפעולותיה נגד איומים בגיבוי איראני.
רקע והקשר היסטורי
הזיקה הצבאית של רוסיה לקו החוף הסורי היא מורשת של המלחמה הקרה, שהחלה עם מתקן לוגיסטי צנוע בטרטוס שהוקם בשנת 1971. המערכת היחסים השתנתה דרמטית בשנת 2015, כאשר הקרמלין פתח בהתערבות צבאית רחבת היקף כדי למנוע את קריסת ממשלת אסד. במהלך תקופה זו, רוסיה הרחיבה את בסיס חמיימים לזירת היערכות מאסיבית עבור מפציצים אסטרטגיים ומטוסי קרב מתקדמים. בשנת 2017 אושר הסכם חכירה רשמי ל-49 שנים, המעניק למוסקבה שליטה ריבונית על מתקנים אלה עם אפשרות להארכות נוספות.
התבצרות משפטית ופיזית ארוכת טווח זו שרדה את חילופי השלטון של סוף שנת 2024, כאשר הרשויות הסוריות החדשות ביקשו להימנע מוואקום ביטחוני מוחלט. הנוכחות הרוסית משמשת כיום כגורם מייצב עבור ממשלת המעבר, ובו בזמן מתפקדת כבלם להשפעה טורקית וישראלית. עבור מוסקבה, בסיסים אלו אינם רק נכסים מקומיים אלא חיוניים להקרנת כוח גלובלית לעבר האגף הדרומי של אירופה. תפקיד כפול זה מקשה על יכולתה של ישראל להתייחס לזירה הסורית כאזור עימות מקומי גרידא.
נכסים צבאיים רוסיים מרכזיים
- מערכות הגנה אווירית מסוג S-400 Triumph הממוקמות בבסיס חמיימים ומספקות כיסוי מכ"ם ארוך טווח.
- רציפי מים עמוקים בטרטוס המסוגלים לארח צוללות גרעיניות וסיירות טילים.
- דירים מוגנים למטוסים ומסלולי המראה מורחבים עבור מפציצים אסטרטגיים מסוג Tu-22M3 ומטוסי קרב מסוג Su-35.
- מרכז תיאום מבצעי המקשר בין הפיקוד הרוסי בחוף לבין המטה הכללי של צה"ל בתל אביב.
- מתקני לוחמה אלקטרונית ומודיעין אותות המנטרים תקשורת ברחבי מזרח הים התיכון.
ניתוח המגבלות האסטרטגיות של ישראל
נוכחותן של סוללות טילי קרקע-אוויר מסוג S-400 ו-S-300 בחמיימים מעניקה לרוסיה כיסוי מכ"ם המגיע עמוק אל תוך המרחב האווירי הריבוני של ישראל. חפיפה טכנולוגית זו יוצרת תרחיש של "שמיים שקופים", שבו הצבא הרוסי יכול לנטר את גיחות חיל האוויר הישראלי כמעט מרגע ההמראה. כתוצאה מכך, על ישראל לנהל פעולת איזון דיפלומטית עדינה, המבטיחה שתקיפותיה נגד משלוחי נשק של שלוחיה של איראן לא יפגעו בשוגג באנשי סגל רוסים. דיווחים מה-Atlantic Council מצביעים על כך שצורך זה בתיאום מוקדם הגביל היסטורית את הגמישות הטקטית של מפקדי צה"ל.
מעבר לתחום האווירי, המתקן הימי בטרטוס שודרג כדי לקלוט כלי שיט גדולים יותר, כולל צוללות גרעיניות וסיירות טילים. נכסים ימיים אלו עלולים להפריע לאבטחת אסדות הגז הטבעי של ישראל בים ולנתיבי הסחר הימיים אם המתיחות בין המערב לרוסיה תסלים. הקו החם לתיאום שהוקם בשנת 2015 נותר פעיל, אך הוא כפוף לתנודתיות הרחבה יותר של יחסי רוסיה-מערב, במיוחד בנוגע לעימות המתמשך באוקראינה. מומחים ב-המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מדגישים כי רוסיה משתמשת לעיתים קרובות בנוכחותה בסוריה כקלף מיקוח במשא ומתן גלובלי.
סיכום ומשמעות אזורית
במבט קדימה, נראה כי מעמדם של טרטוס וחמיימים יישאר מרכיב קבוע בארכיטקטורת הביטחון הצפונית של ישראל בעתיד הנראה לעין. המעבר מעידן אסד למדינה סורית מפוצלת דווקא העלה את החשיבות היחסית של "איי היציבות" הרוסיים עבור שחקנים אזוריים. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה עימות ישיר עם מעצמה גרעינית גלובלית, אך היא אינה יכולה להשלים עם התבצרות חיזבאללה סמוך לגבולותיה. פרדוקס זה מבטיח שהנוכחות הצבאית הרוסית תמשיך להוות מגבלה מכוננת על חופש הפעולה האזורי של ישראל.
החשיבות העליונה של נכסים אלו טמונה ביכולתם לשמש כגורם מרתיע מפני מלחמה אזורית כוללת, ובו בזמן לאפשר עימותים מוגבלים בעצימות נמוכה. באמצעות החזקת בסיסים אלו, רוסיה מאלצת את כל השחקנים האזוריים, כולל ארצות הברית וישראל, להכיר בתפקידה כמעצמה ים-תיכונית קבועה. מציאות זו מחייבת את ישראל לקיים מערכת יחסים מקצועית ובלתי-אידיאולוגית עם הנהגת הצבא הרוסי בסוריה. כל עוד בסיסים אלו נותרים פעילים, כללי המשחק האסטרטגיים בלבנט ייכתבו הן בעברית והן ברוסית.