הקריסה הפתאומית של משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 מהווה שינוי טקטוני בנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון. במשך עשורים, הרפובליקה הערבית הסורית שימשה כעמוד התווך המרכזי של "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן, וסיפקה קשר פיזי ופוליטי בין טהראן לשלוחיה בלבנט. הדחת הממשלה בהנהגת העלאווים בדמשק הציבה אתגר יסודי ליכולות המבצעיות של שחקנים אזוריים שנשענו על חסות המדינה הסורית. מעבר זה מחייב חישוב מחדש מוחלט של סדרי העדיפויות האסטרטגיים עבור ישראל, הניצבת כעת מול גבול צפוני מפוצל ובלתי צפוי. סיום שלטונו של אסד מסמן למעשה את קיצה של הברית האנטי-מערבית המלוכדת ביותר במזרח התיכון המודרני.
רקע / תולדות ה"ציר"
מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, איראן חתרה לייצא את השפעתה באמצעות רשת מורכבת של שחקנים מדינתיים ולא-מדינתיים הידועה בשם "ציר ההתנגדות". סוריה הפכה לחברה בלתי נפרדת בקואליציה זו בעקבות הברית ב-1980 בין חאפז אל-אסד לרוחאללה ח'ומייני במהלך מלחמת איראן-עיראק. לאורך עשורים, שותפות זו התפתחה מצורך טקטי למנגנון צבאי ומודיעיני משולב עמוקות. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה ב-2011, הישרדות משטר אסד הפכה ליעד האסטרטגי העיקרי של משמרות המהפכה האסלאמית של איראן. התערבות זו הפכה את סוריה לקרש קפיצה מרכזי לשאיפות האזוריות של איראן ולמקלט בטוח עבור הארסנל המתרחב של חיזבאללה.
התשתית הצבאית שהקים המשטר האיראני בתוך סוריה תוכננה במיוחד כדי לאפשר עימות רב-חזיתי נגד מדינת ישראל. מתקנים אלו כללו אתרים מתקדמים לייצור כטב"מים, מחסני טילים ומוצבי איסוף מודיעין הממוקמים בסמוך לרמת הגולן. המדינה הסורית סיפקה את הכיסוי המשפטי והדיפלומטי הדרוש לנכסים איראניים אלו לפעול בחסינות יחסית על מפתן הגליל. עם זאת, המהירות המפתיעה של קריסת המשטר ב-2024 הותירה את הנכסים הללו פגיעים וללא תיאום משמעותי. אובדן ההגנה המדינתית שלל מהנוכחות האיראנית את המגן הריבוני שלה, וחשף אותה לפעילות קינטית ישירה מצד שחקנים מקומיים שונים.
שיבושים אסטרטגיים מרכזיים
- קטיעת "הגשר היבשתי" האיראני שחיבר בעבר בין טהראן לים התיכון דרך עיראק וסוריה.
- חיסול מקלטים בטוחים ובסיסים צבאיים בחסות המדינה ששימשו את משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC).
- בידוד חיזבאללה בלבנון, שחסר כעת נתיב יבשתי אמין לאספקת נשק כבד וכוח אדם.
- השמדת מבנה הפיקוד והשליטה המשולב שאיחד את השלוחים האיראניים מהמפרץ הפרסי ועד ללבנט.
- שינוי בדינמיקת הגבול ברמת הגולן מחזית בניהול מדינתי לאזור מבוזר בשליטת מיליציות שונות.
ניתוח גיאופוליטי
התוצאה המיידית ביותר של עידן פוסט-אסד היא הקטיעה המוחלטת של המסדרון היבשתי המחבר את איראן לחופי הים התיכון. "גשר יבשתי" זה היה העורק החיוני שאפשר זרימה בלתי מבוקרת של תחמושת, ציוד כבד וכוח אדם מיומן מטהראן דרך בגדאד ודמשק ועד לביירות. ללא משטר צייתן בדמשק, חיזבאללה מנותק למעשה ממקור האספקה העיקרי שלו לטילים בליסטיים כבדים וערכות דיוק. מחקר שפורסם על ידי ה-Middle East Research and Information Project מדגיש כי אובדן העומק האסטרטגי הזה הוא מכה אנושה ליציבות המבצעית ארוכת הטווח של חיזבאללה. הארגון חייב כעת לעבור ממעמד של כוח משלוח אזורי חזרה למיליציה לבנונית מקומית.
יתרה מכך, פירוק "ציר ההתנגדות" יוצר ואקום כוח משמעותי שיריבים אזוריים כבר מתחרים על מילויו באמצעות הסדרי ביטחון חדשים. טורקיה, ירדן ומדינות המפרץ צפויות למלא תפקידים רחבים יותר בעיצוב עתידה הפוליטי של סוריה בעלת רוב סוני. מעבר זה עשוי להוביל לבידוד דיפלומטי מוחלט של המשטר האיראני בתוך הליגה הערבית ובפורומים אזוריים אחרים. בעוד ישראל נהנית מהפחתת ההשפעה האיראנית, עליה להתכונן גם לעלייתן של פלגים אסלאמיסטיים מבוזרים שאינם מצייתים להרתעה המקובלת ברמת המדינה. על פי דיווחים מ-Chatham House, קריסת המוסדות הסוריים חשפה את שבירותה של האסטרטגיה האזורית כולה של איראן.
החישוב האסטרטגי מחדש עבור ישראל כולל מעבר מדוקטרינת "המערכה בין המלחמות" לכזו המתמקדת באבטחת גבול תנודתי מאוד ובלתי מפוקח. במשך חמישים שנה, משפחת אסד סיפקה מידה מסוימת של צפיות, תוך שמירה על חזית שקטה במידה רבה למרות היעדר הסכם שלום רשמי. המציאות החדשה כרוכה במעקב אחר עשרות חטיבות מורדים עצמאיות ומועצות מקומיות השולטות כעת בשטח הסמוך לרמת הגולן. על מערכת הביטחון של ישראל לשפר את יכולות המודיעין הטכנולוגי והאנושי שלה כדי לנהל את הבריתות המשתנות הללו בזמן אמת. מניעת זליגת אלימות מהעימותים הפנימיים בסוריה נותרה בעדיפות הטקטית המיידית של צבא ההגנה לישראל.
סיכום / משמעות עבור ישראל
בסופו של דבר, נפילת בשאר אל-אסד מסמנת את התבוסה האסטרטגית המשמעותית ביותר עבור הפרויקט האזורי האיראני במאה העשרים ואחת. היא ממיסה למעשה את הרצף הגיאוגרפי שאפשר ל"ציר ההתנגדות" לאיים על ישראל מכיוונים מרובים בו-זמנית. בעוד שתקופת המעבר רצופת סיכונים, הסרת בסיס השלוחים האיראני בחסות המדינה היא רווח נקי ליציבות האזורית. לישראל יש הזדמנות ייחודית ליצור קשר עם שחקנים סוריים חדשים כדי להבטיח שהמדינה לא תהפוך שוב לבסיס קדמי לתוקפנות זרה. המשמעות ארוכת הטווח של שינוי זה טמונה בפוטנציאל למזרח תיכון שבו ההגמוניה האיראנית אינה עוד עובדה מוגמרת.