הקריסה הפתאומית של משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 עיצבה מחדש מהיסוד את המפה הגאופוליטית של הלבנט. בעוד שפלגים מורדים שונים הבטיחו את השליטה בדמשק ובמרכז סוריה, אזורי הגבול הצפוניים נותרו מוקד חיכוך בין האינטרסים הלאומיים של טורקיה לבין שאיפותיהן של תנועות אוטונומיות בהובלת הכורדים. ואקום הכוח שנוצר העצים את המתיחות רבת השנים בין אנקרה לבין הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF). דינמיקה זו מציבה כעת אתגר קריטי עבור שחקנים אזוריים המבקשים למנוע את תחיית הקיצוניות הג'יהאדיסטית או סכסוך אתני ממושך.
רקע גאופוליטי והקשר היסטורי
המעורבות של טורקיה בסוריה התמקדה היסטורית במניעת הקמתה של ישות מדינית כורדית רציפה לאורך גבולה הדרומי. מאז 2016, הכוחות המזוינים של טורקיה פתחו במספר פלישות רחבות היקף, כולל מבצע "מגן הפרת" ומבצע "ענף זית", במטרה לפרק את נוכחותן של היחידות להגנת העם (YPG). אנקרה מגדירה את ה-YPG כארגון טרור בשל זיקותיו האידאולוגיות למפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), המנהלת מרד בתוך טורקיה מזה עשרות שנים. כתוצאה מכך, המדיניות הטורקית בסוריה תיעדפה יצירת "אזורים בטוחים" המנוהלים על ידי קבוצות אופוזיציה סוריות הנתמכות על ידי טורקיה.
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, המינהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה (AANES) התפתח כמעין-מדינה, השולטת על כמעט שליש משטח סוריה. בתמיכת הקואליציה בהובלת ארצות הברית במלחמה נגד המדינה האסלאמית (דאעש), ה-SDF הפך לישות צבאית ומינהלית מתוחכמת. עם זאת, סילוק הממשל המרכזי של אסד הותיר את ה-SDF פגיעים, שכן אין להם עוד כוח ריבוני לשאת ולתת מולו על הכרה חוקתית. טורקיה ראתה במעבר זה הזדמנות לשחוק עוד יותר את היכולות הצבאיות הכורדיות ולהרחיב את השפעתה לעומק השטח הסורי.
עובדות אסטרטגיות מרכזיות
- טורקיה מחזיקה בנוכחות צבאית משמעותית בצפון סוריה, ושולטת בערים מרכזיות כמו עפרין, ג'ראבלוס וחלקים מרצועת הגבול.
- הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF) מורכבים מכ-60,000 עד 100,000 לוחמים, כולל יחידות כורדיות וערביות כאחד, השולטים כיום על שטחים נרחבים עשירים בנפט.
- היעדרו של הצבא הערבי הסורי הוביל ללחץ מוגבר על המובלעות הכורדיות, כאשר פלגים הנתמכים על ידי טורקיה מבקשים לנצל את הוואקום לטובתם.
ניתוח אסטרטגי וסיכונים אזוריים
הישרדותה של האוטונומיה הכורדית בסוריה שאחרי אסד קשורה קשר בל יינתק למערכת היחסים המתפתחת בין טורקיה לבין קואליציות המורדים הדומיננטיות החדשות בדמשק. אם אנקרה תצליח לפרק לחלוטין את המינהל העצמי הכורדי, הדבר עלול להוביל לשינוי דמוגרפי ולעקירה קבועה של אוכלוסיות כורדיות מאדמות אבותיהן. תוצאה כזו תזין ככל הנראה מרד ארוך טווח, שיערער את יציבות אזור הגבול למשך שנים רבות. יתרה מכך, החלשת ה-SDF עלולה לסכן את אבטחת מתקני המעצר שבהם מוחזקים אלפי לוחמי דאעש, ובכך להציב איום טרור עולמי מחודש.
ישראל עוקבת מקרוב אחר התפתחויות אלו, שכן הכורדים נתפסו לעיתים קרובות כבעל ברית טבעי ולא-ערבי באזור עוין. ישות כורדית חזקה ואוטונומית יכולה לשמש כחיץ הן מפני התבססות איראנית והן מפני קיצוניות סונית רדיקלית. על פי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שימור היציבות הכורדית חיוני למניעת הפיכת צפון הלבנט לזירה של שליחות ישירה עבור ההתפשטות הטורקית. מנגד, נוכחות צבאית טורקית ללא פיקוח עלולה לעודד אלמנטים אסלאמיסטיים המתנגדים אידאולוגית לאינטרסים הביטחוניים של ישראל.
יתרה מכך, עתיד השותפות של ה-SDF עם ארצות הברית נותר משתנה מכריע במשוואה אסטרטגית זו. אם ארה"ב תסוג מתמיכתה הנותרת, הכורדים עלולים להיאלץ להגיע להסדר בתנאי נחיתות מול הרשויות החדשות בדמשק או לעמוד בפני תבוסה צבאית מוחלטת מצד הכוחות הטורקיים. תרחיש כזה יותיר את שדות הנפט המזרחיים — מקור משמעותי של מנוף לחץ — תחת שליטת פלגים שהיישורת האסטרטגית שלהם לטווח ארוך נותרת לא ודאית. ה-מועצה ליחסי חוץ מציינת כי היעדר מפת דרכים פוליטית ברורה לשילוב הכורדים בחוקה סורית חדשה מגביר את הסיכון למלחמת אזרחים מחודשת.
חשיבות לביטחון הלאומי של ישראל
עבור ישראל, הדאגה האסטרטגית העיקרית היא שמירה על גבול צפוני יציב ומניעת השגת הגמוניה מוחלטת על ידי כוח יחיד כלשהו. התנועה הכורדית מייצגת חלופה פלורליסטית וחילונית לאידאולוגיות האסלאמיסטיות העולות כעת בעקבות נפילת אסד. הבטחת המשך האוטונומיה של הכורדים אינה רק עניין של תמיכה במיעוט אתני; זהו מהלך מחושב להבטחת איזון אזורי. סוריה המכבדת את הזכויות הכורדיות נוטה יותר להישאר פדרלית וסיכוייה להופיע מחדש כאיום מאוחד ועוין על שטח ישראל קטנים יותר.