קריסת משטרו של בשאר אל-אסד בסוף שנת 2024 שינתה מן היסוד את המפה הביטחונית של אזור הלבנט, והטילה ספק כבד בנוגע ליכולת ההישרדות ארוכת הטווח של כוח האו"ם לפיקוח על ההפרדה (אונדו"ף). במשך למעלה מחמישה עשורים, שימש כוח שמירת שלום זה כמנגנון המרכזי לשמירה על הפסקת האש בין ישראל לסוריה לאורך רמת הגולן. המשימה פועלת בתוך אזור הפרדה (AOS), רצועת אדמה צרה שבה נוכחות צבאית סורית אסורה על פי החוק הבינלאומי. עם זאת, היעלמותה הפתאומית של מדינה סורית ריכוזית שחתמה על הסכם 1974 יצרה ואקום מסוכן. ללא ישות ריבונית מוכרת שתאכוף את "קו בראבו" בצד הסורי, הקהילה הבינלאומית ניצבת בפני דילמה קריטית בנוגע לביטחונם ולתועלתם של אנשי האו"ם הללו.
הקשר היסטורי של הסכם הפרדת הכוחות
שורשיו של כוח אונדו"ף נעוצים בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973, כאשר מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר תיווך בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה ב-1974. הסכם זה קבע שני קווי הפרדה מובחנים: "קו אלפא" במערב, שאותו כוחות ישראליים אינם רשאים לחצות, ו"קו בראבו" במזרח, שמאחוריו על הכוחות הסוריים להישאר. הסכם הפרדת הכוחות הסמיך באופן ספציפי את הקמת אונדו"ף כדי לפקח על הפסקת האש ולהבטיח ששום ציוד צבאי אסור לא ייכנס לאזורים המוגבלים. במשך עשרות שנים, המשימה נחשבה לאחד ממאמצי שמירת השלום המוצלחים ביותר של האו"ם משום ששתי המדינות היו מעוניינות בשמירה על "שלום קר". השבריריות הנוכחית של המדינה הסורית מאיימת כעת להפוך את ההישג הדיפלומטי ההיסטורי הזה לבלתי רלוונטי, בעוד שחקנים לא-מדינתיים חודרים לאזורים שהיו בעבר תחת שליטה.
עובדות מרכזיות בנוגע לפעילות אונדו"ף
- המשימה מורכבת כיום מכ-1,100 עד 1,200 אנשי צבא ממדינות כמו נפאל, הודו, אורוגוואי, פיג'י ואירלנד.
- אונדו"ף מחזיקה בעשרות נקודות תצפית ובמספר מחנות בסיס גדולים, כולל מחנה פאואר (Camp Faouar) בצד הסורי ומחנה זיוואני (Camp Ziouani) בצד הישראלי.
- המנדט המשפטי של הכוח מתחדש מדי שישה חודשים על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, בכפוף להסכמת הצדדים המעורבים.
אתגרים אסטרטגיים בסביבה של עידן פוסט-אסד
בעקבות השתלטות המורדים על דמשק, האתגר המרכזי של אונדו"ף הוא היעדרו של שותף אמין לאכיפת תנאי הפרדת הכוחות בצד המזרחי של הגבול. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, המשימה התמודדה בעבר עם חטיפות של משקיפי שלום על ידי קבוצות קיצוניות כמו ג'בהת א-נוסרה, מה שהוביל לנסיגה זמנית של יחידות מסוימות מהצד הסורי של אזור ההפרדה. כיום, עלייתם של "הייאת תהריר א-שאם" (HTS) ופלגי מורדים שונים אחרים יוצרת סביבה שבה משקיפי האו"ם עלולים להיתפס כמטרות או כמכשולים ולא כמתווכים ניטרליים. היעדרו של צבא סורי קונבנציונלי פירושו שמשימת אונדו"ף הרשמית מפקחת למעשה על גבול בין מדינה ריבונית לאוסף של מיליציות חמושות. חוסר סימטריה זה מגביר משמעותית את הסיכון לטעות בחישוב ולהסלמה מקרית אם כוחות ישראליים ירגישו מחויבים להיכנס לאזור החיץ כדי למנוע חדירות טרור.
ישראל הפגינה לאחרונה את דאגתה באמצעות תפיסה זמנית של עמדות אסטרטגיות שולטות בתוך אזור החיץ, כדי להבטיח שקריסת הצבא הסורי לא תוביל לנהירה של כוחות עוינים לעבר גבולה. מהלך זה תואר כצורך הגנתי חיוני למניעת השתלטות של שרידי כוחות הנתמכים על ידי איראן או גורמים אסלאמיסטים רדיקליים על תשתיות צבאיות סוריות נטושות. בעוד אונדו"ף דיווחה על תנועות אלו כהפרות של הסכם 1974, הקהילה הבינלאומית שמרה במידה רבה על שתיקה, מתוך הכרה בכך ש"קו בראבו" אינו משרת עוד את ייעודו המקורי. עתיד המשימה תלוי כעת בשאלה האם תוקם ממשלה סורית חדשה שתהיה מעוניינת ומסוגלת להכיר באמנות בינלאומיות. אם ההנהגה החדשה בדמשק תדחה את הסכם 1974, הבסיס המשפטי לנוכחות אונדו"ף יתפוגג למעשה, מה שיותיר את גבול ישראל-סוריה ללא חיץ בינלאומי לראשונה מזה חצי מאה.
משמעות עבור ישראל ויציבות אזורית
נוכחות אונדו"ף נותרת אינטרס חיוני עבור מדינת ישראל, שכן היא מעניקה מידה של לגיטימציה בינלאומית לסטטוס קוו ברמת הגולן ומציעה ערוץ להרגעה ומניעת הסלמה. גם אם משקיפי השלום מוגבלים ביכולתם הפיזית לבלום פלישה, הדיווחים שלהם משמשים כ"תיל ממעיד" המתריע בפני העולם על כל התעצמות משמעותית של כוחות. עם זאת, על מתכנני המערכת הביטחונית בישראל להיערך כעת לתרחיש שבו אונדו"ף תיאלץ להתפנות עקב הידרדרות בתנאים הביטחוניים או היעדר קונצנזוס דיפלומטי. המעבר מעימות בין מדינות לאתגר של ניהול גבול מול שחקנים לא-מדינתיים מחייב שינוי באסטרטגיית צה"ל. מטרתה העיקרית של ישראל נותרה מניעת "גשר יבשתי" איראני והרחקת קבוצות ג'יהאדיסטיות מאזור הגבול, ללא קשר לשאלה האם כוח אוו"ם נוכח כדי לפקח על התוצאות.
בסופו של דבר, תרחיש "סוריה השברירית" מציב את האומות המאוחדות בעמדה רגישה שבה עליהן לאזן בין ביטחון חייליהן לבין מחויבותן לשלום האזורי. אם מועצת הביטחון לא תשכיל להתאים את מנדט אונדו"ף למציאות של סוריה בעידן שלאחר אסד, הכוח מסתכן בהפיכה לשריד של עידן שחלף. עבור ישראל, העדיפות העליונה היא שמירה על ביטחון אזרחיה בצפון, דבר שעשוי לדרוש הסדרי ביטחון חדשים החורגים ממגבלות המסגרת של 1974. החודשים הקרובים יקבעו האם אונדו"ף תוכל להמציא את עצמה מחדש ככוח מייצב בסוריה מבוזרת, או שמא תיזכר כמשימה ששמרה על השלום בהצלחה עד שהמדינה עליה פיקחה חדלה להתקיים בצורתה המקורית.