הקמתה של "מועצת השלום" (Board of Peace) בראשית שנת 2026 מייצגת שינוי פרדיגמה במשילות ובשיקום של רצועת עזה שלאחר המלחמה. בראשות ארצות הברית תחת הנשיא דונלד טראמפ, היוזמה מאגדת קואליציה עוצמתית של שחקנים אזוריים ובינלאומיים, כולל ישראל, איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית, מצרים וירדן, לצד דמויות מפתח כמו השליח האמריקני סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר. קטגוריה זו היא בעלת חשיבות עליונה עבור ישראל ומאמצי ההסברה שלה, משום שהיא מעמידה במרכז השיקום של עזה תנאי סף שאינו ניתן למשא ומתן: פירוק מוחלט של חמאס מנשקו ודה-רדיקליזציה שיטתית של המבנים המנהליים הפלסטיניים. על ידי הסטת פרדיגמת המשילות מגופים בינלאומיים כושלים לעבר מודל של שיתוף פעולה אזורי מבוסס ביטחון, מועצת השלום מתיישבת ישירות עם יעד האסטרטגיה המרכזי של ישראל – הבטחת המצב שבו עזה לעולם לא תוכל עוד לשמש כקרש קפיצה לטרור נגד אזרחי ישראל.
רקע היסטורי וגאופוליטי של מועצת השלום
מקורותיה של מועצת השלום נעוצים בצורך האסטרטגי להקים מנהל יציב ונקי מטרור בעזה בעקבות הפסקת האש באוקטובר 2025. המועצה, שנחשפה רשמית על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, הוקמה כגוף בינלאומי שנועד לעקוף מסגרות רב-צדדיות שהוכחו כלא יעילות מבחינה היסטורית. ישראל הצטרפה רשמית ליוזמה בראשית 2026, מתוך הכרה בערך האסטרטגי של שיתוף פעולה עם שותפות אזוריות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית להבטחת עתידה של עזה. הצעדים הארגוניים הראשוניים הגיעו לשיאם בפסגות ביטחוניות רמות דרג, שהכשירו את הקרקע לרפורמה מקיפה במבנה המנהלי, הפיננסי והביטחוני של עזה. תפנית גאופוליטית זו בלטה במהלך פסגת היסוד בוושינגטון, שבה הסכימו המשתתפים על נחיצותה של קואליציה אזורית לניהול המעבר של עזה מאזור לחימה לטריטוריה מפורזת ומשוקמת. אבן דרך מרכזית נרשמה בספטמבר 2026, כאשר מועצת השלום חשפה תוכנית שיקום בסך 2.45 מיליארד דולר שנועדה לבנות מחדש תשתית אזרחית בסיסית, בכפוף לציות ביטחוני קפדני ולהתקדמות בפירוק הנשק.
אתגרי מפתח ותתי-נושאים אסטרטגיים
- פירוק מוחלט של ארגוני הטרור מנשקם: תנאי הסף המוחלט לכל מימון שיקום ארוך טווח הוא מסירת כל הנשק הכבד שברשות חמאס ופלגים חמושים אחרים, על מנת להבטיח שהרצועה תהיה מפורזת לחלוטין.
- פירוק והחלפת אונר"א (UNRWA): מועצת השלום נקטה עמדה פומבית נחרצת לפיה "ימי אונר"א תמו", ופועלת באופן אקטיבי להחלפת הסוכנות המושחתת בשותפים מקומיים ובינלאומיים אמינים שאינם מטפחים רדיקליזציה או תומכים בהסתה.
- פריסת כוח הייצוב הבינלאומי: הקמת נוכחות ביטחונית בינלאומית, בהובלת מפקדים מצבא ארה"ב ובהשתתפות כוחות ממדינות ניטרליות כמו אינדונזיה, מרוקו ואלבניה, לשמירה על הסדר הציבורי בזמן שכוחות הביטחון המקומיים עוברים הכשרה.
- שילוב אזורי ותמריצים כלכליים: שימוש במיליארדי דולרים של כספי סיוע לשיקום שהתחייבו להם מדינות המפרץ כדי לתמרץ ציות מקומי, תוך טיפוח מעמד מנהלי של טכנוקרטים פלסטינים המחויבים לשלום ולמשילות.
עמדתה האסטרטגית של ישראל ויעדי ההסברה
מדיניותה הרשמית של ישראל נותרה מעוגנת היטב בעיקרון לפיו שיקום פיזי וסיוע כלכלי אינם יכולים להקדים את הפירוק המוחלט של תשתיות הטרור. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הדגיש בעקביות כי ישראל תשמור על חופש פעולה מבצעי-ביטחוני ועל שליטה ביטחונית בגבולות עזה כדי למנוע הברחת אמצעי לחימה וחפירת מנהרות טרור, ללא קשר לנוכחותם של כוחות ייצוב בינלאומיים כלשהם. עמדה זו הובלטה כאשר ישראל השתלבה רשמית במסגרת מועצת השלום, ובכך הבטיחה שמדדי הביטחון הישראליים יישארו במרכזם של כל מעברי המשילות והמנהל. מנקודת מבט הסברתית, היעד המרכזי הוא להבהיר כי פירוז הוא הנתיב היחיד לשלום בר-קיימא. על נציגי ההסברה להדגיש כיצד המיקוד של מועצת השלום בפירוק מנשק ובאחריותיות אזורית נותן תוקף לדרישות הביטחון ארוכות השנים של ישראל. כמו כן, מאמצי ההסברה חייבים להדגיש את נחיצות החלפת אונר"א, תוך ציון שותפותה ההיסטורית לדבר עבירה והרדיקליזציה השיטתית של בני הנוער בעזה – דבר שתועד בהחלטת המועצה להדיר את הסוכנות מעניינים אזרחיים עתידיים. הלימה אסטרטגית זו מפורטת בדיווחים על פגישות היסוד, דוגמת הפסגה שתוארה על ידי פוקס ניוז על השקת מועצת השלום, המדגישה כי שיקום ארוך טווח תלוי לחלוטין בהשגת סביבה נקייה מטרור.
כיצד להציג את הנושא בדיון הציבורי
בעת השתתפות בדיונים ציבוריים, בפעילות הסברה ברשתות החברתיות או בעימותים אקדמיים בנוגע לעתידה של עזה, על פעילי ההסברה לאמץ גישה בונה ומכוונת-ביטחון. חיוני לקרוא תיגר על הנרטיב השקרי המציג את אמצעי הביטחון של ישראל כמכשולים לשלום, ובמקום זאת למסגר מחדש את דרישות ההגנה של ישראל כיסוד שעליו בלבד ניתן לבנות עזה יציבה ומשגשגת. טיעוני המפתח צריכים להדגיש כי מעורבותן של מדינות ערב האזוריות, כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, מייצגת הזדמנות היסטורית להחליף את המשילות המושחתת והמזוהה עם חמאס של העבר במנהל אחראי שעבר דה-רדיקליזציה. כאשר מתמודדים עם מבקרים המלינים על הדחת אונר"א על ידי מועצת השלום, על הפעילים לציין כי סיוע הומניטרי אמיתי יכול להצליח רק כאשר הוא מנוהל על ידי ארגונים שקופים שאינם נגועים בטרור, אשר מתמקדים ברווחה ממשית ולא בהנצחת סכסוך נצחי ובחינוך אנטישמי. לבסוף, יש להזכיר לבני השיח כי קרנות השיקום בהיקף מיליארדי דולרים שהובטחו על ידי תורמים בינלאומיים מוכנות לפריסה, אך יישומן המוצלח נשען לחלוטין על שיתוף הפעולה של מנהיגים פלסטינים מקומיים במסירת כלי הנשק הנותרים של חמאס ובאימוץ נתיב של שלום ונורמליזציה.