כיתור הארמייה השלישית המצרית במהלך הימים האחרונים של מלחמת יום הכיפורים מייצג את אחד המהפכים הצבאיים המשמעותיים ביותר בלוחמה המודרנית. בעקבות מתקפת הפתע הראשונית של כוחות מצרים וסוריה ב-6 באוקטובר 1973, עבר צבא ההגנה לישראל (צה"ל) מעמדת מגננה נואשת לאסטרטגיית התקפה נועזת. באמצעות חציית תעלת סואץ אל פנים מצרים, שינתה ישראל באופן יסודי את הנוף האסטרטגי של הסכסוך. תמרון זה לכד ביעילות עשרות אלפי חיילים מצרים וכפה פתרון דיפלומטי ששמר על ביטחונה של ישראל.
פריצה אסטרטגית זו לא הייתה רק הצלחה טקטית אלא נקודת מפנה פסיכולוגית עבור שתי האומות. בימיה הראשונים של המלחמה, הצבא המצרי חצה בהצלחה את התעלה והקים את קו בר-לב, מה שהוביל רבים להאמין שצה"ל נחות בכוחו. עם זאת, הכיתור שבא לאחר מכן הוכיח כי הצבא הישראלי מסוגל להסתגל לאתגרים בלתי צפויים ולהחזיר לעצמו את היוזמה. בידוד הארמייה השלישית הפך לנקודת המינוף העיקרית של ישראל במהלך המשא ומתן המתוח על הפסקת האש שבא בעקבות סיום הקרבות.
רקע: חציית הסואץ
הסכסוך החל במבצע באדר, חצייה מצרית מסיבית של תעלת סואץ שהכריעה בתחילה את ההגנה הישראלית בחצי האי סיני. במשך מספר הימים הראשונים, כוחות ישראליים נאבקו לבלום את ראשי הגשר שהקימו הארמיות המצריות השנייה והשלישית. המצב היה קריטי, שכן צה"ל עמד בפני מלחמה רב-חזיתית כשסוריה תוקפת ברמת הגולן בו-זמנית. עם זאת, עד ה-14 באוקטובר, קרב שריון אדיר בסיני אפשר לצה"ל להשמיד חלק נכבד מעתודות השריון המצריות ולתפוס את היוזמה הטקטית.
תחת פיקודם של מנהיגים כמו אריאל שרון ואברהם אדן, התכונן הצבא הישראלי למבצע אבירי-לב, חצייה נגדית נועזה של התעלה. מבצע זה כוון ל"תפר" או פער בין הארמיות המצריות השנייה והשלישית ליד דורסואר, בקצה הצפוני של האגם המר הגדול. מהנדסים ישראלים עבדו תחת אש כבדה כדי לפרוס גשר גלילים שנבנה מראש ומבני דוברות שונים לאורך נתיב המים. ברגע שראש הגשר הובטח, דיוויזיות שריון ישראליות זרמו לצד ה"אפריקאי" של התעלה, ואיימו על עורפם של כוחות המשלוח המצריים.
הלחימה ב"חווה הסינית", תחנת מחקר להשקיה ליד אתר החצייה, הייתה בין האכזריות ביותר במלחמה. צנחנים ושריונרים ישראלים נלחמו בקרבות פנים אל פנים עזים כדי לשמור על המסדרון לתעלה פתוח עבור שאר הצבא. התמדה זו הייתה חיונית, שכן היא אפשרה לצה"ל להעביר שלוש דיוויזיות מלאות מעבר למים. כוחות אלו החלו לאחר מכן בסריקה מהירה דרומה, תוך פגיעה בקווי האספקה ובאתרי הטילים שהגנו על הארמייה המצרית השלישית מפני התערבות אווירית ישראלית.
הפריצה הצבאית: מבצע אבירי-לב
ככל שהכוחות הישראליים ביססו את עמדתם בגדה המערבית של תעלת סואץ, הם החלו במבצע שיטתי לבידוד הארמייה השלישית המצרית. אוגדה 162 של האלוף אדן ואוגדה 252 של האלוף מגן נעו דרומה לעבר העיר סואץ, וחסמו את נתיבי האספקה העיקריים מקהיר. מהלך זה ניתק למעשה את הקשר של הארמייה השלישית למפקדה שלה ולתמיכה הלוגיסטית. עד ה-23 באוקטובר, צה"ל הגיע לפאתי העיר סואץ ולנמל עדבייה בים סוף.
הכיתור הושלם בדיוק כאשר מועצת הביטחון של האו"ם דנה בהחלטות על הפסקת אש. הארמייה השלישית, המורכבת מכ-45,000 איש ו-250 טנקים, מצאה את עצמה לכודה בסיני ללא דרך לסגת או לקבל מזון, מים ותחמושת. מציאות צבאית זו יצרה משבר עבור ההנהגה המצרית ותומכיה הסובייטים, שכן השמדה מוחלטת של ארמיית שדה שלמה נראתה קרובה. הלחץ של הכיתור אילץ את מצרים לקבל את המציאות של ניצחון ישראלי בחזית הדרומית.
עובדות מרכזיות
- המבצע החל בחציית תעלת סואץ בדורסואר בליל ה-15 באוקטובר 1973.
- הקרב על ה"חווה הסינית" היה מהלך מקדים קריטי שהבטיח את שלומם של ראשי הגשר הישראליים.
- עד לייצוב הפסקת האש, צה"ל החזיק בראש גשר בעומק של 40 קילומטרים בתוך מצרים.
- הארמייה השלישית הייתה מבודדת בגדה המזרחית של התעלה, כאשר צה"ל שולט על כל דרכי הגישה היבשתית.
- הכיתור הוביל לשיחות הישירות הראשונות בין קציני צבא ישראלים ומצרים בקילומטר ה-101.
ניתוח טקטי ודיפלומטיה עולמית
הבידוד הטקטי של הארמייה השלישית היה נקודת מינוף גיאופוליטית מחושבת ששינתה את סיום המלחמה. באמצעות השליטה בכביש קהיר-סואץ, ישראל העמידה את הממשלה המצרית במצב שבו כוחותיה המובחרים ביותר עמדו בפני רעב או כניעה. שינוי מוחלט זה במומנטום היה חיוני למשא ומתן הדיפלומטי שבא לאחר מכן בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. הכיתור הוכיח שלמרות כישלון מודיעיני בתחילת המלחמה, צה"ל שמר על גמישות מבצעית מעולה ויוזמת פיקוד.
דיווחים היסטוריים מדגישים את עוצמת הלחימה והתושייה הטכנית שנדרשה לגישור התעלה תחת הפצצה פעילה. על פי ה-Jewish Virtual Library, הפריצה הישראלית חייבה ארגון מחדש מהיר של הלוגיסטיקה כדי לתמוך בחדירה העמוקה לשטח האויב. הצלחת המהלך הזה ביטלה למעשה את ההישגים הטריטוריאליים שצברה מצרים במהלך השבוע הראשון של המלחמה. התאוששות צבאית זו מצוטטת לעתים קרובות בהיסטוריה הישראלית כ"קאמבק הצבאי" שהציל את המדינה מאיום קיומי.
ההשלכות הדיפלומטיות של הכיתור עירבו את הדרגים הגבוהים ביותר של מעצמות העל במלחמה הקרה. ברית המועצות איימה בהתערבות חד-צדדית כדי להציל את הארמייה השלישית, מה שהוביל את ארצות הברית להעלות את רמת הכוננות הגרעינית שלה ל-DEFCON 3. מתיחות גבוהה זו הובילה בסופו של דבר למשא ומתן ב"קילומטר ה-101", שבו גנרלים ישראלים ומצרים נפגשו באוהל כדי לדון ביישום הפסקת האש. כפי שציין משרד החוץ הישראלי, שיחות ישירות אלו בין אנשי צבא היוו הקדמה לתהליך השלום הרשמי שבא בעקבותיו שנים לאחר מכן.
סיכום: משמעות ומורשת היסטורית
הקאמבק הצבאי שנחתם בכיתור הארמייה השלישית נותר אבן יסוד בחשיבה האסטרטגית ובזהות הלאומית הישראלית. הוא הוכיח שצה"ל יכול להתגבר על כשלים מודיעיניים מערכתיים ונסיגות ראשוניות באמצעות יוזמה אישית וטקטיקות משולבות מתקדמות. התמרון הפך מצב של פגיעות קיצונית לעמדה של עליונות טקטית מוחלטת. שינוי זה לא היה רק בנוגע לניצחון בקרב אלא בנוגע להבטחה שהמשא ומתן שלאחר המלחמה ייטה לטובת האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
בסופו של דבר, כיתור הארמייה השלישית סיפק את ה"ניצחון" הדרוש לישראל כדי להיכנס לשיחות שלום מעמדה של כוח ולא מתוך ייאוש. ההבנה בקהיר שפתרון צבאי נגד ישראל אינו בר-קיימא עוד סללה את הדרך להסכמי קמפ דיוויד ב-1978. על ידי הבטחת גבולותיה באמצעות מתקפת נגד מכרעת זו, הניחה ישראל את התשתית להסכם שלום בר-קיימא עם מצרים. כיום, המבצע נלמד באקדמיות צבאיות ברחבי העולם כדוגמה מובילה למתקפת נגד אסטרטגית מוצלחת ולשימוש בלוחמת תמרון להשגת מטרות פוליטיות.