הטעות החמורה של איראן: מטחי הטילים של ה-7 ביוני
הטריגר המיידי לתגובה הישראלית היה החלטתה של איראן לשגר שני גלי טילים בליסטיים לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראליים בשעות הערב המאוחרות של יום ראשון, 7 ביוני. טהרן הציגה את תקיפות חיל האוויר הישראלי בפרברים הדרומיים של ביירות — אשר כוונו נגד מתקן של חזבאללה — כצידוק למעשיה. הנהגת הרפובליקה האסלאמית הניחה ככל הנראה כי קישור חזית לבנון לזירה האיראנית יסדוק את התיאום האמריקני-ישראלי וירתיע מפני פעולות נוספות. חישוב זה התברר כאסון עבורה.
דובר צה"ל, תת-אלוף אפי דפרין, נשא הצהרה טלוויזיונית שלא הותירה מקום לספק. "איראן ביצעה טעות חמורה", הצהיר. "היא מנסה לייצר משוואה חדשה באמצעות שיגור ישיר לשטחנו. לא נאפשר זאת". צה"ל אישר 100 אחוזי יירוט במטח הראשון, והורה לאזרחים לצאת מהמקלט בסביבות השעה 23:00 שעון מקומי. כאמצעי זהירות, הורתה ממשלת ישראל על סגירת מוסדות החינוך בכל רחבי המדינה ליום שני, 8 ביוני — החלטה שהדגישה הן את חומרת האיום והן את האמון במערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל מפני טילים.
ישראל מכה בחזרה: תקיפות ראשונות באיראן מאז הפסקת האש
בתוך שעות ספורות ממטחי הירי האיראניים, מטוסי קרב ישראליים כבר היו באוויר בדרכם לעבר שטח איראן. הנשיא טראמפ אמר ל-BBC ב-8 ביוני כי המטוסים הישראליים "כבר היו בדרכם" כאשר שוחח בטלפון עם ראש הממשלה נתניהו, והוא הכחיש כי נתניהו הפר את הנחיותיו באופן בוטה, כשהוא מציע את הערכתו הישירה והאופיינית: "אם אני אומר לו לעשות משהו, הוא עושה את זה". ההערה, אף שנועדה להקרין סמכות אמריקנית, חשפה את המתח הגובר בין רצונה של וושינגטון בפתרון מדיני לבין התעקשותה של ירושלים על הרתעה צבאית פעילה.
יעדי התקיפה הישראליים הספציפיים בתוך איראן ב-8 ביוני טרם נחשפו רשמית על ידי ממשלת ישראל, וצילומי לוויין של הנזק לא פורסמו במקורות גלויים נכון למועד דיווח זה. מה שברור, עם זאת, הוא ההקשר האסטרטגי שבו נחתו התקיפות הללו. במהלך 100 הימים שקדמו לכך, המערכה האווירית המשולבת של ארה"ב וישראל כבר החריבה חלק ניכר מהיכולת הצבאית-תעשייתית של איראן. על פי דיווח של פוקס ניוז מ-25 באפריל, תפוקת הטילים הבליסטיים החודשית של איראן קרסה מכ-100 טילים בחודש לכמעט אפס, כאשר כמחצית מכלל ארסנל הטילים ותשתיות השיגור של איראן הושמדו. מפקד כוח האוויר והחלל של משמרות המהפכה, שהיה אחראי על תוכנית הטילים, חוסל.
מחיר 100 הימים: מאזן אסטרטגי
ציון הדרך של היום ה-100, שחל ב-7 ביוני, הניע מספר כלי תקשורת לגבש הערכות מקיפות לגבי מחיר העימות ומסלולו. צילומי לוויין שפורסמו ב-8 ביוני — אשר צולמו לפני שנכנסה לתוקף החשכת לוויינים בהוראת וושינגטון — אישרו נזק מבני למתקן העשרת האורניום בנתנז שבמחוז אספהאן, פגיעה ישירה במכל אחסון הנפט הגדול ביותר באי סירי בעל קיבולת של מיליון חביות, נזק נרחב ב-11 מיקומים בנמל בנדר עבאס כולל פגיעה מאושרת בספינת המלחמה האיראנית IRIS Makran, ותקיפות בבסיס האוויר פתח ליד כרג', המרכז הראשי של כוח האוויר והחלל של משמרות המהפכה למזל"טים ומסוקים.
אלו אינם הישגים טקטיים שוליים. הרס התשתית בנתנז פוגע בלב שאיפותיה הגרעיניות של איראן — התוכנית שנטרולה היה אחד היעדים המרכזיים שלשמם תוכנן מבצע "אריה שואג". שיתוק נמל בנדר עבאס, הנמל הגדול ביותר באיראן, והסגירה בפועל של מצר הורמוז הטילו עלויות כלכליות מדהימות לא רק על איראן אלא גם על שוקי האנרגיה העולמיים. מעבר הספינות במצר צנח מכ-100 ביום לפני המלחמה לממוצע של שבע ספינות בלבד ביום, כאשר 146 מדינות רשמו עלייה במחירי הדלק כתוצאה ישירה מכך.
המחיר האנושי הוא כבד. כ-26 אזרחים וחיילים ישראלים נהרגו במתקפות איראניות מאז ה-28 בפברואר, לצד 13 חיילים אמריקנים — אנשי לוגיסטיקה של כוחות המילואים של הצבא שנהרגו כאשר כטב"ם פגע במרכז הפיקוד שלהם בנמל שועייבה בכווית, הקרבה שזכתה להוקרה מצד אזרחי ישראל אשר הקימו גלעד לזכר החללים האמריקנים בתל אביב. נתוני הנפגעים האיראנים והלבנונים, שנאספו בעיקר ממקורות המזוהים עם המשטר וקשים לאימות עצמאי, גבוהים בהרבה, ומשקפים את האסימטריה המובנית בעימות בין יכולות צבאיות מערביות מתקדמות לבין משטר המציב את תשתיותיו הצבאיות בתוך אוכלוסיות אזרחיות.
המבוי הסתום הדיפלומטי: נכסים מוקפאים ואמון סדוק
הדיפלומטיה לא הדביקה את קצב ההסלמה. גורם איראני בכיר אמר ל-CNN ב-6 ביוני כי כל הסכם שלום מותנה בכך שממשל טראמפ ישחרר נכסים איראניים מוקפאים בשווי 24 מיליארד דולר — דרישה שלמעשה מתמחרת את השלום במחיר של מתן פרס לתוקפנות המדויקת שהציתה את העימות. שר הפנים של פקיסטן, מוחסן נאקבי, נסע לטהרן ב-7 ביוני למשא ומתן נוסף על הפסקת האש, כשהוא ממשיך בתפקידה של אסלאמאבאד כמתווכת לאחר שתיווכה בהפסקת האש המקורית ב-8 באפריל. אולם הפסקת אש זו התבססה על כך שאיראן תפתח מחדש את מצר הורמוז, תנאי שטהרן הפרה באופן שיטתי.
היחסים בין ארה"ב לישראל עצמם נתונים תחת מתח ניכר. ה-Financial Times פרסם שני ניתוחים ב-9 ביוני המתעדים את הפער בין רצונו של טראמפ להגיע לעסקה לבין התעקשותו של נתניהו על שחיקת היכולת הצבאית של איראן לפני שכל הסכם יוכל להחזיק מעמד. הנושא והנותן האמריקני הוותיק אהרן דייוויד מילר הציע את ההערכה החדה ביותר לגבי עמדתה של וושינגטון, כשאמר ל-BBC כי טראמפ נתן לנתניהו "אור צהוב מהבהב" — ולא אור אדום — לגבי התקיפות האחרונות באיראן. ההבחנה הזו קריטית. אור צהוב אינו מהווה אישור, אך הוא גם אינו איסור, והיסטורית, ישראל פירשה עמימות כזו כמרחב תמרון מבצעי.
חזית לבנון: הסירוב של חזבאללה ואסטרטגיית הפרוקסי של איראן
אי אפשר להבין את העימות בין איראן לישראל במנותק מחזית לבנון, שטהרן קשרה במכוון למסלול המלחמה שלה עצמה. מוקדם יותר בשבוע של ה-2 עד ה-7 ביוני, הגיעו ישראל וממשלת לבנון להסכמה על הארכת הפסקת האש, אך חזבאללה דחה את הפסקת האש — החלטה שכמעט בוודאות שיקפה הנחיות מטהרן ולא שיקול דעת לבנוני עצמאי. יותר מ-3,600 בני אדם נהרגו בלבנון מאז פרצו הקרבות במרץ, כאשר 30 חיילים ישראלים נפלו בפעילות בלבנון. כוחות ישראליים מחזיקים כעת בכחמישית משטח לבנון, לאחר שהתקדמו מעבר לנהר הליטני לפאתי נבטיה.
האסטרטגיה של טהרן שקופה: באמצעות שמירה על חזית לבנון פעילה וקשירתה למסלול המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן, איראן מבקשת לסדוק את האחדות בין וושינגטון לירושלים ולאלץ את ארצות הברית ללחוץ על ישראל לוויתורים בשתי החזיתות בו-זמנית. זוהי אסטרטגיה שנולדה מתוך חולשה — משטר שייצור הטילים שלו חוסל, שמתקני הגרעין שלו הותקפו, ושנמלו המרכזי שוכב בהריסות, אינו מכתיב תנאים מעמדת כוח. הוא מפעיל מניפולציות מתוך ייאוש.
היום ה-102 ואילך: מאזן ההרתעה
עם שחר היום ה-102, השאלה המרכזית העומדת בפני מקבלי ההחלטות בישראל ובארצות הברית היא האם ניתן להכיל את סבב ההסלמה הנוכחי מבלי להעניק פרס לתוקפנות האיראנית. הערכת ה-BBC — לפיה טראמפ אינו יכול או אינו רוצה לבלום את ישראל במידה שהוא מצהיר עליה בפומבי, וכי טהרן מעריכה כי התיאבון של טראמפ להסלמה מחודשת ורחבת היקף הוא נמוך — מתארת את הדילמה במדויק. איראן מהמרת כי הזמן והלחץ הדיפלומטי יניבו את מה שהטילים שלה לא הצליחו להשיג: הישרדות תוכנית הגרעין שלה ושיקום צינורות החיים הכלכליים שלה.
תגובתה של ישראל ב-8 ביוני הייתה הצהרת עקרונות לא פחות משהייתה מבצע צבאי. אומה הסופגת מטחי טילים בליסטיים ללא תגובה מזמינה הסלמה; אומה המכה בחזרה בדיוק ובנחישות מבססת את משוואת ההרתעה השומרת על אזרחיה בחיים. מאה ואחד ימים לתוך המערכה הזו, כיפת ברזל מחזיקה מעמד, חיל האוויר הישראלי מגיע ליעדיו, והמשטר בטהרן מתמודד עם אמת בלתי נמנעת — העידן של תקיפת ישראל ללא עונש, בין אם ישירות ובין אם באמצעות שלוחיה, הסתיים.