ביומו המאה עשרים ושישה של מבצע "אריה שואג", המלחמה בין ישראל, ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן נכנסה לשלב הדיפלומטי המסוכן ביותר שלה עד כה. לא אושרו גיחות של חיל האוויר הישראלי ב-48 השעות האחרונות, אך היעדרן של תקיפות קינטיות לא תרם להאטת המשברים המתרבים המאיימים כעת לנפץ את מזכר ההבנות השברירי שנחתם אך לפני שבועיים. איראן שיגרה מתקפות כטב"מים וטילים נגד בחריין וכווית, התרסה נגד פקחים בינלאומיים במתקן הגרעין הרגיש ביותר שלה, וערכה הלוויה ממלכתית מפוארת למנהיג העליון עלי ח'אמנאי — שחוסל ביום השני למערכה — בעוד רוסיה וסין שלחו משלחות בכירות במפגן מחושב של סולידריות סמכותנית. השאלה הניצבת בפני וושינגטון וירושלים בסוף שבוע זה של יום העצמאות האמריקאי אינה עוד האם איראן תכבד את מזכר ההבנות, אלא כמה זמן יוכלו שתי בעלות הברית להרשות לעצמן להעמיד פנים שטהראן אי פעם התכוונה לעשות זאת.
איראן תוקפת את שותפותיה של ארה"ב תוך שהיא דורשת שלום
ההתפתחות המשמעותית ביותר של ה-3 ביולי לא הייתה פעילות בשדה הקרב, אלא עימות בתוך אולם מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק. שגריר ארה"ב באו"ם, מייק וולץ, התעמת ישירות עם הדיפלומט האיראני אמיר סעיד אירבאני על רקע מתקפות הכטב"מים והטילים של טהראן נגד בחריין וכווית ביום ראשון הקודם — מתקפות שהיוו הפרה בוטה של רוח מזכר ההבנות מה-17 ביוני, אם לא של לשונו. "הרשה לי להזכיר לך היכן אתה נמצא", הצהיר וולץ. "זוהי ארצות הברית של אמריקה. זוהי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. אתה לא תשתיק את הגוף הזה". אירבאני פטר את ההאשמות כ"שקרים ודיסאינפורמציה", תגובה שהפכה לעמדה הדיפלומטית הרפלקסיבית של טהראן לאורך ארבעה חודשי מלחמה. חילופי הדברים, כפי שדווחו ברשת פוקס ניוז ב-3 ביולי, חשפו את התהום הפעורה בין מחויבותה המוצהרת של איראן למשא ומתן לבין המשך מסע התוקפנות האזורי שלה.
המתקפות על בחריין וכווית לא היו פרובוקציות מבודדות. הן עקבו אחר דפוס שהגדיר את האסטרטגיה של איראן לאורך מבצע "אריה שואג": ניהול משא ומתן באמצעות מתווכים תוך פגיעה בבעלות בריתה של ארה"ב באמצעות מבצעים בעלי "עמימות מכחישה" המיועדים לבחון את הנחישות המערבית מבלי לעורר תגובה צבאית אמריקאית מלאה. המדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה במפרץ פרסמו גינויים חריפים, אך גינוי לבדו מעולם לא הרתיע את משמרות המהפכה האסלאמית. כאשר מצר הורמוז עדיין חסום למעשה — מה שחונק כעשרים אחוזים מאספקת הנפט העולמית ומניע את מחירי האנרגיה לשיאים מכבידים — איראן שומרת על הנשק האסימטרי החזק ביותר שלה ללא קשר לכל הסכם על הנייר.
הר המכוש וצל הגרעין
בשעה שדיפלומטים החליפו האשמות בניו יורק, מומחים ב-המכון למדע וביטחון בינלאומי שמושבו בוושינגטון השמיעו אזעקה הנוגעת ללב הקיומי של העימות. מתקן הגרעין התת-קרקעי של איראן המכונה "הר המכוש" ("Pickaxe Mountain"), הקבור עמוק בהרי הזגרוס, נותר ללא פיקוח כלל מצד הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. עמית המחקר הבכיר במכון, ספנסר פרגאסו, הצהיר בפומבי: "העבודה המתמשכת בהר המכוש מדאיגה ביותר. עבודה זו נמשכת בהתמדה לפחות מאז שנת 2020. לדעתי, מדובר בגידור של איראן למקרה שהמשא ומתן ייכשל — אז יהיה להם מתקן גרעיני בשלב בנייה מתקדם". הדיווח בפוקס ניוז מה-3 ביולי הדגיש מציאות שמתכנני הצבא הישראלים והאמריקאים הבינו עוד מראשית המבצע: תוכנית הגרעין של איראן אינה קלף מיקוח שיש לסחור בו בשולחן המשא ומתן, אלא תעודת ביטוח קיומית המבוצרת מפני אותן תקיפות בדיוק שמבצע "אריה שואג" נועד להנחית.
לא ניתן להפריז בחשיבותו של הר המכוש. דיווחים קודמים מחודש מרץ אישרו כי הנשיא טראמפ עצמו התייחס לאתר, ותיאר אותו כמתקן "מוגן על ידי גרניט" שבו איראן "רצתה להעמיק הרבה יותר". חוסר הנגישות המתמשך של האתר לפקחי סבא"א שם ללעג כל מסגרת לפיקוח על נשק שמזכר ההבנות מתיימר לכונן. עבור ישראל, שכל החישוב האסטרטגי שלה ביציאה למערכה זו לצד ארצות הברית ב-28 בפברואר נשען על הצו המוחלט למנוע איראן גרעינית, המתקן בזגרוס מייצג את המלאכה הלא גמורה של המלחמה.
הלוויית ח'אמנאי וסולידריות סמכותנית
בטהראן, המשטר החל בשבוע של הלוויה ממלכתית לאייתוללה עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון שחוסל בתקיפות אמריקאיות-ישראליות ב-1 במרץ — היום השני למעגל הלחימה במבצע "אריה שואג". הוושינגטון פוסט דיווח כי ההלוויה מציעה לטהראן "הזדמנות להפגין כוח לאחר שעמדה בחודשים של מלחמה עם ישראל וארצות הברית". רשימת האורחים סיפרה סיפור אסטרטגי משלה. סין שיגרה את חה ויי, סגן יו"ר הוועדה המתמדת של קונגרס העם הלאומי — איתות בדרג בכיר אך מונמך במכוון, כפי שציינו אנליסטים במכון הטאיוואני למחקר ביטחון לאומי, שנועד להפגין סולידריות תוך הימנעות מנראות פרובוקטיבית מדי. רוסיה שלחה את הנשיא לשעבר דמיטרי מדבדב, המשמש כיום כסגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי של רוסיה. כפי שדווח ב-אפוק טיימס, דיפלומטיית הלוויות משקפת כיצד הלחץ האמריקאי "דוחף מדינות סמכותניות ולא-מערביות לתאם עמדות בצורה גלויה יותר".
נוכחותו של סגן שר החוץ של סעודיה בטקס הוסיפה רובד נוסף של מורכבות. השתתפותה של ריאד שיקפה את משחק האיזון העדין של הממלכה בין התיישרותה עם הקואליציה בהובלת ארה"ב לבין הגידור האזורי שלה עצמה — תזכורת לכך שאפילו שותפותיה הקרובות ביותר של אמריקה במפרץ מחשבות את האינטרסים שלהן בפרגמטיזם קר כאשר צילה של איראן מרחף. שאלת הירושה, בינתיים, ממשיכה לבעבע. מוג'תבא ח'אמנאי, בנו של המנהיג העליון המנוח, מסתמן לפי הדיווחים כמועמד המוביל לרשת את כס ההנהגה העליונה, על אף שהנשיא טראמפ הזהיר במרץ כי כל מנהיג עליון חדש יידרש ל"אישור" אמריקאי — הצהרה שטהראן פטרה כצפוי כיהירות אימפריאליסטית, אך כזו שהדגישה את כוונתה של וושינגטון לעצב את המבנה הפוליטי של איראן שלאחר המלחמה.
מזכר ההבנות פרום מכל הכיוונים
יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, שיגר ביום שישי אזהרה רשמית, ואיים כי טהראן תגיב בכוח אם ארצות הברית וישראל לא יביאו לכדי "יישום מלא" של הסכם השלום. האפוק טיימס דיווח כי קאליבאף השמיע את הדברים במהלך פגישה עם גורם רשמי מבלארוס — מה שמצביע כשלעצמו על העמקת הברית של טהראן עם מדינות סמכותניות. האיום נחת על רקע שהופך את הישרדותו של מזכר ההבנות לבלתי סבירה יותר ויותר. כטב"מים איראניים פגעו בבחריין ובכווית ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם. חזבאללה הרג ארבעה חיילים ישראלים בדרום לבנון ב-19 ביוני — יומיים בלבד לאחר החתימה הרשמית על מזכר ההבנות — במה שתועד על ידי הדיילי וייר כחלק מנתון מדהים של 975 גלי תקיפה מתועדים של חזבאללה מאז הפסקת האש של נובמבר 2024. והשיחות העקיפות בתיווך קטאר בין וושינגטון לטהראן הסתיימו ב-2 ביולי ללא כל פריצת דרך בנוגע לפתיחה מחדש של מצר הורמוז.
קריסתן של שיחות דוחה מייצגת סימן מבשר רעות במיוחד. המצר נותר הנשק הכלכלי המשמעותי ביותר של המלחמה, וסירובה של איראן לדון בפתיחתו מחדש מרמז כי טהראן רואה במצור קלף מיקוח שהיא לא תוותר עליו עד שתסחט ויתורים מקסימליים — או עד שכוח ימי אמריקאי וברית של בעלות ברית יאלצו את פתיחת נתיב המים. מחירי הנפט, הגז והדשנים ממשיכים לעלות, בולמים את הצמיחה בכלכלות מתפתחות ומכבידים על שווקי הצרכנים המערביים בדרכים הנושאות השלכות פוליטיות עבור ממשל טראמפ לקראת מחזור בחירות האמצע של 2026.
וושינגטון וירושלים מתאמות עמדות מחדש
על רקע נפיץ זה, הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו שוחחו בטלפון ביום שישי — שיחה ששתי הממשלות תיארו ככזו שהתמקדה ב"משא ונתן עם איראן, עזה וההתפתחויות האזוריות". לשכת נתניהו אישרה כי ראש הממשלה "הדגיש את צרכיה הביטחוניים של ישראל בהקשר למשא ונתן" וכי שני המנהיגים הסכימו להיפגש פנים אל פנים בארצות הברית בימים הקרובים — פסגתם הראשונה פנים אל פנים מאז ה-11 בפברואר, שבעה עשר ימים לפני שמבצע "אריה שואג" יצא לדרך. הפסגה המתוכננת, כפי שדווח בניוזמקס, מאותתת כי וושינגטון וירושלים נערכות להציג חזית אחידה לפני שייקבעו תנאים סופיים כלשהם מול טהראן.
בנפרד, מעצרו והגשת כתב האישום נגד תלמיד ישיבה אמריקאי בשם אלי לבון בירושלים — שנאשם בריגול לטובת איראן בתמורה לתשלומים במטבעות קריפטוגרפיים — שימשו תזכורת מצמררת לכך שמלחמת המודיעין של טהראן נגד ישראל נמשכת ללא הרף, גם כאשר היכולת הצבאית הקונבנציונלית שלה נשחקת. המקרה, שבו מעורב תלמיד בישיבת מיר היוקרתית, הדגיש את נכונותה של איראן לנצל כל נקודת תורפה, לגייס כל נכס ולחדור לכל קהילה במסע שלה נגד המדינה היהודית.
היום ה-126 והחשבון שיבוא
מאה עשרים ושישה ימים לתוך המערכה הצבאית המשמעותית ביותר שישראל ניהלה מאז הקמתה, התמונה האסטרטגית מתבהרת ומתקדרת בעת ובעונה אחת. השלב הקינטי של מבצע "אריה שואג" אולי מושהה, אך קרבותיה המכריעים של המלחמה ניטשים כעת בחדרי פיקוח שנותרו נעולים, בישיבות מועצת הביטחון שבהן דיפלומטים איראנים משקרים ללא עונש, במסעות הלוויה שבהם מעצמות סמכותניות מאותתות על נאמנותן, ובקריסתו השקטה של מזכר הבנות שאיראן מעולם לא התכוונה לכבד. פסגת טראמפ-נתניהו בימים הקרובים תקבע האם לברית המערבית שיצאה למערכה זו יש את הנחישות לסיים אותה — או שמא האסטרטגיה של טהראן, המבוססת על התשה מתרסת, תצליח למשוך זמן עד שהר המכוש יספק את תעודת הביטוח האולטימטיבית מפני חילופי משטר. עבור ישראל אין כל עמימות: איראן גרעינית אינה בעיה דיפלומטית שיש לנהל, אלא איום קיומי שיש לחסל. היום ה-126 הפך את החישוב הזה לברור מאי פעם.