היום ה-131 של מבצע "אריה שואג" הפציע כששמי המפרץ הפרסי מוארים באש. במהלך הלילה שבין ה-7 ל-8 ביולי 2026, מטוסי קרב אמריקאיים תקפו עשרות אתרים צבאיים איראניים בתגובה ישירה על המתקפות המסלימות של טהראן נגד אוניות מסחריות במצר הורמוז. תגובתה של איראן הייתה מהירה ופראית: כוחותיה המזוינים הכריזו על תקיפות נגד 85 מתקנים צבאיים של ארה"ב ברחבי בחריין וכווית, במה שמסמן את מטח התגובה הרחב ביותר נגד עמדות אמריקאיות קדמיות מאז תחילת המערכה ב-28 בפברואר. המבנה השברירי של הפסקת האש הזמנית, שהיה מתוח ממילא מעבר לכל גבול, התנפץ כעת סופית. מה שנותר הוא מלחמת התשה מתעצמת ללא כל מוצא דיפלומטי נראה לעין.
תקיפות לילה ותגובה איראנית
הטריגר המיידי לסבב ההסלמה האחרון היה המערכה המתמשכת של איראן להטרדה ימית במצר הורמוז. טהראן החלה לתקוף כלי שיט מסחריים שלא פעלו בהתאם ל"נתיבים המאושרים מראש" שהכתיבה איראן במים הטריטוריאליים שהיא תובעת עליהם ריבונות – הפגנה חסרת בושה של ריבונות בזמן מלחמה על צוואר הבקבוק האנרגטי הקריטי ביותר בעולם. ארצות הברית הגיבה במבצע הפצצות לילי נרחב המכוון לעשרות אתרים בתוך איראן, כך על פי הניו יורק טיימס.
מתקפת הנגד של איראן הייתה חסרת תקדים בהיקפה ובשאיפתה. טהראן הודיעה כי כוחותיה כיוונו ל-85 עמדות צבאיות אמריקאיות הפזורות ברחבי בחריין וכווית, שתי מדינות המפרץ ששימשו כבסיסי היציאה העיקריים למבצעים הקדמיים של ארה"ב לאורך כל המערכה. הן רשת CNN והן הניו יורק טיימס אישרו את הטענות האיראניות, אם כי הערכות נזקי קרב מפורטות מהתקיפות האמריקאיות או האיראניות טרם פורסמו בזמן כתיבת סקירה זו. כלי הנשק ששימשו בתקיפות האיראניות האחרונות נגד מטרות במפרץ כללו טילים בליסטיים ומל"טים תוקפים, העולים בקנה אחד עם הארסנל שפרסה טהראן בגלי תקיפה קודמים במהלך סוף יוני ותחילת יולי.
לא דווח על פעולות תקיפה מאומתות באופן עצמאי של חיל האוויר הישראלי נגד מטרות איראניות בחלון הזמנים של ה-7–8 ביולי. עם זאת, אין לפרש זאת כניתוק מגע מצד ישראל. צמרת הביטחון של ישראל הזהירה עוד ב-30 באפריל כי התקיפות באיראן "עשויות להתחדש בקרוב", והמערכה הישראלית התאפיינה בעקביות בהפוגות מבצעיות שלאחריהן הגיעו גלי תקיפה קטלניים. היעדרן של גיחות מאושרות של חיל האוויר בחלון זמן של 48 שעות אינו יוצא דופן מבחינה טקטית במערכה הנמשכת כעת כבר יותר מארבעה חודשים.
הפסקת האש שלא הייתה מעולם
ההריסות הדיפלומטיות סביב חילופי המהלומות האחרונים הללו הן ככל הנראה משמעותיות יותר מהפעולה הצבאית עצמה. הסדר הפסקת אש זמני, שהושג במשא ומתן מפרך בתיווך קטארי, קרס כעת סופית. הנשיא טראמפ ביטל פטור זמני מסנקציות על הנפט האיראני כ"עונש" על תקיפות האוניות של איראן, מהלך שדווח על ידי הפייננשל טיימס ב-8 ביולי. הטלתן מחדש של סנקציות מלאות הרסה למעשה כל תמריץ שנותר לציות איראני.
המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן כבר תואר כ"מתוח ואיטי" ב-4 ביולי. איראן השתמשה בשליטתה במצר הורמוז כקלף המיקוח העיקרי שלה, כשהיא מסרבת לוותר על המנוף הימי שלה אפילו כאשר ההשלכות הכלכליות של המלחמה מחריבות את הכלכלה שלה עצמה. הפייננשל טיימס דיווח כי טהראן רואה בחסימת מצר הורמוז את הקלף היחיד שמונע ממנה תבוסה אסטרטגית מוחלטת, והיא לא הראתה כל נכונות לקפל את היד הזו. מוקשים תת-ימיים שהניחו כוחות איראניים ממשיכים להגביל את התנועה הימית במצר, שנותרה נמוכה משמעותית מרמותיה שלפני המלחמה.
המצב הדיפלומטי החשיך עוד יותר כאשר הוושינגטון פוסט דיווח ב-8 ביולי כי טראמפ "פתח מחדש את מלחמת איראן" וכי העימות הפך לבעיה פוליטית שהוא אינו מצליח להשתחרר ממנה. בפסגת נאט"ו באנקרה, שבה הופיע טראמפ לצד שר ההגנה פיט הגסת' ומזכיר המדינה מרקו רוביו, תמיכת בעלות הברית בלטה בהיעדרה. מזכ"לית נאט"ו, קאיה קאלאס, סירבה במפגין לגבות את תקיפות הלילה של ארה"ב, והצהירה כי "חילופי האש בין ארה"ב לאיראן מסבכים עוד יותר את השיחות המתוחות ממילא לסיום המלחמה".
מאזן אסטרטגי לאחר 131 ימים
המחיר המצטבר של מבצע "אריה שואג" על היכולות האסטרטגיות של איראן נותר חמור. ראש הממשלה נתניהו הצהיר באפריל כי המערכה המשותפת לארה"ב ולישראל "השמידה את תוכניות הגרעין והטילים של איראן" וכי המשטר "נלחם על הישרדותו". אנליסטים ישראלים העריכו בתחילת מרץ כי יותר מ-1,000 לוחמים איראנים נהרגו בתוך איראן מאז שעות הפתיחה של המבצע ב-28 בפברואר, נתון שללא ספק גדל משמעותית במהלך ארבעת החודשים שחלפו של פעילות מתמשכת.
מכת הפתיחה של המערכה הייתה כנראה המשמעותית ביותר שלה. המנהיג העליון עלי חמינאי נהרג ביום הראשון של המלחמה, ה-28 בפברואר 2026. הלווייתו הממלכתית המפוארת שנמשכה מספר ימים הסתיימה רק בתחילת יולי, אירוע ממושך ששימש הן כאבל לאומי והן כמשבר ירושה שנדחס לתוך מופע אחד. הוושינגטון פוסט דיווח ב-4 ביולי כי ההנהגה האיראנית המתגבשת בעידן שלאחר חמינאי היא "צעירה יותר, מתוחכמת יותר, אכזרית ואף קשוחה יותר" מהמשטר שהחליפה, התפתחות שפגעה בתקוות המוקדמות של ארה"ב וישראל כי עריפת ראש ההנהגה העליונה תביא לממשלה יורשת מתונה וגמישה יותר.
סגל הנהגה נוקשה יותר זה הפגין את התרסתו לא רק באמצעות פעולות צבאיות ישירות נגד עמדות ארה"ב אלא גם באמצעות רשת השלוחים שלו. חזבאללה הרג ארבעה חיילים ישראלים יומיים בלבד לאחר שהוכרז על הסכם השלום בין ארה"ב לאיראן ביוני – מעשה של פרובוקציה מכוונת שנועד להוכיח כי הזרוע האזורית של איראן נותרה קטלנית גם בתקופות של הפסקת אש לכאורה. חזית השלוחים – המשתרעת על פני לבנון, עיראק, תימן וסוריה – נותרה איום מתמיד ששום כמות של תקיפות על אדמת איראן טרם הצליחה לנטרל.
דילמת ההגנה וההשלכות הגלובליות
מימד קריטי ולא מסוקר מספיק של היום ה-131 הוא העומס האסטרטגי על יכולת הגנת הטילים האמריקאית. ארה"ב שיגרה על פי ההערכות בין 100 ל-150 מיירטי THAAD במהלך המערכה הרחבה, מה שמייצג כרבע מכלל מלאי המיירטים המתקדמים של אמריקה. קצב שחיקה זה חושף פער ייצור חמור המגביל פעולות הגנה ממושכות לא רק במזרח התיכון אלא ברחבי העולם. כל מיירט שמנוצל מעל המפרץ הפרסי הוא מיירט אחד פחות הזמין להרתעה באזור האינדו-פסיפי או באגף המזרחי של נאט"ו.
ההשלכות הכלכליות העולמיות של המלחמה העמיקו ב-9 ביולי, כאשר קרן המטבע הבינלאומית קיצצה את תחזית הצמיחה העולמית שלה לשנת 2026, תוך ציון מפורש של השלכות המלחמה באיראן והשיבושים בשוקי האנרגיה העולמיים. רוסיה החמירה את שוק האנרגיה על ידי איסור יצוא סולר ב-8 ביולי – מהלך שתזמונו, במקביל להצהרתו של טראמפ כי הפסקת האש "הסתיימה", מרמז על אופורטוניזם מכוון מצד מוסקבה לנצל את המשבר. השילוב של שיבושי אנרגיה, שחיקת מלאי ההגנה ובידוד דיפלומטי מציג את הסביבה האסטרטגית המאתגרת ביותר שעמה התמודדה הברית בין ארה"ב לישראל מאז השקת המערכה.
הדרך שלפנינו
היום ה-131 של מבצע "אריה שואג" מוצא את המערכה בנקודת מפנה. השמדת תשתית הגרעין והטילים של איראן מייצגת הישג אסטרטגי היסטורי ששינה מן היסוד את ארכיטקטורת הביטחון המזרח-תיכונית. עם זאת, המשך המלחמה – המונע על ידי משטר יורש איראני נוקשה יותר, משבר לא פתור במצר הורמוז וקונצנזוס בינלאומי מתפורר – מאיים לשחוק את ההישגים הללו באמצעות התשה. הצו של ישראל נותר ברור: המשטר שחתר בעבר לנשק גרעיני המסוגל לאיים על עצם קיומה של המדינה היהודית פורק מיכולת זו, ושום הסדר דיפלומטי לא צריך לאפשר את שיקומה.
היעדר תמיכת בעלות הברית בפסגת נאט"ו באנקרה מדאיג אך אינו חסר תקדים. דמוקרטיות מערביות נטו היסטורית להתנדנד בסולידריות שלהן במהלך עימותים ממושכים במזרח התיכון, רק כדי להכיר בדיעבד בכך שהביטחון שהעניקה הנחישות האמריקאית והישראלית הגן על האינטרסים שלהן עצמן. המשימה מוטלת כעת על ירושלים וושינגטון לשמר את המומנטום האסטרטגי של המערכה תוך ניהול העלויות הכלכליות והדיפלומטיות של מלחמה שהנהגתה החדשה של איראן נראית נחושה להאריך. האריה עדיין שואג, אך השטח שלפנינו הופך לתלול יותר.