היום ה-139 של מבצע "אריה שואג" (Operation Roaring Lion) נפתח ברעם המוכר של כוח האוויר האמריקאי, שהגיע עמוק יותר לתוך הרפובליקה האסלאמית מכל נקודה אחרת במערכה זו. בליל ה-16 ביולי 2026, פיקוד המרכז של ארה"ב שיגר את גל התקיפות השישי ברציפות שלו נגד תשתיות צבאיות איראניות, והרחיב את בנק המטרות אל מעבר למתקני החוף הדרומיים שספגו את מרבית הגיחות הקודמות, תוך הטלת חימוש בלב האסטרטגי של קומפלקס ייצור הטילים של המשטר במחוז סמנאן. במקביל, המצור הימי המחודש שהטילה ארה"ב על נמלי איראן רשם את פעולת ההשתלטות הפיזית הראשונה שלו, בעוד טהרן משתלחת במדינות המפרץ הערביות המארחות את הכוחות האמריקאיים — דפוס של הסלמה מונעת-פרוקסי המאיים כעת לבלוע את כל חופי המפרץ הפרסי. השברים הדיפלומטיים של מזכר ההבנות הקורס בין ארה"ב לאיראן היו פזורים בכל החזיתות, ומוושינגטון הגיעה מתקפה חריפה של סגן הנשיא נגד ישראל, שהזריקה אלמנט נפיץ נוסף למצב דליק ממילא.
הלילה השישי: עמוק יותר, חזק יותר, משמעותי יותר
פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) הודיע בשעה 14:00 (שעון החוף המזרחי) ביום חמישי כי החלו פעולות "לשחיקה נוספת של היכולות הצבאיות האיראניות", ניסוח שאיותת במכוון על הרחבת היקף הפעולה. כלי התקשורת הממלכתיים באיראן אישרו את ההיקף: התקיפות הלמו בעמדות ליד טהרן, ברחבי מחוז סמנאן — ביתם של מתקני ייצור הטילים הבליסטיים ושיגור החלל של איראן — ובחמדאן, הורמוזגאן, ח'וזסטאן, לורסטאן, מרכזי, סיסטאן ובלוצ'יסטאן, ובאי האסטרטגי קשם הסמוך למצר הורמוז. ה-Financial Times דיווח כי התקיפות מייצגות התרחבות מכוונת "עמוק יותר לתוך המדינה", החורגת בהרבה מדפוס הסיכול החופי שאפיין את השלבים המוקדמים של המערכה.
התקיפה במחוז סמנאן נושאת משקל אסטרטגי מיוחד. כפי שתיעד בהרחבה המכון להגנת הדמוקרטיות (FDD), איראן מחזיקה ב-ארסנל הגדול ביותר של טילים בליסטיים במזרח התיכון, עם התקדמות מתמדת ביכולת התמרון, הדיוק והטווח — כולל מערכת הפתאח (Fattah) בעלת ראש קרב מתמרן המסוגל להגיע לכל נקודה בישראל משטח איראן. פגיעה בתשתיות הייצור שמאחורי נשק זה מייצגת מאמץ ישיר לשחוק את כוח ההרתעה ההתקפי של המשטר במקורו, ולא רק להעניש על השימוש בו.
גם פגיעה בתשתיות הסלימה באופן ניכר. תקיפות ארה"ב פגעו במספר גשרים ליד בנדר עבאס, בצומת מסילות רכבת, במתקני הולכת חשמל ובמיכל אחסון דלק בנמל התעופה איראנשאהר, מה שגרם להפסקות חשמל ברחבי עיר הנמל והכפרים שסביבה. כלי תקשורת ממלכתיים באיראן אישרו כי לפחות שבעה בני אדם נהרגו ותשעה נפצעו בשני גשרים בבנדר ח'מיר שבמחוז הורמוזגאן, עם נפגעים נוספים בשכונת המגורים גבעת אללה-אכבר בבנדר עבאס ובצומת הרכבות של בנדר עבאס. פגיעה בתשתיות תחבורה וחשמל מצביעה על כך שפיקוד המרכז עובר לשחיקת העורקים הלוגיסטיים המקיימים את יכולתה של איראן להקרין כוח דרומה לעבר מצר הורמוז.
המצור מתהדק
המצור הימי המחודש שהטילה ארה"ב על נמלי איראן, שנכנס לתוקף בשעה 20:00 (שעון GMT) ביום שלישי, 15 ביולי, עבר מהצהרה לאכיפה במהירות מרשימה. פיקוד המרכז (CENTCOM) אישר כי "הכווין מחדש" שלושה כלי שיט מסחריים שניסו להפר את המצור מאז הטלתו מחדש, וב-17 ביולי עלו נחתים אמריקאים על הסיפון של המיכלית M/T Wen Yao במפרץ עומאן "כדי להבטיח ציות מלא". יום קודם לכן, מטוס אמריקאי ירה וניטרל מיכלית נפט ריקה שניסתה לפרוץ את המצור — פעולת אכיפה קינטית שהדגישה את רצינותה של וושינגטון. איראן ממשיכה לקיים חסימה משלה על מצר הורמוז, כאשר הנושא והנותן הבכיר מוחמד באגר קאליבאף הצהיר כי הביטחון הלאומי של טהרן תלוי בשימור "ההסדרים האיראניים" בנתיב המים. פאטיח בירול מסוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) הזהיר באירוע של המועצה ליחסי חוץ (CFR) כי "אבטחת הנפט היא עדיין סוגיה קריטית", והוסיף בנחרצות: "I am worried if the situation does not improve in the next few weeks" (אני מודאג אם המצב לא ישתפר בשבועות הקרובים).
המצורים ההדדיים יצרו חנק אסטרטגי שאף אחד מהצדדים אינו נראה מוכן להקל עליו. סגירת הורמוז על ידי איראן — דרכו עבר בעבר כחמישית מצריכת הנפט היומית בעולם — נותר המנוף החזק ביותר של המשטר. אולם מצור-הנגד של ארה"ב נועד להבטיח שמנוף זה יחתוך לשני הכיוונים, וימנע מטהרן את הכנסות הייבוא ויכולות האספקה מחדש הדרושות לה כדי לנהל עימות ממושך. כפי שדווח ב-Breitbart, דובר הכוחות המזוינים של איראן, הגנרל אבולפאזל שקארצ'י, הסלים עוד יותר את הרטוריקה, והצהיר בטלוויזיה הממלכתית כי התקפות ארה"ב על תשתיות איראניות הפכו את "כל התשתיות באזור למטרות לגיטימיות עבור איראן" — איום ישיר על מתקני האנרגיה של מדינות המפרץ הערביות.
טהרן מכה בחזרה — בכולם למעט ישראל
עמדת התגובה של איראן ביום ה-139 אישרה דפוס בולט: טהרן מכוונת את זעמה הקינטי לעבר מתקנים צבאיים של ארה"ב במדינות המפרץ הערביות ולא לעבר שטח ישראל. משמרות המהפכה אישרו תקיפות על בסיסי ארה"ב בירדן, כאשר סוכנות הידיעות האיראנית טסנים (Tasnim) מדווחת על תקיפות נגד מסוקים אמריקאיים ומטוס סיור בבסיס האוויר סאח'יר בבחריין. בכווית, צבא איראן הכריז כי תקף "כוחות אמריקאיים ומרכזי תמיכה לוגיסטיים" באמצעות כטב"מים. צבא כווית הודיע כי הוא מתמודד עם "תקיפות עוינות של טילים וכטב"מים" ואישר את יירוטם של 32 כטב"מים עוינים מאז עלות השחר ב-17 ביולי, כאשר שברי יירוט גרמו לשריפות באזור הגבול בין כווית לעיראק. משרד ההגנה של קטאר אישר כי הוא מיירט תקיפות אוויריות לאחר שדווח על פיצוצים מרובים בדוחה, ואזעקות נשמעו ברחבי בחריין בפעם השנייה ביום שישי.
היעדרן של תקיפות איראניות מאושרות נגד שטח ישראל ב-48 השעות האחרונות הוא בעל משמעות אסטרטגית רבה. הדבר מרמז כי השחיקה השיטתית של יכולות התקיפה ארוכות הטווח של איראן — כולל תשתית ייצור הטילים בסמנאן הנמצאת כעת תחת התקפה אמריקאית ישירה — עשויה כבר להגביל את יכולתה של טהרן לאיים על ישראל ישירות. לחלופין, ייתכן שהמשטר מעריך שתקיפת ישראל תאחד את מטרות המלחמה של ארה"ב וישראל ברגע שבו הסדקים הדיפלומטיים בין וושינגטון לירושלים מתרחבים. כך או כך, מדינות המפרץ הערביות סופגות את נטל התגובה, מציאות שתבחן את החוסן הפוליטי של הסדרי הבסיסים האמריקאיים ברחבי האזור.
האיום החות'י ונתיב חנק שני
אולי ההתפתחות המדאיגה ביותר ביום ה-139 הייתה האישור, שדווח ב-Fox News תוך ציטוט של שלושה מקורות ברויטרס, כי איראן הנחתה את שלוחיה החות'ים בתימן להיערך לסגירת מצר באב אל-מנדב אם ארצות הברית תתקוף את תשתיות החשמל האיראניות. החות'ים כבר הוכיחו את יכולתם לשיבוש ימי, לאחר שחנקו ביעילות את נתיבי השיט בים האדום לאורך שנת 2024 ולתוך שנת 2025. סגירה סימולטנית של מצר הורמוז ומצר באב אל-מנדב תהווה אחיזת חנק חסרת תקדים על מעבר האנרגיה העולמי, ותנתק את שני הפרוזדורים הימיים שדרכם מגיע רוב נפט המזרח התיכון לשווקי העולם. נדווה אל-דוסארי ממכון המזרח התיכון (MEI) אמרה ישירות ל-Fox News: "יש להתייחס לאיום הזה ברצינות". ערב הסעודית, שמסגרת הפסקת האש שלה בת ארבע השנים עם החות'ים נמצאת כעת תחת לחץ כבד, שוקלת לפי הדיווחים פעולה צבאית התקפית נגד הקבוצה — החלטה שתרחיב באופן דרמטי את החתימה הגיאוגרפית של הסכסוך.
החורבן הדיפלומטי והפצצה שהטיל ואנס
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, שתווך באמצעות גישור עומאני ונחתם בפקיסטן בערך באמצע יוני, שוכב כעת בהריסות. הבית הלבן הצהיר כי התקיפות הנוכחיות הן "תוצאה ישירה של הפרת מזכר ההבנות על ידי איראן", בעוד קאליבאף האיראני הכריז כי לטהרן אין "שום סיבה" לציית להסכם שאינו משרת את האינטרסים שלה. שר החוץ העומאני, באדר אל-בוסאידי, מתווך מרכזי, קונן ברשת X כי "משא ומתן פעיל ורציני שוב סוכל", והוסיף כי "הדבר אינו משרת את האינטרסים של ארצות הברית ולא את עניין השלום העולמי".
על רקע הדיפלומטיה הקורסת הזו, סגן הנשיא ג'יי די ואנס שיגר מתקפה יוצאת דופן נגד ישראל בראיון שפורסם ב-16 ביולי בפודקאסט The Joe Rogan Experience. ואנס האשים גורמים בממשלת ישראל בניהול "קמפיין דיסקרטי מאוד וממומן היטב" לסכל את המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן ולהאריך את המלחמה, וטען כי יש "ראיות מדויקות" לכך שחלק ממנהיגי ישראל "שונאים את העסקה". ה-BBC דיווח כי דוברת הבית הלבן, קארולין ליביט, סירבה לסתור את ואנס, והודתה כי "מדינות זרות בהחלט מנסות לשכנע את דעת הקהל האמריקאית". ממשלת ישראל לא הגיבה באופן מיידי. הערות אלו דורשות בחינה רצינית. החששות המתועדים היטב של ישראל מפני כל הסכם שמותיר את יכולת הסף הגרעינית של איראן על כנה אינם "מניפולציה" — הם חישובים ביטחוניים קיומיים של אומה שהנהגת איראן קראה בגלוי להשמדתה במשך עשורים. עירוב בין הסברה לגיטימית של בעלת ברית לבין התערבות חשאית מסתכן בהרעלת היחסים בין ארה"ב לישראל ברגע שבו התיאום האסטרטגי הוא קריטי יותר מאי פעם.
מבט אסטרטגי: מלכודת ההסלמה
הנשיא טראמפ, בנאום לאומה בשעות צפיית השיא ביום חמישי בלילה, טען כי ארצות הברית "מנצחת בגדול באיראן" וכי האמריקאים "יראו את פירות המאמץ הזה בקרוב מאוד". מספר רשתות גדולות סירבו להעביר את הנאום בשידור חי — אינדיקציה מעידה על השברים הפוליטיים מבית סביב הסכסוך שנמצא כעת ביומו ה-139. מדען המדינה מאוניברסיטת שיקגו, רוברט פייפ, הציע הערכה קודרת בהרבה, ואמר לריצ'רד אנגל מ-NBC כי הוא רואה סבירות של "70%" שהסכסוך יכלול בסופו של דבר מבצעים קרקעיים של ארה"ב לאורך חופי איראן. "אנחנו על הטיטאניק", הזהיר פייפ. "ראינו קרחון וכולם אמרו, 'אל תתנגשו בקרחון הזה'. ואנחנו עדיין מתקדמים לעבר הקרחון".
ההיסטוריון ויקטור דייוויס הנסון, בכתיבתו ב-Epoch Times, הציע את נקודת המבט הנגדית לפיה "האסלאם הקיצוני — בין אם בדמות המשטר האיראני, חיזבאללה, חמאס או החות'ים — נמצא בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלו מזה חצי מאה", בעוד "ישראל דומיננטית יותר באזור מכל נקודה אחרת בהיסטוריה שלה". שתי ההערכות מכילות אמת. המשטר האיראני חלש יותר באופן מובהק, תשתית הטילים שלו תחת התקפה ישירה, הצי שלו נשחק, ושלוחיו חבולים. אך חולשה אינה שווה לכניעה, ומשטר דחוק לפינה שאין לו מה להפסיד עשוי להתגלות כמסוכן יותר ממשטר בטוח בעצמו. היום ה-139 הבהיר דבר אחד: חלון ההזדנויות ליציאה מונחית משא ומתן הולך ומצטמצם עם כל גיחה, כל כטב"ם מיורט וכל גשר שהופך לערימת חורבות לאורך חופי הורמוזגאן. השאלה אינה עוד האם המלחמה הזו תסלים עוד יותר, אלא האם מישהו מחזיק ברצון ובמנוף לעצור אותה לפני שזה יקרה.