ביום המאה וארבעים וחמישה למבצע "אריה שואג", התמונה האסטרטגית של מלחמה זו השתנתה באופן מכריע. מה שהחל ב-28 בפברואר 2026 כמערכה ישראלית-אמריקנית ממוקדת לניטרול תשתית הגרעין והצבא של הרפובליקה האסלאמית, שלח כעת גרורות לכדי עימות רב-חזיתי המשתרע מהמפרץ הפרסי ועד לים האדום, משמי טהרן ועד למתחם צבאי אמריקני הרוס בירדן. ב-22 ביולי, הנשיא טראמפ שיגר את איום ההסלמה המפורש ביותר שלו עד כה, משמרות המהפכה הכריזו על שליטה מבצעית במצר הורמוז, שלוחיהם החות'ים תקפו מכליות נפט סעודיות בסמוך למצר באב אל-מנדב, ושלושה אנשי שירות אמריקנים אושרו כהרוגים מפגיעת טיל איראני ישירה בבסיס בירדן — חללי הקרב האמריקנים הראשונים מאש איראנית מאז ימיה הראשונים של המלחמה. שני נתיבי שיט האנרגיה הקריטיים ביותר בעולם נמצאים כעת תחת מצור בו-זמנית, ומחיר חבית נפט מסוג ברנט זינק מעבר ל-95 דולרים.
אולטימטום התשתיות של טראמפ והלילה השנים-עשר של התקיפות
צבא ארצות הברית ביצע את הלילה השנים-עשר ברציפות של תקיפות נגד מטרות איראניות ב-22 ביולי, כאשר פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) הצהיר כי המבצעים נועדו "לשחוק עוד יותר את יכולתה של איראן לאיים על ימאים אזרחיים וכלי שיט מסחריים החוצים את מימי האזור". מערכות ההגנה האווירית של איראן פתחו באש מעל טהרן במהלך גל התקיפות הלילי, אם כי מטרות ספציפיות לא אושרו בפומבי על ידי גורמים רשמיים בארה"ב. ב-23 ביולי, תקיפה אמריקנית הסבה נזק לשני כלי שיט לחילוץ והצלה במחוז הורמוזגאן באיראן, אזור החוף הגובל במצר הורמוז עצמו.
אך ההתפתחות הצבאית המשמעותית ביותר של היום הייתה רטורית, לא קינטית. הנשיא טראמפ פרסם אזהרה ציבורית ישירה שהוותה הסלמה שאין לטעות בה במדיניות האמריקנית המוצהרת: "מנקודה זו ואילך, בכל פעם שהרפובליקה האסלאמית של איראן תיקח חלק בירי לעבר ספינה במצר הורמוז, בין אם באמצעות טיל, רקטה, כטב"ם או כל מכשיר או נשק אחר, ארצות הברית תפציץ ותשמיד גשר אחד או תחנת כוח אחת." ההצהרה, שדווחה על ידי ברייטבארט ב-22 ביולי, מייסדת לראשונה נוסחת הסלמה יחסית מפורשת הקושרת בין תוקפנות ימית איראנית לבין השמדה שיטתית של התשתית האזרחית של המשטר. זוהי דוקטרינה של ענישה מצטברת — כל פרובוקציה איראנית תיענה באובדן קבוע של גשר או תחנת כוח — שנועדה להטיל עלויות מצטברות ומכבידות על משטר שכבר כורע תחת נטל של כמעט חמישה חודשים של הפצצות מתמשכות.
האזהרה נוחתת בהקשר שבו צבאה של איראן, לפי אנליסטים מערביים, פצוע אך רחוק מלהיות שבור. ג'ניפר קוואנה, מנהלת הניתוח הצבאי במכון המחקר Defense Priorities, העריכה ב-22 ביולי כי "היכולות הצבאיות של איראן נותרות אדירות. היא השתקמה מהר מהצפוי. תקיפותיה הופכות מדויקות יותר עם הזמן, ככל הנראה בסיוע מודיעיני רוסי וסיני." הערכה כנה זו מדגישה מציאות שמתכננים ישראלים ואמריקנים מבינים כבר זמן רב: מכונת המלחמה של הרפובליקה האסלאמית היא אורגניזם המתחדש מעצמו, המוזן על ידי מנגנון מדינתי סמכותני עצום ומתוחזק באמצעות החסות האסטרטגית של מוסקבה ובייג'ינג.
דם אמריקני: מחיר העמידה מול טהרן
המחיר האנושי של המערכה הזו הגיע למוקד חד ב-22 ביולי, כאשר הנשיא טראמפ נסע לבסיס חיל האוויר דובר שבדלאוור, לצורך טקס קבלת ארונותיהם המכובד של ארבעה אנשי שירות אמריקנים. מניין ההרוגים האמריקני הכולל במבצע "אריה שואג" עומד כעת על שמונה-עשר — שלושה נהרגו במתקפת הטילים המדויקת של איראן ביום שישי האחרון על אתר צבאי אמריקני בירדן, שבעה נהרגו ב-1 במרץ כאשר איראן תקפה מרכז מבצעים טקטי בכווית ואת בסיס חיל האוויר פרינס סולטאן בסעודיה, שישה אנשי צוות אוויר נספו בתאונת תדלוק אווירי במרץ, סמל אחד בצבא ארה"ב נהרג במהלך פיצוץ מבוקר של כטב"ם תקיפה איראני שהופל בעיראק ב-19 ביולי, ואיש שירות אחד ששרידיו אותרו באתר התקיפה בנמל התעופה של עקבה בירדן. כ-500 חיילים אמריקנים נפצעו מאז החלו פעולות האיבה.
המחיר הכספי הוא עצום. שר ההגנה פיט הגסת' אישר בשימוע בסנאט ב-22 ביולי כי ארצות הברית השקיעה עד כה כ-37.5 מיליארד דולר במלחמה — נתון שיואץ משמעותית עם התגברות המלחמה הימית בשתי החזיתות. בית הנבחרים של ארה"ב הגיב באותו יום באישור חוק מדיניות הגנה של 1.15 טריליון דולר, הכולל הוראות המרחיבות את שילוב טכנולוגיות ההגנה והצבא בין ארה"ב לישראל, איתות חקיקתי לכך שמחויבותה של וושינגטון למערכה נותרה דו-מפלגתית בממדיה המבניים, גם כאשר הדיון הפוליטי מתחדד סביב אסטרטגיה ועלויות. אנדריאס קריג מקינגס קולג' לונדון הזהיר כי כ-50,000 כוחות אמריקניים פועלים מתוך "בסיסים קבועים וחשופים הנמצאים בטווח של ארסנל הטילים והכטב"מים המתוחכם יותר ויותר של איראן", כאשר רבים מהם שוכנים במתקנים שנועדו להגן מפני רקטות ומטעני חבלה — ולא מפני טילים בליסטיים מדויקים.
המלחמה הימית בשתי חזיתות: הורמוז ובאב אל-מנדב תחת מצור
משמרות המהפכה הכריזו ב-23 ביולי כי מכלית נפט הועלתה באש לאחר שפגעה במוקש מדרום למצר הורמוז, בעוד שתי מכליות אחרות פנו לאחור. משמרות המהפכה שיגרו אזהרה בוטה: "מצר הורמוז נמצא בשליטתנו," והבטיחו כי נתיב המים יישאר סגור כל עוד נמשכים המבצעים האמריקניים. הצהרה זו, הגם שהיא שואפת לשם בחלקה, משקפת מציאות מבצעית מוחשית. לפני המלחמה, עשרים אחוזים מהנפט והגז הנסחרים בעולם עברו במעבר הצר הזה. זרימה זו נפגעה קשות, וכפי שתיעד הניו יורק טיימס, השליטה האיראנית על נקודות החנק של המצר היוותה מנוף אסטרטגי מרכזי מאז ימיו הראשונים של העימות.
במקביל, שלוחיה של איראן בתימן, החות'ים, פתחו בחזית ימית שנייה כאשר טענו כי תקפו שתי מכליות נפט סעודיות — ה-Encelia וה-Layla — בים האדום ב-23 ביולי באמצעות טילי שיוט וכטב"מים, דבר שגרם לדליקות בשני כלי השיט. האפוק טיימס אישר כי הרשויות הסעודיות הודו כי כלי שיט אחד עלה באש בעקויות התקיפה. רשויות הימייה של בריטניה אישרו כי מכלית נפגעה במרחק שבעים מיילים מחופי סעודיה. החות'ים הזהירו מפני פעולות "עמוק בתוך" השטח הסעודי אם ההסלמה תימשך — איום ישיר על כושר הזיקוק של הממלכה לאורך חופה המערבי.
ההתלכדות של שתי חזיתות אלה — מצר הורמוז ממוקש ונצור על ידי משמרות המהפכה, ובאב אל-מנדב מאוים על ידי הלקוחות החות'ים של איראן — מייצגת את תרחיש הבלהות שמפניו מזהירים אסטרטגים של אנרגיה מזה עשורים. מחיר נפט מסוג ברנט הגיע ל-95.95 דולרים לחבית ב-23 ביולי, עלייה של כ-30 אחוזים מאז תחילת יולי ועלייה מכ-72 דולרים לפני תחילת המלחמה. הכלכלה העולמית סופגת כעת את עלות אסטרטגיית ההסלמה הרוחבית של איראן — התוקפת לא רק מטרות אמריקניות וישראליות אלא גם את תשתית האנרגיה המשותפת של אזור המפרץ כולו.
ארכיטקטורת השלוחים של איראן מכה חזרה
שר החוץ האיראני, סייד עבאס עראקצ'י, קיבע את עמדת המשטר ב-22 ביולי, כאשר פרסם ברשת X: "כל תוקפנות נגד איראן, לרבות התשתיות שלנו, תחייב תגובה עוצמתית ונחרצת." הוא הכריז כי דוקטרינת ההגנה הרשמית של איראן, "עין תחת עין", נכנסה לתוקף באופן פורמלי — איתות לכך שטהרן מתכוונת להשיב על כל תקיפה אמריקנית וישראלית בפעולת תגמול נגד נכסי הקואליציה, מדינות בעלות ברית ותשתיות אנרגיה ברחבי האזור. איראן מכוונת באופן שיטתי אל תשתיות אנרגיה ומתקני התפלה המספקים מי שתייה במדינות המפרץ, דבר שהוביל את מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש לגנות תקיפות אלו ב-21 ביולי כ"בלתי קבילות" על פי המשפט הבינלאומי.
בעיראק, מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי איראן המאוגדות תחת "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" תקפו שוב ושוב מאז תחילת מרץ שדות נפט ואת מסוף המטענים בבצרה המופעל על ידי החברות BP, הליברטון ו-KBR. תפוקת הנפט הגולמי של בצרה צנחה ב-שני שלישים, והיצוא נעצר כמעט כליל. שגרירות ארה"ב בבגדאד ספגה מתקפות, וראש הממשלה העיראקי החדש עלי אל-זאידי הציב דדליין עד ל-30 בספטמבר לכל קבוצות המיליציה להתפרק מנשקן ולהשתלב בתוך המדינה העיראקית — דרישה שפלגים פרו-איראניים נוקשים סירבו לה על הסף. הניו יורק טיימס אישר ב-23 ביולי כי אירוח הכוחות הצבאיים של ארה"ב על ידי ירדן הפך את הממלכה למטרה איראנית מפורשת, דבר המותח את עמדתה של עמאן בין הברית שלה עם האמריקנים לבין האיום הקיומי של נקמה איראנית.
הסכם הגרעין הסעודי: היערכות אסטרטגית מחדש בזמן אמת
על רקע הסלמת העימות הזו, שר האנרגיה האמריקני כריס רייט ומקבילו הסעודי הנסיך עבדולעזיז בן סלמאן חתמו ב-22 ביולי על הסכם ל-30 שנה של "שיתוף פעולה גרעיני לצורכי שלום", המעניק לסעודיה נתיב להעשרת אורניום באמצעות טכנולוגיה אמריקנית. העסקה, שדווחה על ידי הדיילי וייר, מייצגת תפנית דרמטית בארכיטקטורה האסטרטגית של האזור — הכרה בכך שהמזרח התיכון שלאחר המלחמה ידרוש מסגרת ביטחונית חדשה לחלוטין, כזו שבה מדינות ערב הסוניות יחזיקו ביכולות הרתעה עצמאיות מול משטר איראני שהוכיח הן את הרצון והן את היכולת לנהל מלחמה קונבנציונלית ממושכת נגד שכנותיו. הדמוקרטים בקונגרס הביעו מיד חרדה, כאשר חבר בית הנבחרים גרג מיקס כינה את העיתוי "משונה", והסנאטורים שאהין, קיין וואן הולן הכריזו על בחינה רשמית של הנושא.
מבט אסטרטגי לעתיד: מלחמה ללא נתיב יציאה
היום ה-145 של מבצע "אריה שואג" מוצא את העימות בשלב המסוכן ביותר שלו מאז קרסה הפסקת האש ב-8 ביולי. מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן שנחתם ב-17 ביוני מת. שום מסגרת חדשה להפסקת אש אינה פעילה בפומבי. הדיפלומטיה, כפי שאושר במספר כלי תקשורת ב-22 ביולי, מראה "סימנים ציבוריים קלושים להתקדמות", כאשר פקידים משני הצדדים "התחפרו בעמדותיהם". איראן נלחמת על הישרדותה אך מסתגלת במהירות מדאיגה, כשהיא נתמכת בסיוע מודיעיני רוסי וסיני ומנצלת את רשת השלוחים שלה מתימן ועד עיראק כדי לגבות מחירים הרחק מעבר לגבולותיה שלה. מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב (WINEP) תיעד מזה זמן רב את ההשקעה בת עשרות השנים של איראן בדיוק בסוג כזה של יכולת לחימה לא סימטרית — ארסנל טילים וכטב"מים שנבנה בסיוע רוסי, סיני וצפון-קוריאני, שנועד למנוע מארצות הברית את היכולת לפעול בחופשיות באזור המפרץ.
החשבון המוסרי הבסיסי של מלחמה זו נותר ללא שינוי. הרפובליקה האסלאמית של איראן — המדינה המובילה בעולם במתן חסות לטרור, האדריכלית של צבאות שלוחים מחיזבאללה ועד החות'ים, המשטר שנשבע להשמיד את ישראל ולגרש את ההשפעה האמריקנית מהמזרח התיכון — יזמה את העימות הזה באמצעות עשרות שנים של משחקי גרעין מסוכנים, תוקפנות ימית וחימוש שיטתי של ארגוני טרור. מבצע "אריה שואג" הוא התוצאה של אסטרטגיה זו, לא סיבתה. ככל שהמלחמה נכנסת לחודשה השישי, העלויות מאמירות עבור כל הצדדים. אך החלופה — איראן חמושה בנשק גרעיני בעלת שליטה ללא עוררין בנקודות החנק האנרגטיות של העולם ונכונות מוכחת להשתמש בצבאות שלוחים נגד אוכלוסיות אזרחיות — נותרת גרועה לאין שיעור.