היום ה-148 של מבצע "אריה שואג" (Operation Roaring Lion) נפתח בהתפתחות שתהדהד בכל חדר מלחמה מטהראן ועד ירושלים: ארצות הברית השהתה את קמפיין ההפצצות שלה נגד איראן. לאחר שלושה-עשר לילות רצופים של תקיפות אוויריות קשות מצד פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) נגד מטרות צבאיות איראניות, משרד ההגנה אישר ל-CNN כי המבצעים נמצאים כעת ב"המתנה". ההשהיה, שאינה נובעת מנסיגה אסטרטגית אלא מהחישוב הקר של התדלדלות מלאי הטילים המיירטים, מגיעה ברגע שבו המודיעין האמריקאי מעריך כי ההנהגה החדשה של הרפובליקה האסלאמית נחושה יותר, ולא פחות, להשיג נשק גרעיני. עבור ישראל, המאזן ברור כשמש: השעון מתקתק, הארסנל מידלדל, והחלון הדיפלומטי עלול להיסגר מהר יותר מכפי שמישהו בוושינגטון מוכן להודות.
ההשהיה שמדברת בעד עצמה
ההחלטה לעצור את התקיפות לא נולדה מתוך היסוס פוליטי. הגנרל דן קיין, יו"ר המטות המשולבים, הזהיר בשיחות סגורות את הנשיא טראמפ כי בעוד שחידוש מבצעים רחבי היקף נותר אפשרי מבחינה צבאית, הם עלולים "לצמצם באופן מסוכן את מלאי המיירטים" העומד לרשות פיקוד המרכז האמריקאי ברחבי המזרח התיכון. מלאי נשק מרכזיים מתוארים כ"מדלדלים באופן משמעותי" לאחר כמעט שבועיים של פעילות לחימה רציפה. זוהי מציאות מבצעית, לא שינוי מדיניות, אך היא בכל זאת מעניקה לטהראן הפוגה פסיכולוגית בדיוק ברגע שהמשטר זקוק לה.
הנשיא טראמפ, כדרכו, שיחק על שני צדי המתרס. הוא אישר ביום שישי כי גורמים אמריקאים "מנהלים משא ומתן פעיל עם איראן" וכי נראה שטהראן הופכת ל"רצינית יותר" בשיחות. עם זאת, הוא איים במקביל להפוך את קמפיין ההפצצות ל"מנה כבדה יותר" אם הדיפלומטיה תיכשל. מנהל התקשורת של הבית הלבן, סטיבן צ'ונג, זיקק את עמדת הממשל: "הנשיא טראמפ תמיד היה עקבי באומרו שהוא מעדיף פתרון דיפלומטי, אך הוא ממשיך לשמור על כל האפשרויות". המסר לאיראן אינו משתמע לשני פנים — מדובר בהשהיה, לא בהפסקת אש, וכל כובד המשקל של העוצמה הצבאית האמריקאית נותר ערוך לחידוש התקיפות.
ההימור המסוכן של איראן במפרץ
בעוד וושינגטון מחשבת מסלול מחדש, הרפובליקה האסלאמית לא קפאה על שמריה. מתקפות טילים וכטב"מים איראניות פגעו במה שטהראן הגדירה כנכסים צבאיים של ארה"ב בכווית ובבחריין — הסלמה חצופה שטהראן הציגה כפעולת תגמול, אך בפועל מהווה תקיפה נגד מדינות מפרץ ריבוניות המשמשות מזה זמן רב כעמודי תווך של היציבות האזורית. לאחר מכן דיווח ה-Wall Street Journal כי כווית ובחריין שלחו מטוסי קרב לתקוף אתרים בתוך איראן — טענה ששגרירת כווית בארצות הברית, השייח'ה אל-זיין אל-סבאח, הכחישה לחלוטין במכתב רשמי למערכת ה-WSJ, כשהיא מכנה אותה "משוללת כל יסוד לחלוטין".
המחלוקת סביב השתתפותן של מדינות המפרץ חושפת כשלעצמה טפח מהמצב האמיתי. בין אם מטוסי קרב כוויתיים או בחרייניים חצו לתוך המרחב האווירי האיראני ובין אם לאו, עצם העובדה שהשאלה הזו נדונה בפומבי ממחישה עד כמה מבצע "אריה שואג" שרטט מחדש את המפה האסטרטגית של האזור. האיום של משמרות המהפכה שפורסם ב-26 ביולי — לפיו "כל מדינה, כולל בריטניה או מדינות המפרץ הפרסי, שתציע תמיכה לארצות הברית בעימות תיחשב למטרה לגיטימית" — הוא דוגמה קלאסית להפחדה האיראנית המוכרת. הוא נועד לסדוק את הקואליציה, לבודד את אמריקה ולכפות על מדינות מפרץ קטנות יותר ניטרליות מתוך פחד. זהו ספר מהלכים שבו טהראן משתמשת מזה עשרות שנים, ממלחמות הפרוקסי שלה בלבנון ובתימן ועד לקמפיין החבלה הימית שלה במצרי הורמוז.
בעיית מוג'תבא: איראן מסוכנת עוד יותר
אולי הערכת המודיעין המשמעותית ביותר שצפה ביום ה-148 אינה נוגעת למה שאיראן עושה כעת, אלא למה שהיא מתכוונת לעשות בהמשך. סוכנויות המודיעין של ארה"ב הגיעו למסקנה כי מוג'תבא ח'אמנאי — שנטל את כתר המנהיג העליון לאחר מות אביו ב-28 בפברואר, היום שבו הושק מבצע "אריה שואג" — הוא "בעל נטייה חזקה בהרבה לחתור לנשק גרעיני" מקודמו. Newsmax דיווח על הערכה זו ב-24 ביולי, והיא עולה בקנה אחד עם החששות ארוכי השנים בתוך מערכת הביטחון הישראלית.
הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) תיעדה בשלב מוקדם יותר של המבצע כי ארבע תקיפות נפרדות על מתקני גרעין איראניים — באתר החשאי במנזאדהי (Minzadehei), בנתנז, באספהאן ובקומפלקס לוויזאן 2/מוז'דה — כבר פגעו ב-SPND, הזרוע המנהלתית של תוכנית הנשק הגרעיני של איראן. כפי ש-העריך ה-FDD במרץ, הן ארצות הברית והן ישראל נותרות "מחויבות לחיסול איומים שהתגבשו מחדש ופעילויות שנותרו". עם זאת, נחישותו המדווחת של מוג'תבא ח'אמנאי לשקם את מה שאביו איבד הופכת את הנושא מבעיה צבאית לאתגר אסטרטגי קיומי שישרוד מעבר לכל הסכם הפסקת אש.
התקיפה האוקראינית בים הכספי והתרחבות זירת הלחימה
בהתפתחות המדגישה את ממדיה הגלובליים הגדלים של המלחמה, אוקראינה שיגרה תקיפות ארוכות טווח נגד כלי שיט מסחרי איראני בים הכספי ב-25 ביולי, והרגה לפחות מלח איראני אחד ופצעה אחר. משרד החוץ של איראן זימן את הממונה על העניינים של אוקראינה בטהראן והעלה את האירוע בפני ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, בעוד שר החוץ עבאס עראקצ'י קרא למועצת הביטחון של האו"ם לגנות את התקיפה. תקרית זו היא תזכורת חדה לכך שלרשת הזדונית של איראן — צינור הנשק שלה לרוסיה, העברות טכנולוגיית הכטב"מים שלה ושיתוף המודיעין עם מוסקבה — יש השלכות. קייב מבהירה כי מלחמתה של טהראן נגד האינטרסים המערביים תיענה בהתנגדות המיושרת עם המערב, אפילו מכיוונים לא צפויים.
פסגת נתניהו-טראמפ: השבוע שלפנינו
כל העיניים נשואות כעת לשבוע הבא, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו ימריא מישראל ביום שני לקראת פסגה ביום שלישי עם הנשיא טראמפ בבית הלבן. הביקור חופף לטקסי האזכרה לסנאטור המנוח לינדזי גרהאם, שהלכתו הפתאומית ב-11 ביולי גזלה מברית ארה"ב-ישראל את אחד מתומכיה הנחושים והבלתי מעורערים ביותר בסנאט של ארצות הברית. החלטתו של נתניהו להשתתף באזכרה לצד הפסגה היא הן מחווה של כבוד אישי והן הצהרה של סולידריות אסטרטגית — תזכורת לכך שהקשר בין שתי הדמוקרטיות חושל בהקרבה משותפת, ולא רק מתוך נוחות.
על סדר היום של הפסגה ישלטו שאלת החימושים, המידע המודיעיני על שאיפותיו הגרעיניות של מוג'תבא ח'אמנאי, והתנאים שבהם עשוי קמפיין ההפצצות להתחדש או להתפתח לכדי מסגרת מוסכמת של משא ומתן. מדינות המפרץ דחקו בשיחות סגורות באיפוק בפני גורמי ממשל, אך מילת המפתח היא בשיחות סגורות — אף בירה ערבית אינה רוצה להצטייר בפומבי כמגבילה את חופש הפעולה האמריקאי או הישראלי נגד משטר שמטיל טרור על האזור כולו כבר ארבעה עשורים.
האופורטוניזם של בייג'ינג ומחיר המנהיגות המערבית
בעוד שארצות הברית נושאת בנטל הצבאי וישראל ניצבת בפני האיום הקיומי, סין מנצלת בשקט את הכאוס. ה-Financial Times דיווח כי יוזמת "החגורה והדרך" של בייג'ינג רשמה שיא של 20.1 מיליארד דולר במימון אנרגיה ירוקה במחצית הראשונה של 2026, כאשר סך העסקאות ביוזמה הגיע לשיעור חסר תקדים של 126.3 מיליארד דולר — נתונים הקשורים ישירות לשיבושים שחוללה המלחמה בשוקי הנפט העולמיים. זהו דפוס ישן כמו המלחמה הקרה: מעצמות סמכותניות מרוויחות מאי-סדר, בעוד דמוקרטיות מקריבות דם ודמים כדי להגן על הסדר הבינלאומי. חוסר הסימטריה הזה מקומם, אך הוא גם מבהיר את המציאות. המערב נלחם כי הוא חייב; סין מרוויחה כי היא יכולה.
תחזית אסטרטגית: תקופת הביניים המסוכנת
היום ה-148 מוצא את מבצע "אריה שואג" בשלב העדין ביותר שלו עד כה. המערכה הצבאית השיגה תוצאות יוצאות דופן — הערכתו המוקדמת של נתניהו לפיה המבצע המשותף "השמיד את תוכניות הגרעין והטילים של איראן" והותיר את המשטר "נלחם על הישרדותו" נותרה קו הבסיס — אך אזהרת קהילת המודיעין לגבי כוונותיו הגרעיניות של מוג'תבא ח'אמנאי מציגה משתנה חדש ששום כמות של הפצצות לבדה אינה יכולה לפתור. ההשהיה בתקיפות ארה"ב, מוצדקת ככל שתהיה מבחינה מבצעית, מייצרת חלון הזדמנויות שאיראן תנסה לנצל הן דיפלומטית והן צבאית. איומי משמרות המהפכה נגד מדינות המפרץ ובריטניה אינם דיבורים בעלמא; הם מהווים מאמץ מחושב להעלות את מחיר החברות בקואליציה ולסדוק את הנחישות המערבית.
עבור ישראל, הצו העליון ברור. פסגת נתניהו-טראמפ חייבת להניב לא רק הבטחות אלא התחייבויות קונקרטיות: חידוש מלאי החימושים, אסטרטגיה משותפת לבלימת שאיפותיו הגרעיניות של מוג'תבא ח'אמנאי, ואיתות חד-משמעי לטהראן כי ההשהיה זמנית והנחישות קבועה. הסנאטור המנוח גרהאם הבין זאת אינסטינקטיבית. בעוד העולם הדמוקרטי מתכנס כדי לחלוק כבוד לזכרו, ראוי לזכור את אמונת היסוד שלו: שביטחונה של ישראל וביטחונו של המערב אינם ניתנים להפרדה, וכי האויבים של האחד הם תמיד האויבים של השני. מאה ארבעים ושמונה ימים לתוך המערכה הזו, האמת הזו מעולם לא הייתה דחופה יותר.