היום ה-149 למבצע "אריה שואג" לא הפציע בקול נהמתם של מטוסי קרב מעל הרמה האיראנית, אלא במשהו מטריד בהרבה עבור שתי ערי הבירה: שקט. זה היום השני ברציפות, ב-27 ביולי 2026, שבו לא כוחות אמריקאיים ולא כוחות איראניים שיגרו תקיפות אלה נגד אלה – הפוגה הדדית שאושרה באופן עצמאי הן על ידי וושינגטון והן על ידי טהראן. זהו שקט שנולד לא מתוך שלום, אלא מתוך תשישות, חישוב קר, ותקתוק השעון של מזכר אסלאמאבאד – הנמצא כעת כארבעים יום בתוך חלון המשא ומתן שלו בן שישים הימים. עבור ישראל, שחיל האוויר שלה פתח במלחמה זו ב-28 בפברואר בדיוק כירורגי קטלני נגד תשתית הגרעין וההנהגה הצבאית של איראן, השאלה היא קיומית: האם ההפוגה תוליד הסכם שיפרק לצמיתות את איום הגרעין האיראני, או שמא רק תקנה למשטר זמן לשקם את מה שצה"ל החריב במאמץ כה רב?
האנטומיה של ההפוגה
מנהל התקשורת של הבית הלבן, סטיבן צ'אונג, אישר ב-26 ביולי כי הנשיא טראמפ הורה על השעיית התקיפות האמריקאיות באיראן במהלך סוף השבוע, תוך שמירה על "כל האפשרויות פתוחות אם איראן תמשיך בפעילות טרור במצר הורמוז או נגד בעלות ברית". שעות לאחר מכן הופיע דובר של הצבא האיראני בטלוויזיה הממלכתית כדי להכריז כי טהראן עצרה את תקיפותיה שלה באותם הלילות שבהם הצבא האמריקאי הפסיק את פעילותו – דה-אסקלציה הדדית, גם אם לא מוצהרת, שאף אחד מהצדדים אינו מוכן לכנותה באופן רשמי הפסקת אש. ה-Epoch Times דיווח על תגובת השוק המיידית: נפט מסוג ברנט ירד ב-5.05 אחוזים ל-91.89 דולר לחבית ו-WTI ירד ב-5.23 אחוזים ל-84.64 דולר, נסיגה חדה ממחירים של מעל 100 דולר שאפיינו את שבועות ההפצצה האינטנסיביים שקדמו לכך.
ההפוגה לא נולדה מתוך נדיבות לב. לפי דיווח ב-The Free Press, הנשיא טראמפ אמר לאתר אקסיוס ביום חמישי, 24 ביולי, כי הוא "שוקל תקיפה מסיבית – גדולה מאי פעם". הפנטגון הכין תוכניות שכונו "זעם אפי 2", אשר כוונו נגד מתקני טילים נוספים, מפעלי נשק, בתי זיקוק לנפט ותחנות כוח ליד מצר הורמוז. תוכניות אלו נגנזו במהלך פגישה בחדר הסגלגל בצהרי יום שישי – לפי הדיווחים בשל גורם שאמור להדאיג כל בעלת ברית באזור: דלדול קריטי במלאי טילי היירוט.
משבר טילי היירוט
המלאי האמריקאי של מיירטי טילים מסוג SM-3 ו-פטריוט "הידלדל באופן משמעותי" במהלך המערכה שנמשכת כבר חמישה חודשים, על פי דיווחים שצוטטו בניו יורק טיימס והועברו ב-The Free Press. דלדול זה זוהה כסיבה העיקרית לכך שטראמפ נסוג מהסלמת "זעם אפי 2". מלאי המיירטים הנמוך הותיר את הבסיסים האמריקאיים ברחבי המזרח התיכון פגיעים בהרבה מבחינה חומרית למטחי טילים איראניים מהסוג שהרג שלושה אנשי שירות אמריקאים בבסיס בירדן מוקדם יותר החודש – מתקפה אשר בעצמה הציתה את סבב ההסלמה האחרון של התקיפות האמריקאיות.
תת-אלוף בדימוס בליין הולט אמר ל-Newsmax ב-26 ביולי כי הדלדול הוא "חשש נורמלי במהלך כל מערכה צבאית ממושכת" ואין לפרש אותו כחולשה אסטרטגית, כשהוא מאפיין את ההפוגה כלוגיסטית ולא כפוליטית. אך המציאות היא חדה וברורה: הבסיס התעשייתי המייצר את המיירטים הללו לא תוכנן לעימות ממושך בעצימות גבוהה נגד מדינת-אויב. ישראל מבינה את הדינמיקה הזו היטב. מערך ההגנה הרב-שכבתי שלה – מערכות חץ 2 ו-חץ 3 ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, קלע דוד לאיומים בטווח הבינוני, ו-כיפת ברזל לרקטות קצרות טווח – נבחן ברמות חסרות תקדים במהלך המטח האיראני באפריל 2024, כאשר צה"ל יירט 99 אחוזים מתוך למעלה מ-300 איומים נכנסים. אך זה היה לילה בודד. מבצע "אריה שואג" נמשך כבר 149 ימים.
ראוי לציין כי לא דווח על תקיפות איראניות מאושרות בשטח ישראל בחלון הזמנים של ה-25 עד ה-27 ביולי, וגם לא תועדו אירועי יירוט של חץ 3, קלע דוד או כיפת ברזל. הדבר מרמז כי ההפוגה ההדדית, לא רשמית ככל שתהיה, העניקה מידה של שקט מבצעי גם לחזית הישראלית – אם כי צה"ל לא מסר כל הצהרה פומבית המאשרת או מכחישה את השתתפותו במסגרת הפוגה כלשהי.
האופציה הקרקעית ובעיית האורניום
אפילו כשהתותחים משתתקים זמנית, ההתפתחות המשמעותית ביותר של היום ה-149 עשויה להיות מה שהפנטגון מתכנן ליום שבו הם יתחילו לרעום מחדש. רשת פוקס ניוז דיווחה ב-26 ביולי כי הפנטגון החיה תוכנית מגירה לפריסת אלפי חיילים אמריקאים בתוך איראן כדי לתפוס פיזית אורניום מועשר מתוך מתקני גרעין פגועים וקבורים באדמה. מייג'ור ג'נרל בדימוס רוברט מגיניס אפיין את ההצעה בכנות נוקבת: אין מדובר ב"פשיטה" אלא ב"פלישה זמנית לשטח עוין, המשוגרת ללא הפתעה אמיתית, נגד אויב שבילה חודשים בהמתנה לנו".
שאלת האורניום עומדת בלב הסכסוך כולו. ישראל פתחה במבצע "אריה שואג" ב-28 בפברואר בדיוק מכיוון ששירותי המודיעין שלה העריכו כי איראן צברה מספיק חומר בקיע עבור חמישה-עשר כלי נשק גרעיניים וקידמה תוכנית נשק סודית. מתקפת האוויר הישראלית הראשונית, שנמשכה שנים-עשר ימים, פגעה בנתנז, פורדו, כור המים הכבדים באראק, פארצ'ין ובעשרות מתקנים נוספים, ובו-זמנית חיסלה מפקדי משמרות המהפכה בכירים, כולל הגנרל חוסיין סלאמי וראש המטה הכללי מוחמד באקרי. עם זאת, מתקנים פגועים ניתנים לבנייה מחדש, וסרכזות קבורות עשויות לשרוד אפילו תקיפות מדויקות. כפי שטען השגריר לשעבר גורדון סונדלנד במאמר דעה בפוקס ניוז מוקדם יותר השנה, האורניום המועשר "חייב להיות מפונה פיזית מאיראן ולהימסר למשמורת בינלאומית מאובטחת. לא מוערך. לא נחשף בחלקו. מפונה".
לחץ דיפלומטי וקלף הורמוז
מזכר אסלאמאבאד, שנחתם ב-17 ביוני, מיסד חלון משא ומתן בן שישים יום המתקרב כעת לשליש האחרון שלו. קולונל בדימוס ויליאם קונור אמר ל-Newsmax ב-26 ביולי כי "מערכת ההפצצות האמריקאית שנמשכה שלושה-עשר ימים, בשילוב עם מצור ימי מחודש, הותירה את טהראן בעמדת חולשה" לקראת המשא ומתן. ממשל טראמפ ביקש בנפרד מהקונגרס 672 מיליון דולר שיועדו ספציפית ל"עצירת הגרעין האיראני", כחאן מחלק מבקשת תקציב צבאי מדהימה לשנת כספים מלאה של 1.5 טריליון דולר, כאשר המערכה באיראן לבדה כילתה קרוב ל-40 מיליארד דולר עד כה.
עם זאת, איראן שומרת על הנשק האסימטרי החזק ביותר שלה: מצר הורמוז. אנליסטים מציינים כי המצר נותר רק "פתוח בחלקו", וטהראן הוכיחה את יכולתה להגביל או לסגור את נתיב המים כרצונה. החות'ים – הפועלים כשליח איראני – הרחיבו את טביעת הרגל הימית של הסכסוך בטענה להטלת מצור על נקודת חנק ימית שנייה בים האדום. מינוף גיאוגרפי זה נותר המכשול המרכזי לכל הסכם מקיף: טראמפ אינו יכול לקבל חזרה לסטטוס קוו שלפני המלחמה בעוד איראן שולטת בנקודת מעבר הנפט הקריטית ביותר בעולם, ואיראן לא תוותר על המינוף הזה ללא ערבויות לכך שהמשטר שלה ישרוד ללא פגע.
המחיר המצטבר
המחיר האנושי ממשיך לעלות. סך כל מקרי המוות הקשורים ללחימה של ארה"ב מאז ה-28 בפברואר עומד על שמונה-עשר, על פי דיווחים מה-27 ביולי. הפנטגון עמד בפני האשמות על ניסיון להציג מספרים נמוכים מהמציאות. מספרי הנפגעים האיראנים מהמערכה המלאה נותרו במחלוקת בין טהראן לוושינגטון, ללא נתונים רשמיים חדשים שאושרו ב-48 השעות האחרונות. המחיר האזורי הרחב יותר – מתקיפות החות'ים על ספנות מסחרית, דרך אוכלוסיות עקורות ברחבי המפרץ ועד לגלי ההדף הכלכליים השוטפים את שוקי האנרגיה העולמיים – חומק מכימות פשוט.
באירוע שתפס את הנימה הסוריאליסטית של מלחמת המידע בשנת 2026, חשבון הטיקטוק של הבית הלבן פרסם תיעוד של תקיפות צבאיות של ארה"ב על מטרות איראניות לצלילי השיר "Firework" של קייטי פרי, עם הכיתוב "איראן קיבלה אזהרה". פרי גינתה פומבית את השימוש הלא מורשה בשירה ב-26 ביולי. האירוע ממחיש את המידה שבה הממשל השתמש בתמונות התקיפה ככלי נשק לצורכי פנים – אפילו במהלך הפוגה שנועדה לכאורה ליצור מרחב לדיפלומטיה.
מה דורש היום ה-150
בעוד מבצע "אריה שואג" נכנס ליומו ה-150, הציווי האסטרטגי של ישראל לא השתנה מאז הלילה שבו מטוסיה פגעו לראשונה בנתנז: הרפובליקה האסלאמית של איראן לעולם אינה יכולה להחזיק בנשק גרעיני. ההפוגה עשויה לשרת מטרות טקטיות – מילוי מלאי המיירטים, בחינת ערוצים דיפלומטיים, מתן אפשרות לשווקים לנשום לרווחה – אך אסור לאפשר לה להפוך לנסיגה אסטרטגית. התקיפות הראשוניות של ישראל ערפו את ראש ההנהגה הצבאית הבכירה של איראן ושחקו קשות את תשתית הגרעין שלה, הישגים שדרשו עשרות שנים של עבודה מודיעינית כדי לאפשרם. לחלון הדיפלומטי שנוצר על ידי מזכר אסלאמאבאד נותרו כעשרים ימים. אם עשרים הימים הללו לא יניבו את פינויו הפיזי, המאומת, של מאגר האורניום המועשר של איראן, אזי השקט של היום ה-149 לא יהיה אלא שאיפת האוויר שלפני השאגה הבאה.