שדה הקרב: ארסנל איראן בנפילה חופשית
הקמפיין שהחל ב-28 בפברואר עם כ-200 מטוסי קרב ישראליים שתקפו יותר מ-500 מטרות ברחבי מערב איראן — שתואר על ידי צה"ל כהמראה הצבאית הגדולה ביותר בתולדות חיל האוויר הישראלי — התייצב עד יום ה-16 לכדי קמפיין שחיקה עיקש ושיטתי נגד מה שנותר מכושר הלחימה של איראן. ההפצצות האמריקאיות-ישראליות נמשכו לפחות עד ה-10 במרץ, תוך תקיפה מתמשכת של נכסי הצי המדולדלים של איראן בעוד וושינגטון ביקשה לשבור את אחיזת הגרון של טהראן על מיצר הורמוז. תקיפות מאושרות במהלך שבועיי הקמפיין הראשונים פגעו במשרד הנשיא האיראני, בעמדות פיקוד של משמרות המהפכה בטהראן, ובמאגרי נפט קריטיים ברחבי הבירה.
חיסולו של המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, בליל הפתיחה של התקיפות, לצד עשרות מפקדים בכירים של משמרות המהפכה בגלים שבאו אחריו, כרת את ראש מבנה הפיקוד של המשטר בדיוק שמזכיר את הדוקטרינה שהוכיחה ישראל לאורך שנים של מיקוד בהנהגה. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הצהירה כי לא נפגעו אתרים גרעיניים איראניים בקמפיין הנוכחי — טענה שאיראן עצמה, יש לציין, סתרה — אם כי התקדים של מבצע "זעם האפי" האמריקאי ביוני 2025, שפגע בנתנז, פורדו ואספהאן, מרחף בכבדות. האם ישראל וארצות הברית חזרו לאותם יעדים גרעיניים בשלב הנוכחי נותר בלתי מאושר נכון ל-16 במרץ.
איראן מחזירה מכה — בכוח הולך ודועך
טהראן לא שתקה. לפחות עד ה-11 במרץ, שיגר המשטר 37 גלי תקיפה נפרדים או יותר נגד ערים ישראליות ובסיסים אמריקאיים אזוריים, כולל מטח הרסני ב-11 במרץ הכולל טילי "חורמשהר" כבדי-משקל במיוחד בסלבו רב-שכבתיות שנמשכו יותר משלוש שעות. אותן תקיפות כוונו לתל אביב, חיפה, מערב ירושלים ולמתקנים אמריקאיים בארביל, מאנאמה ובחריין. כוחות פרוקסי איראניים בלבנון ועיראק הצטרפו להתקפה, בעוד טהראן הרחיבה את מיקודה למתקנים אמריקאיים ברחבי קטאר, כווית, בחריין והאמירויות.
אך המגמה היא שמספרת את הסיפור האמיתי. הקריסה משיגור 350 טילים בליסטיים ביום הראשון ל-25 בלבד עד יום ה-14 אינה רק סטטיסטיקה — היא ההרס המדיד של מרתיע אסטרטגי של משטר בזמן אמת. רשתות הגנה טילית אזוריות ביצעו ביצועים מרשימים תחת אש: בחריין בלבד דיווחה על יירוט 114 טילים איראניים ו-190 רחפנים בין ה-28 בפברואר ל-13 במרץ. ירדן וערב הסעודית אישרו באופן עצמאי כי יירטו תקיפות איראניות מעל מרחבם האווירי, בעוד הגנות האוויר של נאט"ו הפילו טיל בליסטי איראני שנועד לעבר טורקיה בסביבות ה-4 במרץ. נתוני יירוט ישראליים מפורטים מכיפת ברזל, חץ 3 ושרביט קסמים לא פורסמו לציבור לחלון הדיווח האחרון, אם כי דיווחים מצביעים על כך שראשי הנפץ האיראניים לא גרמו לנזק אסטרטגי משמעותי לתשתיות ישראל.
החלל הנהגתי בטהראן
אולי המדד המגלה ביותר למשבר הפנימי של איראן הוא מצב מנהיגה העליון החדש. מוג'תבא חמינאי, בנו של האייתוללה שנהרג, הוכרז כמנהיג עליון על ידי אסיפת המומחים ב-8 במרץ — אדם שכישורו היחיד הוא ייחוסו, שלא כיהן בכל תפקיד ציבורי קודם. נכון ל-16 במרץ, מוג'תבא חמינאי לא הופיע בפומבי. שמועות על פציעה חמורה, כולל אפשרות של קטיעת רגל, מסתובבות בהיקף נרחב. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י התעקש ב-16 במרץ כי מוג'תבא נמצא "בבריאות מושלמת", אך אמינות המשטר בנושאים כאלה — אפסית.
היעדרו של מנהיג עליון גלוי ופעיל בעת מלחמה על ההישרדות הלאומית מדבר בעד עצמו על עומק הנזק שגרמו ישראל וארצות הברית להיררכיית הפיקוד של המשטר. דיקטטורה תיאוקרטית שאינה יכולה להציג את דמותה המייצגת בפני המצלמות היא משטר במצוקה קיומית, ללא קשר לטענות דיפלומטיה שלה בכנסי עיתונאים.
האולטימטום של טראמפ לנאט"ו והסדקים באירופה
החזית הדיפלומטית ב-15 במרץ הוכתבה על ידי אזהרתו הישירה של הנשיא טראמפ כי "יהיה רע מאוד לעתיד הנאט"ו" אם בנות הברית האירופיות יסרבו לסייע בפתיחת מיצר הורמוז מחדש. טראמפ מנה במפורש את סין, צרפת, יפן, קוריאה הדרומית ובריטניה כמדינות שממנה הוא ציפה לפרוס נכסים ימיים. המיצר, שנשא כ-20 אחוז מאספקת הנפט העולמית לפני המלחמה, נותר סגור למעשה לספנות מערבית. מחיר הנפט ברנט זינק מעל 105 דולר לחבית עד ה-16 במרץ, עלייה של למעלה מ-40 אחוז מאז פרוץ העימות. חברת התעופה קטאר איירווייס הודיעה על "טיסות מוגבלות" בלבד מוודו.
תגובת אירופה חשפה סדקים עמוקים. שר ההגנה הגרמני בוריס פיסטוריוס דחה השתתפות באופן נחרץ, והכריז: "זו לא המלחמה שלנו. אנחנו לא התחלנו אותה. מה טראמפ מצפה ממספר פריגטות אירופיות שהצי האמריקאי העוצמתי לא מסוגל לעשות?" דובר הקנצלר מרץ הוסיף כי "המנדט של נאט"ו חסר" לסכסוך זה. ראש ממשלת בריטניה קייר סטארמר נקט עמדה מחושבת יותר אך ללא מחויבות, בהצהירו כי בריטניה לא "תיגרר למלחמה הרחבה יותר" אך פועלת על "תוכנית קולקטיבית ישימה" להשבת חופש הניווט — אם כי "לא התקבלו החלטות".
בפגישת חירום בבריסל ב-16 במרץ, ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלאס, הודתה כי סגירת הורמוז "פוגעת בכלכלה העולמית" והציפה הרחבת משימת הים הקיימת של האיחוד האירופי, "אספידס". שר החוץ האיטלקי אנטוניו טאג'אני דחה זאת, בעמדו על כך ש"הדיפלומטיה חייבת לגבור". צרפת איתתה פתיחות לפעולה מתואמת מבלי להתחייב לכוחות. התוצאה היא ברית מערבית השסועה בפומבי על פני העימות הצבאי המשמעותי ביותר עם איראן בהיסטוריה — גם כאשר 74 גנרלים ואדמירלים אמריקאים בדימוס תמכו פומבית בתקיפות, ווושינגטון אישרה מכירת נשק בשווי 151 מיליון דולר לישראל לשמירת המומנטום הקמפיין.
אבדות ומחיר המלחמה
האבדות האנושיות ממשיכות לצמוח בחזיתות מרובות. צוללת אמריקאית הטביעה כלי שיט של הצי האיראני במים בינלאומיים. מספר מכליות נפט ומתקני אנרגיה ברחבי המפרץ ניזוקו, כאשר אחד מאנשי הצוות ההודים נהרג בעת שספינה סמוך לבסרה נפגעה ואזרח פקיסטני נהרג באמירויות כתוצאה מנפילת פסולת ב-28 בפברואר. תקרית ירי ידידותי טרגית ראתה את הגנות האוויר הכוויתיות מפילות בשגגה שלושה מטוסי קרב אמריקאיים בראשית הקמפיין. CNN דיווחה נכון ל-4 במרץ כי הנפגעים האזרחיים באיראן ובלבנון "ממשיכים לעלות", אם כי לא פורסמו נתונים מאומתים ומעודכנים לחלון יום ה-16.
בלבנון, כמעט 700,000 איש עקרו ממקומותיהם על רקע מבצעים ישראליים מקבילים נגד חיזבאללה, הפרוקסי החזק ביותר של איראן. משרד החוץ האמריקאי קרא לאמריקאים לצאת באופן מיידי מ-14 מדינות במזרח התיכון, תוך ציון סיכוני בטיחות חמורים, ושלוש שגרירויות אמריקאיות הפסיקו את פעולתן לחלוטין. אלו הם הדהדים של סכסוך שהיקפו אין לו תקדים במזרח התיכון המודרני.
התמונה האסטרטגית: משטר שאוזלות לו האפשרויות
התמונה האסטרטגית ביום ה-16 היא של משטר שכושר התקפתו מושמד באופן שיטתי גם כשהוא אוחז ברסן האסימטרי היחיד שנותר לו: מיצר הורמוז. אנליסטים מציינים כי איראן עברה מבלימה הגנתית לעמדה אסימטרית התקפית מפורשת, אך היא "מוגבלת מבצעית בשל נזקי קרב". הערכה של אל-ג'זירה שפורסמה ב-16 במרץ הסיקה כי "האסטרטגיה האמריקאית-ישראלית נגד איראן עובדת", בעוד ה-Financial Times כותרת ב-12 במרץ כי "כוח האש האמריקאי האדיר לא הצליח להפיל את משטר איראן" — תזכורת לכך שמלחמת המידע נלחמת בעוצמה לא פחותה מהמלחמה הקינטית. ה-Epoch Times הזהיר ב-16 במרץ כי רשתות החברתיות "שטופות בחדשות כוזבות ויראליות" על הסכסוך, עם תוכן מיוצר בינה מלאכותית המתרבה בקנה מידה תעשייתי.
אין שיחות הפסקת אש בשטח. עומאן ממשיכה בקריאותיה להפסקת אויבויות מיידית, תוך ציון כי "ישנם מוצאי כבוד", אך הנשיא טראמפ דורש כניעה ללא תנאים ותו לא. השאלה העומדת בפני העולם ביום ה-16 אינה האם איראן יכולה לנצח במלחמה זו — היא לא יכולה — אלא כמה זמן עוד ימשיך משטר שכרת את ראשו, שוחק ומבודד לדמם לפני שיקבל את המציאות שישראל וארצות הברית כבר הטילו בשדה הקרב. עבור ישראל, המשימה נותרת ברורה: הכחדת האיום האיראני שהטריד את אזרחיה במשך ארבעה עשורים. מבצע "האריה השואג" מממש הבטחה זו, תקיפה אחר תקיפה.