היום ה-160 למבצע "אריה שואג" מוצא את המערכה בצומת הדרכים הדיפלומטי הגורלי ביותר מאז מטח הפתיחה של ישראל שכלל 200 מטוסי קרב ותקף למעלה מ-500 מטרות בשטח איראן ב-28 בפברואר 2026. עם השעיית התקיפות הקינטיות בעקבות החלטתו של הנשיא טראמפ מ-1 באוגוסט לנצור את האש, שדה הקרב העתיק את מרכז הכובד שלו באופן נחרץ משמי איראן למסדרונות המשא ומתן במסקט, לנתיבי השיט של מצר הורמוז ולמסדרונות השלטון בירושלים, שם ראש המוסד רומן גופמן פיטר זה עתה שני בכירים בעקבות כישלונו של שירות הביון להשיג את אחת ממטרותיו המקוריות של המלחמה – הפלת המשטר האיראני. ה-6 באוגוסט היה יום שהתאפיין לא בפיצוצים אלא בחישובים מפרכים של מנופי לחץ, בעוד טהרן מנסה להפוך את המבוי הסתום הצבאי לשליטה אסטרטגית קבועה בצוואר הבקבוק הנפט הקריטי ביותר בעולם.
גמביט הורמוז: הניסיון של איראן לשכתב את החוק הימי
ההתפתחות המשמעותית ביותר של היום הייתה אישורו של דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאעי, כי איראן ועומאן הגיעו ל"שלבים הסופיים" של הסכם שיט במצר הורמוז. לאחר חודשיים של שיחות בתיווך מסקט, מסגרת ההסכם קובעת לכאורה קואורדינטות גיאוגרפיות לנתיבי שיט – הפניית כלי שיט יוצאים דרך המים הטריטוריאליים של עומאן ותנועה נכנסת דרך נתיבים שבשליטה איראנית. שני דיפלומטים מהמזרח התיכון אישרו לרשת MSNBC כי עומאן הסכימה למסגרת זו, כאשר ארצות הברית וארגון הימאות הבינלאומי של האו"ם צפויים להשתתף בכל הכרזה רשמית. עם זאת, הבית הלבן לא תמך בהסכם נכון ל-6 באוגוסט.
ההסתייגות הקריטית – והסיבה שבירות המערב צריכות להתייחס לעסקה זו בחשדנות עמוקה – טמונה בדבריו של בקאעי עצמו. הדובר האיראני הצהיר במפורש כי ההסכם לא "יבטיח שיט בטוח" לכל כלי השיט. טהרן מתעקשת כי "המצב הביטחוני נותר קשור למצור האמריקני המתמשך", ניסוח המותיר בשקיפות לאיראן את הזכות שהיא מנכסת לעצמה לתקוף ספנות מסחרית כרצונה. איראן מוסיפה וטוענת כי המצר כיום "סגור כתוצאה מתוקפנות צבאית של ארה"ב והמשטר הישראלי". במונחים פשוטים, איראן מנסה להשתמש במסגרת דיפלומטית בתיווך עומאני כדי להעניק לגיטימציה למה שמסתכם בזכות וטו קבועה על מעבר האנרגיה העולמי – כוח שאף חבר אחראי בקהילה הבינלאומית אינו צריך להעניק למשטר המממן את חמאס, חיזבאללה והחות'ים.
המלחמה הכלכלית מתעצמת עם השעיית התקיפות
כאשר הפעולות הקינטיות של חיל האוויר הישראלי וארצות הברית מושעות, המערכה הכלכלית בהובלת ארה"ב הפכה לכלי הכפייה העיקרי נגד טהרן. ב-6 באוגוסט, רשת פוקס ניוז דיווחה כי משרד האוצר האמריקני הטיל סבב סנקציות חדש המכוון למתווכי נפט סינים, הודים ואחרים, מפעילי מכליות ורשתות פיננסיות המהווים את תשתית "צי הצללים" של איראן העוקף את הסנקציות. המצור של הצי האמריקני על נמלי איראן נותר בתוקף מלא, וכולל למעלה מ-20 ספינות מלחמה ומאות מטוסים צבאיים – היערכות כוחות שממשיכה לחנוק את יכולתה של טהרן לייצא נפט גולמי ולייבא דלק מזוקק וסחורות חיוניות.
המחיר הכלכלי מהדהד בשווקים הגלובליים. מחיר חבית נפט מסוג ברנט נסגר ב-7 באוגוסט על 82.49 דולר, עלייה של 3.83 אחוזים, בעוד שהסולר נסחר בפרמיה מדהימה של 70 דולר לחבית מעל הנפט הגולמי – קרוב לשיא של השבוע הקודם שעמד על 90 דולר. נתונים אלה מדגישים מציאות שאף מסגרת של הסכם הורמוז אינה יכולה לטשטש: גם אם מסדרון השיט ייפתח להלכה, הרס כושר הזיקוק ואיומי הביטחון המתמשכים יצרו שיבושים מבניים באספקה שישמרו על תנודתיות מחירי האנרגיה במשך חודשים, ואף שנים. ניתוח של הפייננשל טיימס מבהיר כי הממדים הכלכליים של מלחמה זו קיבלו תנע עצמאי שאינו תלוי בערוץ הדיפלומטי.
הטלטלה במוסד חושפת את אי-השגת יעד הפלת המשטר
באחת ההתפתחויות המלמדות ביותר של היום ה-160, כלי תקשורת בישראל, בהם ערוץ 12 והארץ, דיווחו כי ראש המוסד רומן גופמן פיטר ב-6 באוגוסט שני בכירים בעקבות מבצע חשאי שנכשל, אשר נועד לערער את היציבות ולהביא בסופו של דבר להפלת ממשל אנשי הדת באיראן. טיהור הנהגה זה מהווה הכרה פומבית נדירה בכך שאחת משתי מטרות היסוד האסטרטגות של מבצע "אריה שואג" – הפלת המשטר בטהרן – לא הושגה. המטרה השנייה, פירוק תוכנית הנשק הגרעיני של איראן, נותרה אף היא בלתי מושגת, על אף שמסע התקיפות הראשון הסב נזק הרסני לתשתית הגרעין ולמערכות ההגנה האווירית של איראן.
יש להבין את הפיטורים במוסד בהקשרם. כישלונות מודיעיניים בזמן מלחמה אינם חסרי תקדים ואינם מעידים בהכרח על קריסה מערכתית; דמוקרטיות, בניגוד למשטרים אוטוריטריים, דורשות דין וחשבון משירותי המודיעין שלהן כאשר מבצעים נכשלים. עם זאת, מה שהפרק הזה כן חושף הוא הקושי העצום בהנדסת שינוי פוליטי בתוך תיאוקרטיה טוטליטרית המגובה על ידי משמרות המהפכה האסלאמית – מנגנון ביטחון שבילה ארבעה עשורים בשכלול אמנות הדיכוי מבית. נכונותה של ישראל להכיר במגרעת זו ולפעול לפיה עומדת בניגוד מוחלט לתרבות ההכחשה והטלת האשמה של איראן עצמה.
החזית הלבנונית מתלקחת מחדש
בעוד הציר הישיר בין איראן לישראל נותר שקט ב-6 באוגוסט, החזית הצפונית התלקחה באופן מסוכן לאחר שהמשא ומתן ברומא על פירוק חיזבאללה מנשקו בדרום לבנון הניב, לפי מקורות, "התקדמות מועטה". צה"ל אישר כי שני חיילים נהרגו וארבעה נפצעו ממטען חבלה בעיירה מג'דל זון בעת שהכוחות השמידו תשתית של חיזבאללה. בתגובה, צה"ל חידש את התקיפות ופרסם את צו פינוי האזרחים הראשון שלו מזה למעלה מחודש, כאשר סא"ל אלה ואויה מזהירה כי "כל מי שנמצא בקרבת פעילי חיזבאללה, מתקניו או נשקו מעמיד את חייו בסכנה".
משרד הבריאות של לבנון דיווח על לפחות אזרח אחד הרוג ועשרים פצועים מתקיפות צה"ל ב-6 באוגוסט, בעוד שכוח שמירת השלום של האו"ם, יוניפי"ל, תיעד שיגור של 113 פגזים על ידי צה"ל – הסך היומי הגבוה ביותר מזה למעלה מחודש. קריסת השיחות ברומא מדגישה אמת בסיסית לגבי חיזבאללה: הוא אינו שחקן פוליטי לבנוני עצמאי הנתון לפשרות דיפלומטיות, אלא צבא שלוח של איראן שהחלטותיו האסטרטגיות מתקבלות בטהרן. כל עוד משמרות המהפכה שומרים על אחיזתם במבנה הפיקוד של חיזבאללה, שום משא ומתן באירוח אירופי לא יוביל לפירוק אמיתי מנשק.
שלוחיה של איראן תוקפים ברחבי האזור
האסטרטגיה של טהרן לנהל את המלחמה באמצעות שלוחיה באה לידי ביטוי מלא ברחבי חצי האי ערב ב-6 וב-7 באוגוסט. כוחות חות'יים המזוהים עם איראן שיגרו מתקפות טילים וכטב"מים הרסניות על מחנות צבא של ממשלת תימן במחוזות מארב וחצרמוות, והרגו בין 30 ל-58 חיילי ממשלה, על פי מקורות תימניים רשמיים. החות'ים תקפו במקביל מטרות בתוך סעודיה, מה שהוביל את ריאד לפרסם אזהרות מפני הסלמה נוספת. במצר הורמוז עצמו, מכלית דיווחה על תקיפה מול חופי עומאן בסביבות ה-4–5 באוגוסט, חלק מדפוס מתמשך של הטרדות מצד משמרות המהפכה נגד ספנות מסחרית, שמסגרת ההסכם העומאני המוצעת נמנעת במופגן מלטפל בו.
בינתיים, הפרלמנט האיראני בוחן טיוטת חוק אשר תאסור רשמית על כלי שיט אמריקניים וישראליים לעבור במצר הורמוז ותטיל קנסות של עד 20 אחוזים משווי מטען הספינה במקרה של הפרה. הצעת החוק, שדווחה על ידי סוכנות הידיעות האיראנית הממלכתית "פארס" ואושרה על ידי ניוזמקס, מייצגת את ניסיונה של טהרן לעגן את התוקפנות של זמן המלחמה לכדי סמכות חוקית קבועה במים בינלאומיים – צעד שאם ימומש, יהווה אתגר ישיר לעיקרון חופש השיט העומד בבסיס הסחר הימי העולמי מאז המאה השבע-עשרה.
הנוף הדיפלומטי: אופטימיות, אזהרות והתרסה
הנשיא טראמפ נקט בנימה אופטימית מהחדר הסגלגל ב-6 באוגוסט, ואמר לעיתונאים: "אני חושב שזה יסתיים די בקרוב. אני לא חושב שהם יכולים להחזיק מעמד עוד הרבה זמן". הוא חזר על הצידוק המרכזי של המערכה: "אסור שיהיה להם נשק גרעיני, אחרת כל העולם יתפוצץ". יו"ר הפרלמנט האיראני והנושא והנותן הראשי מוחמד באגר קאליבאף הגיב בבוז אופייני, האשים את טראמפ בניהול "דיפלומטיית תיאטרון בלופ חוזר" וכתב ברשת X: "מתקפה אדירה מתקרבת... אה, לא משנה, הם רוצים לנהל משא ומתן. זו דיפלומטיית תיאטרון בלופ חוזר".
לוטננט גנרל בדימוס קית' קלוג הציע תיקון חיוני ברשת ניוזמקס, והזהיר כי מסלול עסקת הורמוז ומסלול הפירוק מנשק גרעיני הם "שני דברים שונים" עם מנהיגים ויעדים שונים. "הצופים צריכים להבין", אמר קלוג, "זה לא מטפל בבעיה שהציתה את הסכסוך מלכתחילה". אזהרתו נוגעת בלב הסיכון האסטרטגי: הסכם הורמוז, מבורך ככל שיהיה עבור שווקי האנרגיה העולמיים, אינו יכול להוות תחליף ליעד המקורי והקיומי של מניעת איראן גרעינית.
היום ה-160: השאלה המכרעת
בעוד מבצע "אריה שואג" נכנס לחודשו השישי, המערכה השיגה שחיקה משמעותית ביכולות הצבאיות והגרעיניות של איראן, הטילה עלויות כלכליות משתקות על טהרן והוכיחה את טווח ההגעה והקטלניות של הברית הישראלית-אמריקנית. עם זאת, המשטר בטהרן עדיין עומד על תלו, שאיפותיו הגרעיניות לא כבו, ורשתות השלוחים שלו ממשיכות לזרוע מוות ברחבי האזור. איראן אינה מנהלת משא ומתן מתוך רצון אמיתי לפשרה, אלא מתוך עמדה של התרסה מחושבת – בחתירה להפוך את המבוי הסתום בשדה הקרב למנוף אסטרטגי קבוע במצר הורמוז, תוך שמירה על תוכנית הגרעין שלה ועל שלוחי הטרור שלה ללא פגע.
השאלה המכרעת של היום ה-160 היא האם ארצות הברית וישראל יאפשרו לטהרן להוציא לפועל את המהלך הזה. הסכם שיט בהורמוז המותיר את תוכנית הגרעין של איראן פעילה, את שלוחיה חמושים, ואת זכותה המנוכסת לתקוף ספנות מסחרית על כנה, לא יהיה הישג דיפלומטי – הוא יהיה כניעה אסטרטגית עטויה בלשון של עשיית עסקאות. האריות שאגו ב-28 בפברואר. השאלה כעת היא האם הם יסתפקו בפחות מהמטרות שהצדיקו את השאגה.