ביום ה-165 של מבצע "אריה שואג", גילה העולם כי הרפובליקה האסלאמית של איראן הייתה קרובה בהרבה להתנקשות בנשיא ארצות הברית מכפי שהובן בעבר. דיווח של ה-New York Times אישר ב-11 באוגוסט כי סוכנים איראנים החזיקו במידע מודיעיני מפורט על תנועותיו של הנשיא טראמפ במהלך פסגת נאט"ו באנקרה ב-7–8 ביולי, והציבו איום של טיל קרקע-אוויר נגד מטוס ה"אייר פורס 1" עצמו. טראמפ החליף בחשאי מטוסים באמצעות משאית קייטרינג כדי לחמוק מהמזימה. הגילוי מסיר כל העמדת פנים שנותרה לפיה מטרות המלחמה של טהרן מוגבלות לעמדה הגנתית בלבד — מדובר במשטר שניסה ליירט מהשמיים נשיא אמריקאי מכהן.
המזימה נגד אייר פורס 1
הפרטים המבצעיים, שדווחו לראשונה ב-New York Times ואושרו לאחר מכן על ידי CNN וה-BBC, מציירים תמונה של מנגנון מודיעין איראני שחדר ללוגיסטיקה של פסגת נאט"ו ברמה עמוקה מספיק כדי לעקוב אחר תנועות הנשיא בזמן אמת. טראמפ רמז בעבר על האיום בראיון עם ג'ונתן קארל מ-ABC, כשאמר: "תפסתי אותו לפני שהוא תפס אותי. הם ניסו פעמיים. ובכן, אני תפסתי אותו ראשון" — התייחסות לתקיפה הישראלית שבה חוסל המנהיג העליון חמינאי בשלב מוקדם יותר של המערכה.
ה-Wall Street Journal פרסם ב-11 באוגוסט מאמר מערכת תחת הכותרת "אסטרטגיית טראמפ של איראן — חי או מת", המדגיש כי ניסיון ההתנקשות לא היה מעשה של יאוש אלא מהלך אסטרטגי מחושב. זהו המשטר שדיפלומטים מערביים תרו במשך שנים אחר דרכים לשתף עמו פעולה באמצעות משא ומתן על הסכם הגרעין. מזימת אנקרה צריכה לקבור לצמיתות את הפנטזיה לפיה ניתן לנהל את הרפובליקה האסלאמית באמצעות פשרות דיפלומטיות. מדינה שמסמנת כמטרה את מטוסו של מנהיג העולם החופשי היא מדינה שהכריזה על מלחמה טוטאלית — ויש להתייחס אליה בהתאם.
משבר טילי הפטריוט
סיפור שקט יותר, אך בעל השלכות פוטנציאליות משמעותיות אף יותר, צף ב-11 באוגוסט: ארצות הברית סובלת ממחסור חמור ומסוכן בטילי פטריוט מיירטים. על פי שני מקורות שעודכנו על רמות המלאי, כוחות אמריקאיים שיגרו למעלה מ-1,500 מיירטי פטריוט מאז החל מבצע "אריה שואג" ב-28 בפברואר, וכעת נותרו ברשותם פחות מ-1,700 מיירטים. כושר הייצור הנוכחי של ארה"ב עומד על כ-600 מיירטים בשנה בלבד, מה שמעיד על כך שהצבא צורך טילים בקצב מהיר בהרבה מכפי שהוא מסוגל לייצרם מחדש.
החשבון פשוט ואכזרי. ביום בודד במהלך גלי התקיפה המרוכזים של איראן ביולי, כוחות אמריקאיים שיגרו כ-50 מיירטי פטריוט. בקצב זה, מטח איראני מתמשך עלול לכלות את המלאי שנותר בתוך שבועות ספורים. איראן מתאימה באופן פעיל את הטקטיקה שלה כדי לנצל מגבלה זו, תוך שימוש במתקפות רוויה שנועדו להציף ולשחוק את ההגנה האווירית המערבית. הערתו של מזכיר המדינה מרקו רוביו על החדירה הקטלנית ביולי בבסיס חיל האוויר מוואפק סלטי שבירדן — "יירטנו כמעט את כל הטילים. אחד דלף פנימה" — אינה מרגיעה עוד. היא מהווה אזהרה. הדיווח בניוזמקס, המסתמך על מקורות מה-New York Times, חושף פגיעות בשרשרת האספקה שעל הפנטגון לטפל בה בדחיפות של זמן מלחמה.
המחיר האנושי של אותו טיל בודד שדלף נותר צרוב בזיכרון. סגן טיילר פיהאן, בן 25 מג'ורג'יה, היה אחד משלושת חיילי צבא ארה"ב שנהרגו כאשר כטב"ם איראני חמק מהגנות הפטריוט ופגע במבנים יבילים בבסיס חיל האוויר מוואפק סלטי ב-17–18 ביולי. למעלה מ-100 חיילים נוספים נפצעו. כפי שדווח ב-Fox News, אמו וארוסתו של סגן פיהאן נזכרו בהתרגשותו לקראת פריסתו במזרח התיכון — קצין צעיר שהאמין במשימה ושילם את המחיר היקר מכל בשל פער הגנתי שלא היה צריך להתקיים מלכתחילה.
מתקפת "דאבל טאפ" חות'ית בבאב אל-מנדב
ארכיטקטורת מלחמת הפרוקסי של איראן הוכיחה את קטלניותה ב-11–12 באוגוסט, כאשר הכוחות החות'יים בתימן ביצעו מתקפת טילים בליסטיים בשיטת "דאבל טאפ" (פגיעה כפולה) נגד אוניית המטען בבעלות מצרית Tihamah במצר באב אל-מנדב. הטיל הראשון פגע בספינה. השני פגע בשעה שכוחות ההצלה פינו את ההרוגים והפצועים — טקטיקה שנועדה למקסם את הנפגעים בקרב המגיבים הראשונים. לפחות שישה בני אדם נהרגו, בהם שלושה אנשי צוות פקיסטנים ואחד אינדונזי, ולפחות שני חיילי משמר החופים התימני שחשו לעזרה. עשרה נוספים נפצעו.
זהו מקרה המוות המאושר הראשון בנתיבי השיט המיוחס לחות'ים מאז החל מבצע "אריה שואג". פגיעה מכוונת בפעולות חילוץ מהווה פשע מלחמה תחת החוק ההומניטרי הבינלאומי, אך ככל הנראה היא תגרור רק חלק קטן מהגינויים הבינלאומיים המופנים באופן שגרתי נגד פעולותיה הצבאיות החוקיות של ישראל. טקטיקת ה"דאבל טאפ" היא סימן ההיכר של דוקטרינת הפרוקסי האיראנית — שוכללה על ידי חזבאללה בלבנון וכעת מיוצאת לתימן. היא משמשת תזכורת לכך שהתנועה החות'ית אינה שחקן עצמאי, אלא פלטפורמת נשק איראנית שמטרתה לחנוק את הסחר העולמי דרך מסדרון הים האדום.
דומיננטיות ימית ומלחמה כלכלית
הצי האמריקאי פתח באש לעבר אוניית מטען שניסתה לפרוץ את המצור הימי האמריקאי על איראן ב-11 באוגוסט, ובכך חיזק את כיתור הצבא שחונק את יצוא הנפט של טהרן מזה למעלה מחמישה חודשים. הנשיא טראמפ לא הותיר מקום לעמימות בנוגע לעמדה האסטרטגית, ואמר לעיתונאים ב-12 באוגוסט: "אנו שולטים לחלוטין במצר הורמוז. יש לנו שליטה עליו; לאף אחד אחר, רק לנו."
המחיר הכלכלי ממשיך לעלות מכל הצדדים. מחיר חבית נפט מסוג ברנט זינק בלמעלה מ-2% במהלך הלילה לכ-89.61 דולר לחבית — כ-24% יותר מהרמות שלפני המבצע. ההשפעות המצטברות על השיט הגלובלי הן מדהימות: מחירי המכירות הפומביות של זכויות המעבר בתעלת פנמה, שנמצאת תחת לחץ הן בשל סגירת הורמוז והן בשל מחסור במים בעקבות תופעת אל ניניו, עמדו בממוצע על 1.1 מימיליון דולר לכל משבצת מעבר (סלוט) באוגוסט 2026 — פי 16 בקירוב לעומת התקופה המקבילה אשתקד, כך לפי ה-Financial Times.
נתונים אלו מייצגים את המחיר האמיתי של התמודדות מול משטר ההופך את תשתית האנרגיה הגלובלית לנשק. המחיר הוא משמעותי, אך החלופה — איראן חמושה בנשק גרעיני השואבת עידוד מנסיגה מערבית — תהיה קטסטרופלית מעבר לכל חישוב של מחיר חבית נפט.
תמרונים דיפלומטיים ועקשנות איראנית
טהרן ממשיכה להתנות כל פתיחה מחדש של מצר הורמוז בשורה של דרישות שנועדו מראש להיות בלתי קבילות. מוחסן רזאי, ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי החדש של איראן, אמר לשגריר סין בטהרן ב-12 באוגוסט כי על וושינגטון לסיים את המערכה הצבאית שלה, לשחרר כספים איראניים מוקפאים ולהסכים להפסקת אש אזורית מקיפה הכוללת את לבנון ועזה. אין אלו עמדות למשא ומתן; אלו דרישות מקסימליסטיות שנועדו לפצל את הקואליציה המערבית על ידי נפנוף בהבטחה להקלה מזעזועי מחירי האנרגיה.
שר הפנים של פקיסטן, מוחסן נקבי, נסע לטהרן ב-11–12 באוגוסט לשיחות תיווך, בעוד קטאר אישרה כי המשא ומתן בין איראן לעומאן על הסדר הפרדת תנועה זמני בהורמוז נמצא על פי הדיווחים בשלב מתקדם — הסדר מוצע של 60 יום שבו אוניות יעברו תחת פיקוח איראני, כפוף לזכות וטו אמריקאית. אף עסקה טרם נחתמה, וכל הסדר המעניק לאיראן סמכות פיקוח על המעבר במצר יהווה כניעה אסטרטגית המחופשת לפשרה.
ניצחון מודיעיני בפורדו
ראש המוסד לשעבר יוסי כהן סיפק גילוי מדהים בוועידת הגליל ב-11 באוגוסט, וחשף כי סוכני מודיעין ישראלים "סיירו באתר הגרעיני בפורדו פעמים רבות כדי להבין את האתר" לפני השמדתו על ידי כוחות ארה"ב. פורדו, הקבור בעומק של כ-300 מטרים מתחת לאדמה, נחשב בעבר חסין מפני פעולה צבאית. כהן תיאר את ההפצצה האמריקאית כ-"הגשמת כל חלומותיי."
הגילוי מדגיש אמת שמגיניה של איראן הכחישו במשך זמן רב: החדירה המודיעינית של ישראל למתקני הגרעין השמורים ביותר של הרפובליקה האסלאמית הייתה עמוקה, מתמשכת ומכריעה. הגישה המבצעית של המוסד לפורדו — שאת פרטיה סירב כהן לפרט — סיפקה את המודיעין המדויק שאיפשר את השמדת המתקן. זהו איכותו של שיתוף הפעולה המודיעיני שהופך את הברית בין ארה"ב לישראל ללא רק בעלת ערך, אלא לחיונית שאין לה תחליף.
מלחמת הצללים של סין
כדי להעצים את התמונה האסטרטגית, דיווח מה-Epoch Times ב-11 באוגוסט הצביע על כך שסין מספקת לכאורה לאיראן ציוד צבאי, כולל משלוח קרוב של כ-400 משגרי טילי כתף נגד מטוסים (קרקע-אוויר). כלי שיט הקשורים לסין זוכים על פי הדיווחים ליחס מועדף מצד כוחות משמרות המהפכה השולטים בגישה למצר. אם הדבר יאושר, מדובר בהתערבות סינית ישירה בסכסוך פעיל נגד כוחות אמריקאיים וכוחות בעלות הברית — קו שבייג'ינג הכחישה פומבית כי חצתה, אך מעשיה מסגירים זאת יותר ויותר.
התכנסות האינטרסים האיראניים, הסיניים והרוסיים נגד הסדר בהובלת ארה"ב אינה איום עתידי תיאורטי. זוהי המציאות המבצעית של היום ה-165.
מבט מהיום ה-165
לא דווח על תקיפות מאושרות של חיל האוויר הישראלי על מטרות איראניות או על מתקפות בליסטיות איראניות על שטח ישראל בחלון זמן זה של 48 שעות. נראה שקצב המבצעים נכנס לשלב המאופיין באכיפה ימית, הסלמה של כוחות פרוקסי ומלחמת מודיעין, ולא במערכות האוויריות האינטנסיביות של האביב. אין לטעות ולחשוב שהפוגה זו בחילופי אש קינטיים ישירים היא דה-אסקלציה (הרגעה). היא משקפת חישוב מחדש של שני הצדדים בזמן שמלאי התחמושת, המנופים הדיפלומטיים ולכידות הבריתות נבחנים עד הקצה.
חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לוונצואלה ב-11 באוגוסט — אשר נותקו לפני שבע עשרה שנים — מציע אות קטן אך משמעותי ליישור הקו הגיאופוליטי המתרחש כעת. כאשר נשיאתה בפועל של ונצואלה, דלסי רודריגז, פונה לעבר וושינגטון, טווח ההגעה של הקואליציה המערבית מתרחב לאזורים שנחשבו זמן רב לאבודים עבור הברית האנטי-אמריקאית. היום ה-165 אינו סופו של דבר. זהו העמקתו של סכסוך שיגדיר את המבנה האסטרטגי של המזרח התיכון לדור שלם — והמערב חייב לנצח בו.