היום ה-168 של מבצע "אריה שואג" נפתח לא בשאגת מטוסי קרב מעל מתקני הגרעין של איראן, אלא בהצהרה שעשויה לעצב מחדש את המפה הגיאופוליטית של המזרח התיכון למשך דור שלם. בנאום שנשא בעצרת במחוז נסאו, ניו יורק, ב-14 באוגוסט, הכריז הנשיא דונלד טראמפ על כוונתו להגדיר רשמית את מצר הורמוז כ"שטח ריבוני של ארה"ב" ברגע שאיראן "תובס". ההצהרה, עוצרת נשימה בשאפתנותה ובהשלכותיה האסטרטגיות, נתנה ביטוי מוחשי למה שהפך לדינמיקה המגדירה של החודש השישי למלחמה זו: העימות בין ישראל, ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן נדד מהשמיים שמעל אספהאן ונתנז לנתיב המים הצר שדרכו זורם כחמישית מאספקת הנפט העולמית. המערכה הקינטית נמשכת, אך ביום ה-168, אחיזת החנק היא כלכלית — והיא הולכת ומתהדקת.
צוואר הבקבוק בהורמוז: אחיזת הברזל של אמריקה
הנתונים מספרים סיפור של דומיננטיות ימית חסרת תקדים. פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) דיווח כי כוחות אמריקאיים הסיטו עד כה 62 כלי שיט מסחריים, השביתו 3 ועלו על סיפונם של 2 כדי לאכוף את המצור על הורמוז. שר האנרגיה כריס רייט אישר כי 8 עד 9 מיליון חביות נפט ממשיכות לעבור במצר מדי יום תחת ליווי ימי של ארה"ב, כאשר על כלי השיט נגזר לכבות את משדרי ה-AIS שלהם — צעד מלחמתי יוצא דופן שהופך למעשה את פרוזדור האנרגיה החיוני ביותר בעולם לנתיב שיט בשליטה אמריקאית. טראמפ עצמו הכריז, בישירות האופיינית לו: "אנחנו שולטים לחלוטין, הוא בבעלותנו, במובן האמיתי, מצר הורמוז שייך לנו. אנחנו מאפשרים לסירות להיכנס רק אם אנחנו רוצים שהן ייכנסו."
תגובתה של איראן הייתה מהירה ומתרסת, גם אם חלולה מבחינה אסטרטגית. סגן שר החוץ, קאזם גריבאבאדי, השיב ברשת X והתעקש כי "מצר הורמוז היה איראני, הוא איראני ויישאר איראני", ואיים כי טהראן תשמור על מצור נגדי משלה עד שוושינגטון תקבל את "תבוסתה האסטרטגית". עם זאת, העובדות בשטח מציגות תמונה שונה. לראשונה מאז סוף יולי, מכלית איראנית הצליחה להעמיס נפט גולמי באי ח'ארג ב-14 באוגוסט — מכלית ענק (VLCC) בודדת של חברת המכליות הלאומית של איראן שהעמיסה 2 מיליון חביות במזח אזארפאד. מעקב כלי השיט TankerTrackers העריך כי ייצור הנפט של איראן תואם כעת בקירוב את הצריכה המקומית, מה שמצביע על כך שכושר הייצוא של המשטר — שהיה בעבר עורק החיים הכלכלי שלו — נחנק פונקציונלית.
השיט הערבי במפרץ תחת אש
אפילו כאשר המצור מכווץ את הכנסותיה של איראן, טהראן הוכיחה כי היא שומרת על היכולת לתוקפנות מערערת יציבות. שתי מכליות נפט השייכות לחברת הנפט הלאומית של איחוד האמירויות, ADNOC, הותקפו בעת שחצו את מצר הורמוז. משרד החוץ של ערב הסעודית "גינה בתוקף" את המתקפה, וכינה אותה "הסלמה מסוכנת ואיום ישיר על הביטחון והבטיחות של הניווט הימי ואספקת האנרגיה העולמית". המתקפה מדגישה מציאות עגומה: גם כאשר הרפובליקה האסלאמית מדממת הכנסות, משמרות המהפכה ממשיכים לנהל לחימה אסימטרית נגד אותן מדינות ערב במפרץ שייצוא האנרגיה שלהן מקיים את השווקים הגלובליים. זו אינה התנהגות של שחקן מדינתי רציונלי המחשב עלויות ותועלות. זוהי התנהגות של משטר מהפכני הרואה בערעור היציבות דוקטרינה.
קנדה הוסיפה את קולה לקונצנזוס הבינלאומי הגובר נגד התוקפנות הימית של איראן. שרת החוץ אניטה אנאנד הכריזה ב-14 באוגוסט על סנקציות נגד חמישה פקידים איראנים, בהם מפקד בכיר במשמרות המהפכה, קצין חיל הים ויו"ר איגוד יצואני האנרגיה של איראן. אוטווה ציינה כי כ-1,500 כלי שיט נותרו תקועים במפרץ הפרסי נכון ל-6 באוגוסט. קנדה הטילה כעת סנקציות על 232 אנשים ו-260 ישויות הקשורים לרשתות הביטחוניות והכלכליות של איראן — הסלמה משמעותית בלוחמה הפיננסית של הברית המערבית נגד המשטר.
משמרות המהפכה מהדקים את אחיזתם בטהראן
אולי ההתפתחות המשמעותית ביותר של השבוע האחרון — כזו שהשלכותיה יהדהדו לאורך כל יתרת המלחמה הזו — הייתה מינויו ב-10 באוגוסט של מוחסן רזאי למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן. רזאי, שפיקד על משמרות המהפכה האסלאמית במהלך מלחמת איראן-עיראק האכזרית בשנות ה-80, הוא קיצוני שבקיצוניים. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי הוא התנגד באופן פעיל להארכת הפסקות האש והוא ספקן עמוק לגבי כל משא ומתן עם וושינגטון. עלייתו לצמרת מנגנון קבלת ההחלטות הביטחוני של איראן מאותתת על משהו שאנליסטים מזהירים מפניו כבר חודשים: משמרות המהפכה כבר אינם רק מייעצים לאסטרטגיית המלחמה של איראן — הם מפקדים עליה.
כפי שהעריך ה-Epoch Times, מנדט השימור המהפכני של משמרות המהפכה קיבל כעת עדיפות על פני האינטרסים הטריאותוריים והכלכליים הלאומיים של איראן. זהו הבדל מכריע. משמרות המהפכה אינם נלחמים כדי לשמר את האומה האיראנית; הם נלחמים כדי לשמר את המהפכה האסלאמית. העם האיראני — הסובל מכלכלה קורסת, מגזר אנרגיה חנוק והרס מתמשך של תשתיות צבאיות מאז ה-28 בפברואר — משלם את מחיר הנוקשות האידיאולוגית של החיל. מינויו של רזאי כמעט ומבטיח כי טהראן לא תשאף להסדר מוסכם בטווח הקרוב, ללא קשר למחיר שישלמו איראנים מן השורה.
מחיר ההתשה: האבידות האמריקאיות נערמות
שום חשבון נפש כנה של המלחמה הזו אינו יכול להתעלם מהמחיר שהיא גובה מהכוחות האמריקאיים. דיווח של ה-Washington Post שפורסם ב-14 באוגוסט חשף כי ארצות הברית איבדה כ-25 אחוזים מצי מל"טי ה-MQ-9 ריפר שהיה ברשותה לפני המלחמה — אבדות המוערכות בלמעלה מ-1.3 מיליארד דולר. כל מל"ט MQ-9 ריפר עולה בין 30 ל-50 מיליון דולר. נתון זה עולה על הערכת בלומברג מחודש מאי, שהעמידה את שחיקת המל"טים על 20 אחוזים, והוא מעורר שאלות קשות לגבי קיימותה של המערכה האווירית נגד ההגנה האווירית האיראנית, שוושינגטון טענה רשמית כי "נמחקה". במצטבר מאז השקת מבצע "אריה שואג" ב-28 בפברואר, כוחות ארה"ב שיגרו למעלה מ-850 טילי שיוט מסוג טומהוק ויותר מ-1,000 טילי יירוט מסוג פטריוט ו-THAAD. ממשל טראמפ הכחיש דיווחים על מחסור במלאים כתוצאה מכך, אך קצב השחיקה הוא יוצא דופן בכל קנה מידה היסטורי.
גם המחיר האנושי הולך ונערם. הסנאטור ריצ'רד בלומנטל מקונטיקט הצהיר כי המבצעים הצבאיים של ארה"ב נגד איראן הביאו למותם של 18 אנשי שירות אמריקאים ולפציעתם הפיזית של למעלה מ-600 מאז תחילת המלחמה. נושאת המטוסים USS Abraham Lincoln, שקבעה שיא פריסה רצופה של נושאת מטוסים של הצי האמריקאי, הפכה לסמל השחיקה הזו. בלומנטל כתב לשר ההגנה פיט הגסת' בדרישה לתשובות בעקכת דיווחים על זיהום מים, מחסור באספקה, הידרדרות בבריאות הנפשית ומספר מלחים שניסו לקפוץ מהסיפון. קבוצת התקיפה של נושאת המטוסים USS George Washington נמצאת בדרכה מווייטנאם כדי להחליף את הלינקולן, אך חילופי הכוחות ידרשו עוד מספר שבועות.
הדיפלומטיה נתקעת בעוד חרון כלכלי מאיים באופק
בחזית הדיפלומטית, הערוצים נותרים פתוחים אך התוכן נשאר דל. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י אישר ב-14 באוגוסט כי קטאר ופקיסטן ממשיכות להעביר מסרים לטהראן, אך התעקש כי חילופי דברים אלו "אינם מהווים משא ומתן" ושלא התקבלה החלטה לחדש את השיחות הישירות עם ארצות הברית. הוא ביטל את מסגרת 60 הימים שנקבעה תחת מזכר אסלאמאבאד, ורמז כי איראן אינה רואה עצמה מחויבת לתנאיו. בנפרד, עראקצ'י חשף כי איראן ועומאן מקיימות משא ומתן טכני על ניהול משותף ונתיבי שיט במצר הורמוז — שיחות שהוא הדגיש כי הן "דיון נפרד לחלוטין" מכל מסגרת של הפסקת אש. האם עומאן פועלת כמתווכת ישרה או מעניקה לטהראן כיסוי דיפלומטי כדי להרוויח זמן נותרה שאלה פתוחה.
בינתיים, ארצות הברית מכינה את הצעד המדרג הבא שלה. שר האוצר סקוט בסנט הכריז ב-13 באוגוסט כי חבילה חדשה של צעדי "חרון כלכלי" (Economic Fury) תיחשף בשבוע הבא, ותיאר אותם כ"צעדים שכמותם לא נראו בהיסטוריה של בידוד כלכלי נגד מדינה כלשהי". בסנט מסגר את האסטרטגיה כ"מכה כפולה" (One-Two Punch) המשלבת בידוד פיננסי גובר עם המצור הימי, בעוד טראמפ טען כי המצור עולה לאיראן "מאות מיליוני דולרים מדי יום ביומו". סגן הנשיא ג'יי די ואנס הציג צוהר חושפני לסדרי העדיפויות האסטרטגיים של ארה"ב כאשר הצהיר בפומבי כי מחירי נפט נמוכים הם היעד המרכזי של ארה"ב בעימות עם איראן — תזכורת לכך שעבור וושינגטון, הממדים הכלכליים של המלחמה אינם ניתנים להפרדה מהממדים הצבאיים שלה.
היום ה-168: המצור הוא האסטרטגיה
ה-Wall Street Journal היטיב לתאר את מהות הרגע הזה ב-15 באוגוסט כאשר העריך כי מבצע "אריה שואג" נכנס לשלב של התשה כלכלית — תחרות של "מי ימצמץ ראשון תחת לחץ כלכלי". לא הופיעו דיווחים מאומתים על תקיפות חדשות של חיל האוויר הישראלי על מתקני גרעין איראניים, בסיסים של משמרות המהפכה או תשתיות נפט בטווח הזמנים של 15-13 באוגוסט, וכן לא אושרו מתקפות טילים או כטב"מים איראניות כנקמה על שטח ישראל. היעדרם של אירועים קינטיים גדולים אינו מעיד על הפוגה במלחמה; הוא מעיד על שינוי באופייה. שהדה הקרב עבר מהשמיים לנתיבי השיט, ממסלולי הטילים למאזנים הפיננסיים.
עבור ישראל, שהשיקה את מבצע "אריה שואג" ב-28 בפברואר כדי לנטרל את האיום הקיומי הנשקף מתוכנית הגרעין של איראן ומשרשרת צבאות הפרוקסי שלה, השלב הנוכחי דורש סבלנות ומשמעת אסטרטגית. ביסוס כוחם של משמרות המהפכה בטהראן, המשך התקיפות על השיט במפרץ וסירובה של איראן לשאת ולתת — כל אלה מאשרים את מה שירושלים טוענת כבר עשורים: לא ניתן להכיל את המשטר הזה באמצעות דיפלומטיה בלבד. יש להתעמת איתו בכוח, לבודד אותו כלכלית, ולמנוע ממנו את המשאבים לאיים על המדינה היהודית ועל העולם הנאור כולו. היום ה-168 הוא תזכורת לכך שהעימות הזה רחוק מלהסתיים — אך המצור הולך ומתהדק, והיוזמה האסטרטגית נותרת איתנה בידי המערב.