יום 18 של מבצע "האריה השואג" הביא את המהלך המודיעיני-מבצעי הישראלי בעל ההשלכות הרחבות ביותר מאז פתיחת המערכה ב-28 בפברואר 2026. איראן אישרה רשמית את חיסול עלי לריג'אני, ראש מנגנון הביטחון הלאומי של המשטר, וע'למרצא סולימאני, מפקד כוח הבאסיג', לאחר שישראל לקחה אחריות פומבית על שתי ההתנקשויות הממוקדות. טהראן נכנסה למצב אבל לאומי, אף שכוחות הטילים שלה המשיכו לשגר מטחי תגמול לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראליים, ובמהלך הלילה נהרגו לפחות שני אזרחים במרכז הארץ. בינתיים, בוושינגטון, שקל הנשיא טראמפ בגלוי את מה שהניו יורק טיימס כינה אחת מפעולות הצבאיות הנועזות ביותר בהיסטוריה האמריקאית המודרנית: מבצע קומנדו לתפיסה או השמדת מאגר הדלק הגרעיני בדרגת העשרה גבוהה של איראן, הטמון עמוק בתוך הר בפיזבאד.
מסע ניתוק הראש מואץ
החיסולים המאושרים של לריג'אני וסולימאני מייצגים הסלמה דרמטית במסע השיטתי של ישראל לפירוק מבנה הפיקוד האיראני. לריג'אני לא היה רק דמות פוליטית אלא אבן שתייה של מנגנון הביטחון הלאומי האיראני — איש שגישר בין ההסתברות הדתית לבין המתחם הצבאי-מודיעיני של משמרות המהפכה האסלאמית. הסרתו, לצד זו של מפקד הבאסיג', מסמנת שחדירת המודיעין הישראלי לתוך המשטר האיראני הגיעה לעומק יוצא דופן. החלטתה של טהראן להיכנס לאבל רשמי — שאושרה בבלוג החי של אל-ג'זירה ב-18 במרץ — היא עצמה הודאה בגודל ההפסדים הללו.
מתקפה זו ממשיכה דפוס שנוסד ביום ה-3 של המבצע, כאשר חיל האוויר תקף כינוס מנהיגות שבו נבחר יורש לרוחד העליון ח'אמנהאי. אותה מתקפה לבדה הייתה אחראית לחלק ניכר מיותר מ-1,000 לוחמי האויב שמנתחים ישראלים העריכו כי נהרגו בתוך איראן ב-72 השעות הראשונות של המסע. כעת, כשמוג'תבא ח'אמנהאי הוצב כמנהיג העליון החדש — שתואר על ידי קצין לשעבר בסוכנות ה-CIA כאות המשכיות שהמשטר "עדיין פועל" — מנהיגות התיאוקרטיה האיראנית מנסה בו-זמנית להקרין יציבות ולספוג מכה אחר מכה לדרגי הפיקוד הבכירים שלה.
טראמפ מתמודד עם ההחלטה הספהאנית
אולי ההתפתחות בעלת ההשלכות הרחבות ביותר ביום ה-18 התחוללה לא מעל המרחב האווירי האיראני אלא במסדרונות הכוח האמריקאי. הנשיא טראמפ אמר לכתבים ב-17 במרץ: "אני ממש לא מפחד מפעולות קרקעיות. אני ממש לא מפחד מכלום", כשהוא שוקל בגלוי מבצע אפשרי לתפיסת הדלק הגרעיני האיראני בדרגת עשרה גבוהה או לנטרולו. מזכיר המדינה מרקו רוביו אמר לקונגרס שמבצע כזה יחייב כוחות קומנדו "להיכנס ולקחת אותו", מה שמדגיש את הכובד המבצעי של התרחיש. הניו יורק טיימס תיאר את המבצע שנשקל כ"מורכב הרבה יותר מחיסולו של אוסאמה בן לאדן".
שאלת ספהאן מתנשאת כעת מעל כל שיקול אסטרטגי אחר. אם מסע האוויר השיג את יעדיו הראשיים — עליונות אווירית על מערב איראן, השחתת תשתיות ייצור הטילים, וחיסול שיטתי של המנהיגות הבכירה — הרי שמאגר הדלק הגרעיני נותר המטרה האחת שכוח אווירי לבדו אולי לא יוכל לנטרל. ההערכה היא שהחומר מאוחסן עמוק מתחת להר, מה שמחייב כוחות קרקעיים לחדור למתקנים תת-קרקעיים מוקשחים. זהו נקודת ההחלטה המפרידה בין מסע אוויר מכביד לבין מלחמה שמעצבת מחדש את האיזון הגרעיני של כל המזרח התיכון.
איראן מחזירה מכה: טילים מגיעים למרכז ישראל
על אף הבלאי ההרסני שספגה מנהיגותה ותשתיתה הצבאית, כוחות הטילים של איראן נותרים פעילים מבצעית. בלילה שבין ה-17 ל-18 במרץ, מתקפות טילים בליסטיים איראניות חדשות פגעו במרכז ישראל, והרגו לפחות שני אנשים מפצעי רסיס קשים. זהו תזכורת מפכחת לכך שגם תחת הפצצה אווירית בלתי פוסקת, איראן שומרת על יכולת לגרום נזק קטלני לאזרחים ישראלים. הגוויארד כבר שיגר את הגל ה-37 של מתקפותיו עד ליום ה-12, וירה במה שתיאר כ"טילי ח'ורמשהר כבדים במיוחד" במטחים שנמשכו יותר משלוש שעות וכוונו לתל אביב, חיפה, מערב ירושלים, ובסיסים צבאיים אמריקאיים מרובים ברחבי המפרץ.
שדה הקרב גם הרחיב את עצמו הרבה מעבר לציר ישראל-איראן. בחריין, קטאר, איחוד האמירויות וערב הסעודית כולן דיווחו על יירוט טילים ומסוקים איראנים שכוונו לשטחן ב-17–18 במרץ. באופן המדאיג ביותר, מתקפות איראניות פגעו בבסיס אל-מנהד באיחוד האמירויות — רכזת הלוגיסטיקה הראשית של כוח המשימה המשולב 633 של אוסטרליה — ומשכו עוד בעל ברית מערבי ישירות לרדיוס ההרס של הסכסוך. מסע המל"טים הימי של גויארד, שפגע בלפחות שלושה מכליות נפט במפרץ ביום ה-13, ממשיך לאיים על שרשרת אספקת האנרגיה העולמית.
הגנה מפני טילים תחת לחץ
מערך ההגנה הרב-שכבתית של ישראל מפני טילים — כיפת ברזל, שרביט דוד ומערכת החץ — הפגין ביצועים יוצאי דופן מאז יום ה-1, אז דיווח מגן דוד אדום על 89 פצועים קל ואף נפגע קשה לא היה חרף "עשרות" טילים איראניים שהגיעו. עם זאת, שתי ההרוגות המאושרות ב-17–18 במרץ מוכיחות שאין מערכת הגנה חסינה תחת הפגזה מתמשכת. שיעורי יירוט ספציפיים לחלון ימים 17–18 טרם אושרו פומבית, אך חדירת הטילים למרכז ישראל מצביעה על כך שחלק מהקליעים חמקו מהמעטפת ההגנתית.
הלחץ מתפשט גם אל המרכיב הימי האמריקאי של המבצע. ה-USS גרלד ר. פורד, שהוצב בים האדום במשך כמעט תשעה חודשים, יוצא כעת לתיקונים בכרתים לאחר שש שריפה פנימית פגעה בכ-200 מלחים והשמידה כ-100 ערסלי שינה. הסנטור מארק וורנר, סגן יושב ראש ועדת המודיעין של הסנאט, תיאר את הצוות כ"דחוף עד קצה גבול כוחו" — הערכה מפכחת של המחיר שגובות פעולות לחימה מתמשכות מנכסי הקואליציה.
זירת הדיפלומטיה: סירוב נאט"ו ויישור קו במפרץ
יום 18 חשף שסע דיפלומטי מתרחב בין ארצות הברית לבין בעלות בריתה האירופאיות המסורתיות. טראמפ גינה פומבית את חברי נאט"ו על סירובם לתרום אפילו מפרקות מוקשים להבטחת מיצר הורמוז, שנותר סגור למעשה לספנות הגלובלית — ומחנק כ-20 אחוז מאספקת הנפט העולמית. "אנחנו בעצם לא צריכים שום עזרה," אמר טראמפ לכתבים בעת אירוח ראש ממשלת אירלנד מייקל מרטין ליום המזל של פטריק הקדוש — אמירה הטובלת בסירוב מתוסכל של נשיא זמן מלחמה המתמודד עם חוסר פעולה של בעלות הברית.
במקום שאירופה מהססת, המפרץ צועד קדימה. אנואר קרקאש, יועץ דיפלומטי נשיאותי של איחוד האמירויות, אמר למועצה לענייני חוץ ב-17 במרץ כי אבו דאבי מוכנה להצטרף למשימה רב-לאומית בהובלת ארה"ב להבטחת המיצר. קרקאש גינה את מתקפות איראן על שכנותיה הערביות במפרץ כמשקפות "חוסר אונים צבאי, פשיטת רגל מוסרית ובידוד פוליטי" — שפה שהייתה בלתי נתפסת מבירה במפרץ לפני עשור, ומשקפת תזוזה טקטונית בהיישרות האזורית נגד טהראן.
טראמפ אישר גם את דחיית ביקור המדינה שתכנן לבייג'ינג, שנקבע במקור לסוף מרץ, בכחמישה שבועות. "בגלל המלחמה, אני רוצה להיות כאן. אני חייב להיות כאן," אמר. בינתיים העריכו מנתחים כי רוסיה נהנית באופן פעיל מהשיבוש שהסכסוך גורם לשווקי האנרגיה הגלובליים ולהתמקדות האסטרטגית המערבית, בעוד עמדתה של סין נותרת מעורפלת יותר. בחזית הפנים-אמריקאית, התפטר ג'ו קנט, בכיר בתחום מאבק הטרור, בהצהירו שאינו יכול לתמוך ב"שליחת הדור הבא להילחם ולמות" באיראן — סדק בולט בהסכמה הפנימית של הממשל.
הסיכוי האסטרטגי: שלב מכריע ללא דרך יציאה
שמונה עשר ימים לתוך מבצע "האריה השואג", המסע נכנס לשלב שניתן לתאר רק כשלב אסטרטגי מכריע. מסע ההתנקשויות המונע מודיעינית של ישראל מפרק את היררכיית המנהיגות האיראנית בזמן אמת. המבצע האווירי האמריקאי-ישראלי המשולב השיג עליונות אווירית על מערב איראן, השחית את כושר ייצור הטילים של המשטר, ואילץ את התקנת מנהיג עליון לא מנוסה. שבעים וארבעה גנרלים ואדמירלים אמריקאים בדימוס אישרו פומבית את המסע, והזהירו שטהראן מבקשת "לשפוך דם אמריקאי".
אך המחירים והסיכונים מצטברים במקביל. סגירת מיצר הורמוז גורמת כאב כלכלי עולמי. נושאת מטוסים אמריקאית ראשית צולעת לעבר תיקונים. סולידריות נאט"ו שסועה. ושאלת ספהאן המתקרבת — האם ארצות הברית תאשר מה שעלול להיות המבצע המסוכן ביותר של כוחות מיוחדים מאז מלחמת העולם השנייה — מרחפת מעל כל חישוב. אין כל מסגרת הפסקת אש שנמצאת בתנועה פומבית. טראמפ אמר שהמלחמה תסתיים "כשמעיו יגיד שהגיע הזמן." עבור ישראל, הצורך ברור: החלון לנטרול התמידי של האיום הגרעיני האיראני פתוח, ולא יישאר פתוח לנצח. כל יום של מבצע זה הוא יום נוסף לעבר מזרח תיכון שבו המשטר התיאוקרטי בטהראן לא יוכל עוד לעולם לאחוז את העולם כבן ערובה באיום הרפאים של נשק גרעיני.