כפפת המפרץ של אמריקה מהדקת את החבל סביב צווארה של איראן

מכלית תחת מכלית: דוקטרינת הלוחמה הימית המתרחבת

שלושת כלי השיט שחוסלו ב-5 בספטמבר — ה-M/T Downy מול האי ח'ארג, ה-M/T Stark 1 ליד ג'אסק, וה-M/T Kylo (המוכרת גם בשם "נוקסן") במפרץ עומאן — לא היו ספינות מסחריות רגילות. פיקוד המרכז זיהה את שלושתן כצמתים בתוך "רשת צללים של מיליארדי דולרים" אשר במשך שנים תיעלה הכנסות מנפט גולמי ישירות למשמרות המהפכה ולמערך השלוחות האזוריות הרחב שלהם, מחיזבאללה בלבנון ועד לחות'ים בתימן. ה-Kylo הושמדה לחלוטין לאחר שהצוות שלה קיבל הנחיה לנטוש את הספינה, פרט המדגיש את האופי המחושב והשיטתי של התגובה האמריקאית.

מפקד פיקוד המרכז, אדמירל בראד קופר, לא השאיר מקום לספק בנוגע לדוקטרינה המתגבשת. "שהמסר למשמרות המהפכה יהיה ברור: אם תפתחו באש לעבר שתי ספינות שלנו, נטיל עליכם מחיר כלכלי גבוה אף יותר — ונשמיד שלוש משלכם," הוא הצהיר. "לא נהסס להגן על כוחות אמריקאיים, ובמידת הצורך, להשמיד את צי הנפט המוגבל והחשוף של איראן." סולם הסלמה זה של "מכלית תחת מכלית", אשר נוסח לראשונה באוגוסט, הפך כעת לשפה המבצעית של המערכה במפרץ. כל פרובוקציה איראנית נענית לא בכוח פרופורציונלי אלא בענישה כלכלית לא-פרופורציונלית — חישוב שנועד לרוקן את קופת המלחמה של המשטר מהר יותר מכפי שהוא מסוגל למלא אותה מחדש. הדוקטרינה מייצגת אבולוציה אסטרטגית מהשבועות הראשונים של המבצע, כאשר עמדתה של וושינגטון הייתה בעיקרה תגובתית, למערכה אסרטיבית המתייחסת לצי הצללים של איראן כמטרה צבאית לגיטימית ובעלת עדיפות גבוהה (Breitbart, 5 בספטמבר).

האיומים המתריסים אך הריקים מתוכן של איראן

תגובתה של טהראן עקבה אחר דפוס מוכר: הסלמה רטורית לצד אימפוטנציה מבצעית. המטה המרכזי "ח'אתם אל-אנביא", מפקדתה הצבאית המאוחדת של איראן, פרסם אזהרה רשמית באמצעות רשת השידור הממלכתית IRIB כי הוא עשוי "להגביר ולהרחיב את התקיפות נגד כלי שיט של הצי האמריקאי" אם וושינגטון תמשיך במצור הימי שלה. תת-אלוף מוחמד אכרמיניה, דובר הצבא האיראני, טען בנפרד כי איראן שיגרה טילי קרקע-קרקע מסוג "פתאח" וכטב"מי תקיפה מונחי בינה מלאכותית מסוג "אראש-2" לעבר ארבעה בסיסים אמריקאיים באיחוד האמירויות, בחריין וכווית בתוך חמש-עשרה דקות מהתקיפות האמריקאיות המוקדמות יותר על האי סיריק ב-30 באוגוסט, וטען כי אלו "פגעו במטרותיהם בהצלחה." יש לציין כי טענות אלו לא אומתו באופן עצמאי על ידי פיקוד המרכז של ארה"ב, והיעדרם של נפגעים אמריקאים מאושרים או נזק לבסיסים מצביע בבירור על כך שיכולות התגובה של איראן נותרו צנועות בהרבה מכפי שמנגנון התעמולה שלה מעוניין שהעולם יאמין.

הפער הזה בין המילים של טהראן לתוצאותיה אינו חדש, אך הוא הפך למאפיין המגדיר של החודש השישי של מבצע "אריה שואג". משמרות המהפכה ממשיכים לירות לעבר נכסים אמריקאיים; והם ממשיכים להחטיא. המשטר ממשיך לאיים בנקמה אפוקליפטית; והנקמה מגיעה בדמות טענות בלתי ניתנות לאימות המשודרות בטלוויזיה הממלכתית. מה שכן אמיתי, לעומת זאת, הוא הפירוק השיטתי של תשתית ההכנסות של איראן בים הפתוח — מערכה אשר פוגעת באופן מוחשי ביכולתו של המשטר לממן את מלחמות הפרוקסי שלו ברחבי המזרח התיכון.

מצר הורמוז: ניצחון שקט

אולי הגילוי המשמעותי ביותר ב-48 השעות האחרונות לא הגיע מהפיצוצים של אותו יום, אלא מדיווח של ה-Financial Times אשר חשף מבצע חשאי בן ארבעה חודשים של יחידת אריות הים (Navy SEALs) לפינוי מוקשים בתוך מצר הורמוז. המבצע, שבוצע בעיקר בלילה באמצעות צוללנים, סירות רובוטיות וכלי שיט תת-ימיים בלתי מאוישים, ניטרל באופן שיטתי כ-80 מוקשים איראניים שארגון הימאות הבינלאומי (IMO) זיהה בנתיבי שיט חיוניים כבר בחודש יוני. הנשיא טראמפ טען בשבוע שעבר כי "כל המוקשים" במים בינלאומיים הוסרו או פוצצו — טענה שהצבא האמריקאי אישר כעת (Financial Times, 6 בספטמבר).

לא ניתן להפריז בחשיבותו האסטרטגית של הישג זה. מיקוש מצר הורמוז על ידי איראן היה הנשק האסימטרי החזק ביותר שלה — איום שלולא טופל, היה עלול לחנוק כעשרים אחוזים ממעבר הנפט היומי העולמי. על ידי חיסול שקט של האיום הזה לאורך ארבעה חודשים מפרכים, הצי האמריקאי שלל מטהראן למעשה את קלף ההסלמה המפחיד ביותר שלה. המצר נותר פתוח. המסחר העולמי ממשיך לזרום. וכוח המיקוח של איראן הצטמצם באופן מהותי בדיוק ברגע שבו היא זקוקה לו יותר מכל.

ישראל מייצבת את החזית הצפונית

בעבעד המפרץ בער, צבא ישראל הוציא לפועל סוג אחר של מבצע בגבולו הצפוני. שר הביטחון ישראל כ"ץ הודיע ביום שישי כי כוחות צה"ל ביססו שליטה מבצעית על רכס עלי א-טאהר בדרום לבנון, גבעה בגובה 600 מטרים הממוקמת כחמישה-עשר קילומטרים מהגבול הישראלי. כוחות ישראליים טיהרו לוחמי חיזבאללה מרשת מנהרות מתחת לרכס — רשת ששימשה הן כעמדה הגנתית והן כאזור הערכות לתקיפות נגד צפון ישראל. חיזבאללה לא אישר רשמית את אובדן השטח, אך תפיסת השטח השולט מייצגת הרחבה מוחשית של אזור החיץ הביטחוני של ישראל בדרום לבנון.

להתפתחות זו יש חשיבות בהקשר הרחב של מבצע "אריה שואג", מכיוון שחיזבאללה נותר כוח הפרוקסי בעל היכולות הגבוהות ביותר של איראן. כל רשת מנהרות שמטוהרת, כל רכס שמאובטח, וכל עמדה קדמית שמנוטרלת בדרום לבנון פוגעים ישירות ביכולתם של משמרות המהפכה להקרין כוח באמצעות זרועם הלבנונית. מבצע עלי א-טאהר אינו מופע צדדי למערכה במפרץ — הוא המשלים הצפוני שלה, חלק מאסטרטגיה רב-חזיתית מתואמת לפרק באופן שיטתי את ציר ההתנגדות של איראן מהים התיכון ועד למפרץ הפרסי.

החזית מבית: כאב כלכלי ולחץ פוליטי

את מחירי המערכה הזו בת ששת החודשים לא משלם רק צי הצללים של משמרות המהפכה. מחירי הסולר בארה"ב הגיעו לשיא כל הזמנים של 5.85–5.88 דולר לגלון ב-5 בספטמבר, ועקפו את השיא הקודם שנקבע לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022. אנליסט GasBuddy, פטריק דה האן, הזהיר בבוטות: "מחירי סולר שובר שיאים יתחילו לחלחל לכל דבר שהצרכנים קונים." סקר חדש של ה-Financial Times/Focaldata מצא כי שיעור התמיכה בנשיא טראמפ עומד על 33 אחוזים — שפל של כל הזמנים — כאשר המלחמה באיראן מוזכרת כגורם מניע מרכזי לצד המכסים. אפילו התמיכה הרפובליקנית צנחה ל-72 אחוזים, שפל היסטורי בסקר זה, שבעה שבועות לפני בחירות האמצע של נובמבר (Financial Times, 6 בספטמבר).

חבר הקונגרס הרפובליקני פאט האריגן מצפון קרוליינה, בעצמו וטרן קרבי, שבר פומבית שורות עם הממשל ביום שישי, והצהיר: "הממשל צריך לתקשר את האופן שבו [סיום המלחמה] עומד להתרחש. הם עוד לא עשו זאת... ככל שהדבר נמשך זמן רב יותר, כך רף הגדרת ההצלחה שלנו עולה, והרף של איראן יורד." דבריו נושאים משקל בדיוק משום שהם מגיעים מתוך מפלגתו של הנשיא עצמו. דיווחים רבים בתקשורת וחברי קונגרס הצביעו על מה שנראה ברור יותר ויותר: טהראן מאריכה את העימות במכוון כדי לנצל את הלחץ של בחירות האמצע באמריקה, מתוך חישוב שהמחיר הפוליטי מבית יאלץ את וושינגטון להתגמש לקראת תנאים הנוחים למשטר.

תחזית אסטרטגית: המרוץ נגד לוח השנה

היום ה-190 חושף מלחמה שהתייצבה בדפוס קודר אך מבהיר. ארצות הברית מחזיקה בעליונות ימית מוחצת ומפרקת באופן שיטתי את תשתית הכלכלה הימית של איראן. ישראל מבססת הישגים טריטוריאליים בחזית הלבנונית אשר פוגעים ביכולת המבצעית של חיזבאללה. מצר הורמוז נוקה ממוקשים, הישג אסטרטגי מהמעלה הראשונה. איראן, מצידה, נכשלה בלרשום אפילו פגיעה מאושרת אחת בספינת מלחמה אמריקאית, והצטמצמה לשידור טענות בלתי ניתנות לאימות על תקיפות מוצלחות בבסיסי בנות הברית.

עם זאת, למשטר בטהראן יש נשק אחד שאף צוות של אריות הים אינו יכול לנטרל ושום מערכת איג'יס (Aegis) אינה יכולה ליירט: זמן. כאשר בחירות האמצע נמצאות במרחק של שבעה שבועות בלבד, מחירי אנרגיה שוברי שיאים שוחקים את התקציב המשפחתי האמריקאי, ונשיא שנמצא בשפל היסטורי באמון הציבור, האסטרטגיה של איראן אינה לנצח בשדה הקרב אלא לשרוד מעבר לרצון הפוליטי האמריקאי. השבועות הקרובים יקבעו האם דוקטרינת "מכלית תחת מכלית" של וושינגטון יכולה לשבור את הכנסות משמרות המהפכה מהר יותר מכפי שמשמרות המהפכה יכולים לשבור את הקונצנזוס הפנימי באמריקה. זהו המרוץ שמגדיר את היום ה-190 — וכל יום שיבוא אחריו עד שהמלחמה הזו תגיע לסיומה.