דיפלומטיה וטילים מתנגשים מעל איראן

יום 25 של מבצע "האריה השואג" נפתח עם הניגוד הקודר שבא להגדיר סכסוך זה: טילים בליסטיים איראניים מתרסקים לתוך בניין מגורים בתל אביב, בעוד הנשיא דונלד טראמפ הכריז מוושינגטון כי המשא ומתן עם טהראן הגיע ל"נקודות הסכמה מרכזיות". זהו ה-24 במרץ 2026, והשמיים מעל ישראל נותרים מרחב אווירי שנוי במחלוקת בעוד דיפלומטים בעומאן מתרוצצים לגבש מסגרת הפסקת אש שאף צד אינו נראה מחויב במלואו לכבד. המלחמה שפרצה ב-28 בפברואר עם מבצע חיל האוויר הישראלי הגדול ביותר בהיסטוריה — כ-200 מטוסים שתקפו למעלה מ-500 מטרות ברחבי איראן בגל מתואם אחד — נכנסה כעת לשלבה המסוכן ביותר, שבו ההיגיון של שחיקה צבאית ואילוצי הדיפלומטיה רצים על מסלולים מקבילים ועלולים להיות בלתי ניתנים לגישור.

טילים מעל תל אביב: המציאות המיידית ביותר של היום

גלי טילים מרובים פגעו באזור מטרופולין תל אביב ב-24 במרץ, כאשר לפחות בניין מגורים אחד ספג נזק מאושר. נתוני הנפגעים לגבי תקיפה ספציפית זו לא אושרו בעת הפרסום, אך המתקפה הדגישה מציאות מתמשכת: למרות ירידה של 90% בקצב שיגורי הטילים האפקטיביים של איראן שתועדה על ידי פיקוד מרכז האמריקאי נכון ל-21 במרץ, טהראן שומרת על יכולת שיורית מספקת לאיים על מרכזי האוכלוסייה הישראליים. גדלי הסלוו הפוחתים — מכ-90 טילים ביום הראשון לכ-20 ליום באמצע מרץ — מספרים סיפור של שחיקה שיטתית, אך אפילו מטחים מוחלשים נושאים פוטנציאל קטלני כאשר הם מכוונים לאחת הערים הצפופות ביותר במזרח התיכון.

ארכיטקטורת ההגנה הרב-שכבתית של ישראל — כיפת ברזל, קלע דוד, מערכת חץ, מיירט הלייזר "קרן ברזל" שנכנס לפעילות מחדש, וסוללות THAAD אמריקאיות — פעלה ביעילות יוצאת דופן לאורך 25 ימים של הפגזה מתמשכת. אולם אין מערכת הגנה מושלמת, ומתקפת תל אביב משמשת תזכורת מפכחת לכך שהמשטר האיראני, אפילו בשעה שתשתיותיו הצבאיות מתמוטטות, נותר נחוש לגרום כאב לאזרחים ישראליים. החישוב המוסרי כאן הוא חד משמעי: משטר תיאוקרטי המכוון בכוונת מכוון לבנייני מגורים בבירה המסחרית של אומה דמוקרטית.

הכובד המצטבר של 25 ימי תקיפות

בעוד שאף תקיפת חיל אוויר ישראלי חדשה שאומתה באופן עצמאי לא תוארכה באופן ייחודי ל-23–24 במרץ מהדיווחים הזמינים, התמונה המבצעית הכוללת עד יום 25 היא מדהימה בהיקפה. מקורות צבאיים ישראליים טענו לכ-2,500 גיחות פני 150 גלי תקיפה, עם למעלה מ-6,500 תחמושות שנמסרו נגד מטרות איראניות. סדרות המטרות המאושרות נקראות כפירוק שיטתי של מנגנון הלחימה של הרפובליקה האסלאמית: מטה המשמרות המהפכניים, מטה הכוחות המזוינים הראשי של איראן בטהראן, מתקני שיגור ואחסון טילים בליסטיים, קווי ייצור כטב"מים, רשתות הגנה אווירית, ומתחם המנהיגות התת-קרקעי של המנהיג העליון. בניין אסיפת המומחים בקום — הגוף הבוחר את המנהיג העליון של איראן — נפגע אף הוא, מהלך הנושא משקל סמלי ואסטרטגי עמוק.

הממד הגרעיני נותר האלמנט השנוי במחלוקת ובעל ההשלכות הגדולות ביותר במסע. דיווחים מסביבות ה-21 במרץ ציינו כי מתקני הגרעין נתנז, פורדו ואספהאן הותקפו ו"ניזוקו קשות". איראן עצמה אישרה את התקיפה בנתנז תוך טענה כי לא אירעה דליפה רדיואקטיבית. טענת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי אף אתר גרעיני לא נפגע — טענה שאיראן עצמה סתרה — יצרה ערפל מידע יוצא דופן סביב מה שעשוי להיות ההישג האסטרטגי המשמעותי ביותר של המבצע. עד אמצע מרץ, מקורות ישראליים העריכו כי 70% ממשגרי הטילים הבליסטיים של איראן הושמדו ו-85% ממערכות הגנתה האווירית הושפלו — נתונים שאם הם מדויקים, מייצגים נסיגה של דור בעמדה הצבאית של טהראן.

ההימור הכושל של איראן להפוך את המלחמה לבינלאומית

אחת הנרטיבים האסטרטגיים המגדירים של מבצע "האריה השואג" היה ההחלטה המכוונת של טהראן להרחיב את מתקפות התגמול שלה מעבר לישראל אל מדינות ערב המפרץ ואל מתקנים צבאיים אמריקאיים — ניסיון שקוף לשבור את הקואליציה המתמודדת עמה ולמשוך שחקנים חדשים לסכסוך בתנאים נוחים למשטר. התוצאות היו קטסטרופליות עבור הדיפלומטיה האיראנית. איחוד האמירויות יירטה 3 טילים בליסטיים ו-8 כטב"מים ב-21 במרץ. ערב הסעודית יירטה 19 כטב"מים שמכוונים לפרובינציה המזרחית העשירה בנפט. כווית סבלה מהפסקות חשמל עקב פסולת יירוט נופלת. בחריין דיווחה על שריפות תשתית. בסיס אל-עדיד האווירי של קטאר, המארח חיילים אמריקאיים, היה מטרה. אפילו דייגו גרסיה, הבסיס המשותף הנידח אמריקאי-בריטי באוקיינוס ההודי, היה נתון לתקיפה איראנית כושלת.

תגובת מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ הייתה היסטורית בבהירותה. ערב הסעודית הזהירה מפני "השלכות חמורות," איחוד האמירויות כינה את ההתקפות "פחדניות" תוך עמידה על "זכותה המלאה להגיב," וקטאר — המדינה המפרצית שנהגה לאורך זמן בהכלה הרבה ביותר כלפי טהראן — גינתה את ההתקפות כ"הפרה בוטה של ריבונות." ההימור של איראן להפוך את הסכסוך לבינלאומי השיג את ההפך: הוא איחד את שכנותיה הערביות נגדה באופן חסר תקדים בפוליטיקה של המזרח התיכון המודרני. כפי שניתוח אל-ג'זירה מ-7 במרץ הכיר בעצמו, איראן תקפה מדינות מפרץ למרות "מאמצים דיפלומטיים רבים של מדינות מועצת שיתוף הפעולה למנוע הסלמה", ובפועל שרפה את גשרי השכנות הטובה שטהראן בנתה במשך עשרות שנים.

המחיר האזרחי מחייב חשבון כן

המחיר האנושי של סכסוך זה מחייב חשבונאות קפדנית ורצינית מבחינה מוסרית מכל הצדדים. בצד הישראלי, תשעה אזרחים נהרגו בבית שמש ב-2 במרץ, גן ילדים בראשון לציון נפגע ב-21 במרץ, ונזקי בניין המגורים בתל אביב ב-24 במרץ מזכירים לאומה שכל יום תחת אש גובה מחיר ממשפחות וקהילות. חיילים אמריקאיים נהרגו כאשר כטב"ם פגע במרכז הפיקוד שלהם בנמל שועיבה — קורבן שכובד על ידי ישראלים שהקימו אנדרטה לחיילים האמריקאיים שנפלו בתל אביב, מחווה המדברת על עומק הברית.

בצד האיראני, מותם המתועד של ילדי בית ספר — 40 הרוגים ו-48 פצועים בבית ספר לבנות במינאב ב-28 בפברואר, ועוד 85 שדווחו כנהרגים בתקיפת בית ספר נפרדת ב-2 במרץ — מטריד עמוקות. נציג איראן באו"ם ציין למעלה מ-1,348 הרוגים אזרחים נכון ל-19 במרץ. נתונים אלה דורשים הקשר שמנגנון התעמולה של איראן לעולם לא יספק: הפרקטיקה הרב-עשורית של הרפובליקה האסלאמית של שיבוץ תשתיות צבאיות בתוך אזורי אוכלוסייה אזרחיים, שימוש בבתי ספר, בתי חולים ושכונות מגורים כמגן בדיוק מפני סוג התקיפות שמשפילות כעת את מנגנון המלחמה שלה. זו האריתמטיקה הקשה של לחימה במשטר המתייחס לאזרחיו כנכסים מתכלים במאבקו האידיאולוגי מול העולם הדמוקרטי.

דיפלומטיה על סף התהום: ההימור של טראמפ בעומאן

ההתפתחות המשמעותית ביותר של חלון ה-23–25 במרץ היא דיפלומטית. הנשיא טראמפ הכריז ב-23 במרץ כי המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן הניב "נקודות הסכמה מרכזיות", כאשר השיחות תוארו כ"חזקות מאוד, מאוד." שליח ארה"ב סטיב ויטקוף ויועץ ג'ארד קושנר מובילים את המסלול הדיפלומטי האמריקאי, כאשר עומאן אושרה כאתר לסבב הבא של שיחות ישירות ופקיסטן, מצרים וטורקיה משמשות כמתווכות ממסרות. באופן קריטי, טראמפ הכריז כי דחה תקיפות מתוכננות על תחנות הכוח ותשתיות האנרגיה של איראן — מנוף הסלמה משמעותי המוחזק בשמורה מכוונת כתמריץ לשיתוף הפעולה של טהראן.

המשא ומתן מתרכז לכאורה בתוכנית העשרת האורניום של איראן, מגבלות על טילים בליסטיים, ותמיכת טהראן בכוחות פרוקסי אזוריים — שלושת עמודי ההבנה של חתרנות איראן שאיימו על ביטחון המערב וישראל במשך עשרות שנים. מסגרת הפסקת אש זמנית הועלתה לדיון. אולם פקידים ישראליים הביעו ספקנות פומבית כלפי טענות אמריקאיות בדבר גמישות איראנית בנושאים גרעיניים, ועצם העובדה כי הפעילות הצבאית נמשכה משני הצדדים לאורך 23–24 במרץ מדברת בקול רם מכל פרסום דיפלומטי.

השאלה המרכזית של יום 26

יום 25 של מבצע "האריה השואג" נסגר עם השאלה הבסיסית שתגדיר את מסלול הסכסוך הזה: האם איראן מנהלת משא ומתן בתום לב, או שמא היא מרוויחה זמן כדי לשקם את היכולות הצבאיות שנהרסות באופן שיטתי על ידי תקיפות ישראליות ואמריקאיות? הרקורד של המשטר — עשורים של מרמה בנוגע לתוכנית הגרעין שלו, הבטחות שבורות למפקחים בינלאומיים, והטיפוח המכוון של רשתות טרור פרוקסי מלבנון ועד תימן — מספק את תשובתו. מערכת הביטחון של ישראל מבינה היסטוריה זו טוב יותר מכל שחקן אחר בזירה העולמית, וזוהי בדיוק הסיבה שספקנותה של ירושלים כלפי המסלול הדיפלומטי אינה חסימה אלא זהירות. הימים הקרובים יקבעו האם הלחץ הצבאי חסר התקדים של מבצע "האריה השואג" יוכל להשיג את מה שארבעה עשורים של דיפלומטיה לבדה לא הצליחו לעולם: סיום אמיתי וניתן לאימות של האיום הגרעיני האיראני ושל חסות המשטר על הטרור ברחבי המזרח התיכון.