ארבעים יום לתוך המערכה הצבאית הישראלית המשמעותית ביותר מאז מלחמת יום הכיפורים, התמונה האסטרטגית פרדוקסלית. המערך הצבאי הקונבנציונלי של איראן פורק באופן שיטתי — הצי שלה הוטבע, חיל האוויר שלה חוסל ותשתיות הטילים הקבועות שלה הושמדו. אך הרפובליקה האסלאמית שורדת, יחידות משמרות המהפכה המפוזרות שלה מטרידות את השיט במפרץ בהתקפות כטב"מים וטילים בסגנון גרילה, תוכנית הגרעין שלה נותרה שלמה במתקנים תת-קרקעיים, ושלוחתה חיזבאללה עדיין סופגת תקיפות ישראליות קשות בלבנון. השאלה אינה עוד האם ישראל יכולה להשמיד את צבא איראן. השאלה היא האם הדיפלומטיה יכולה לחלץ את הוויתורים שארבעים יום של עוצמה אווירית בלתי פוסקת לא הצליחו להשיג.
הפסקת האש שאיננה: קווי שבר מבניים ביום הראשון
הסתירה המרכזית בלב הפסקת האש של ה-8 באפריל היא פשוטה לכאורה: כל צד מגדיר את תנאיה באופן שונה. וושינגטון מתעקשת שההפוגה חלה אך ורק על פעולות התקיפה של פיקוד המרכז של ארה"ב נגד שטח איראן ומותנית בפתיחה מחדש של מצר הורמוז. ישראל טוענת — וראש הממשלה בנימין נתניהו אישר זאת פומבית — שהפסקת האש אינה חלה על פעולות נגד חיזבאללה בלבנון, שאותה ירושלים מסווגת כחזית פרוקסי איראנית נפרדת. טהראן, לעומת זאת, הגישה מסגרת שלום רשמית בת 10 נקודות הדורשת הפסקת אש בכל החזיתות, כולל לבנון — עמדה שישראל הכריזה עליה כבלתי קבילה לחלוטין.
טראמפ כינה בפומבי את תוכנית 10 הנקודות של איראן "בסיס בר-ביצוע" למשא ומתן, אך ה-New York Times ציין כי המסגרת שטהראן הציגה בפועל "שונה מהתוכנית שטראמפ אמר שהיא ברת-ביצוע". פער זה בין הרטוריקה הנשיאותית למציאות הדוקומנטרית מוסיף נדבך של עמימות שמנהלי המשא ומתן האיראנים כמעט בוודאות ינצלו באיסלאמאבאד. דוברת הבית הלבן, קרולין לוויט, אישרה כי סגן הנשיא ג'יי-די ואנס, השליח המיוחד סטיב ויטקוף והיועץ הבכיר ג'ארד קושנר יובילו את המשלחת האמריקנית כשהשיחות ייפתחו בשבת בבוקר.
התקיפות הישראליות נגד חיזבאללה מתעצמות בעוד התקיפות באיראן מושעות
בעוד התקיפות הישירות על אדמת איראן הושעו זמנית, חיל האוויר הישראלי הפנה מחדש את עוצמת האש שלו ביעילות קטלנית נגד עמדות חיזבאללה בלבנון. גורמי בריאות לבנוניים אישרו כי גל תקיפות אוויריות נרחב הרג לפחות 254 בני אדם ב-48 השעות סביב ההכרזה על הפסקת האש. ישראל וושינגטון טענו במשותף כי הפוגת האש עם איראן מוציאה במפורש את פעולות חיזבאללה — עמדה העולה בקנה אחד עם הדוקטרינה ארוכת השנים של ישראל, לפיה רשת הפרוקסי של איראן מהווה ארכיטקטורת איום נפרדת הניתנת לטרגוט עצמאי.
להתעצמות המערכה בלבנון יש היגיון אסטרטגי מעבר להזדמנות טקטית גרידא. על ידי שחיקת היכולות של חיזבאללה במהלך ההפוגה הדיפלומטית עם טהראן, ישראל מבקשת לפרק את מנוף הנקמה החזק ביותר של איראן לפני שכל הסכם קבוע יקפיא את המצב בשטח. התעקשותה של טהראן על הפסקת אש הכוללת את לבנון מדגישה בדיוק מדוע ישראל רואה בפעילות חיזבאללה חלק בלתי נפרד מהאיום האיראני הרחב — ומדוע נטרול כוח הפרוקסי הזה כעת, בזמן שהתשומת הלב הדיפלומטית מתמקדת באיסלאמאבאד, מייצג חלון הזדמנויות צר שהולך ונסגר.
רק לאחרונה, ב-7 באפריל, אישר ה-BBC כי ישראל תקפה יעד בטהראן שתואר כמפקד צבאי איראני, כאשר התקיפה הרסה באופן אגבי בית כנסת באזור הסמוך. מבצע זה — אחת הפעולות הישראליות האחרונות שאושרו על אדמת איראן לפני כניסת הפסקת האש לתוקף — המחיש את המשך יכולת הדיוק של המודיעין הישראלי אפילו עמוק בתוך הבירה האיראנית.
המעבר של איראן לגרילה והמבוי הסתום בהורמוז
השמדת הכוחות הצבאיים הקונבנציונליים של איראן — הצי, חיל האוויר ומערכות ההגנה האווירית הנייחות שלה — לא השתיקה את טהראן. במקום זאת, משמרות המהפכה אימצו מה שאנליסטים מתארים כאסטרטגיית גרילה של "פופ-אפ", תוך פיזור יחידות שיגור ניידות שצצות לזמן קצר כדי להטריד נתיבי שיט ולשגר כטב"מים לפני שהן נעלמות מתחת לאדמה. עמדה א-סימטרית זו, למרות היותה שחיקה דרמטית מהיכולות של איראן טרום המלחמה, הוכחה כמספקת כדי לזעזע את שוקי האנרגיה העולמיים, ולפי ה-Epoch Times, "להקפיא את השיט במצרים ולהזניק את מחירי הדלק הממוצעים בארצות הברית אל מעבר ל-4 דולר לגלון".
מצר הורמוז עצמו הפך למוקד החיכוך הראשון של הפסקת האש. סוכנות הידיעות האיראנית חצי-רשמית "פארס" דיווחה כי טהראן עצרה את תנועת מכליות הנפט במצר כנקמה על התקיפות הישראליות בלבנון, והכריזה על פעולות אלו כהפרה של תנאי הפסקת האש. הדוברת לוויט דחתה את הטענה על הסף ב-8 באפריל, וקבעה כי וושינגטון הבחינה ב"עלייה בתנועה" בנתיב המים והזהירה כי כל סגירה היא "בלתי מקובלת לחלוטין". ה-Financial Times דיווח כי מחיר הנפט מסוג ברנט צנח בחדות — ירידה של 17 עד 18 אחוזים — עם ההכרזה על הפסקת האש, וירד מתחת ל-100 דולר לחבית, אם כי נותרה אי-ודאות רבה בשל המצב הבלתי פתור בהורמוז.
CNN דיווח כי מדינות המפרץ חוו את "אחת המתקפות האיראניות העזות ביותר במלחמה" בשעות שמיד לאחר ההכרזה על הפסקת האש, כאשר התרעות מרובות על כטב"מים וטילים הופעלו ברחבי האזור. כוחות איראניים פגעו גם בצינור הנפט האסטרטגי מזרח-מערב של סעודיה, המוביל נפט גולמי לים סוף — פגיעה ישירה בתשתית אנרגיה אזורית שאושרה על ידי ה-Financial Times. המתווכים הבכירים של איראן טענו ב-7 באפריל כי המשטר מחזיק ב-45,000 כטב"מים ו-15,000 טילים בליסטיים, אם כי אנליסטים מערביים רואים בנתונים אלו הגזמה ככל הנראה, בהתחשב בהשמדה השיטתית של תשתיות השיגור הקבועות של איראן במהלך 40 ימי הפצצה רצופים.
הגנה מטילים ונזק מצטבר בשדה הקרב
לא פורסמו נתוני יירוט ספציפיים חדשים ממערכות ההגנה הרב-שכבתיות של ישראל — כיפת ברזל, קלע דוד וחץ 3 — בחלון של 48 השעות סביב הפסקת האש. ההפוגה בירי הבליסטי האיראני הישיר לעבר שטח ישראל הפחיתה זמנית את קצב הפעילות המבצעית של מערכות אלו. לשם ההקשר, במהלך הגל ה-37 של מתקפות "מבצע הבטחת אמת" של משמרות המהפכה סביב היום ה-12, איראן שיגרה טילי ח'וראמשהר כבדים במטחים רב-שכבתיים שנמשכו מעל שלוש שעות, וכוונו לתל אביב, חיפה ומערב ירושלים. מערכות ההגנה הישראליות זכו לקרדיט על היירוטים, אם כי מגן דוד אדום דיווח על 89 פצועים קל במהלך מטח רוויה מוקדם יותר ב-28 בפברואר.
במצטבר, המחיר ששילם צבא איראן במערכה הוא מדהים. עד היום ה-12, אנליסטים ישראלים העריכו כי מעל 1,000 לוחמי אויב נהרגו בתוך איראן. ראש הממשלה נתניהו אישר במסיבת עיתונאים ב-19 במרץ כי ההגנה האווירית של איראן "הפכה לחסרת תועלת", הצי שלה "מונח על קרקעית הים" וחיל האוויר שלה "כמעט הושמד". אבדות אסטרטגיות אלו מייצגות את הפירוק היסודי ביותר של יכולות צבאיות קונבנציונליות של מדינת אויב על ידי כוחות ישראליים בתולדות המדינה.
הנוף הדיפלומטי: בין איסלאמאבאד לתהום
התגובה הבינלאומית להפסקת האש חושפת שסעים מעמיקים. ראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף מיצב את איסלאמאבאד כמתווך חיוני, כאשר האנליסט הפקיסטני חמזה ג'ילאני תיאר את התיווך כ"הזדמנות של פקיסטן להראות לעולם שהיא מדינה מועילה". מבית, פוקס ניוז דיווח כי מנהיגים נוצרים אוונגליסטים התגייסו רשמית לתמיכה בטראמפ ובישראל, והביעו תמיכה נמרצת ביעדי מבצע "זעם אפי" (Operation Epic Fury) — איתות משמעותי לתמיכה ציבורית אמריקנית מתמשכת במערכה.
האחדות האירופית, לעומת זאת, נסדקת. ה-Guardian תיעד את מה שכינה "המסע המכאיב" של אירופה לעבר התפכחות, וציין כי רוב ממשלות האיחוד האירופי הציעו בתחילה תמיכה שבשתיקה במבצע האמריקני-ישראלי, אך כעת הן הופכות ליותר ויותר ביקורתיות. מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה נותר תומך רחב, בעוד ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס מוביל את מחנה המתנגדים. מנהיגים אירופאים מציגים את המלחמה באיראן כמאיץ לאוטונומיה אסטרטגית של האיחוד האירופי מוושינגטון — נרטיב המשרת את האינטרסים המוסדיים של בריסל אך מסכן את הסולידריות המערבית ברגע שבו היא נחוצה ביותר.
ה-New York Times העלה את השאלה הפרובוקטיבית האם הפסקת האש מייצגת "רגע סואץ" אמריקני — נקודת מפנה היסטורית של דעיכה בכוח — וציין כי הרפובליקה האסלאמית נותרה על כנה, מלאי הגרעין של איראן טרם טופל, ומצר הורמוז נותר תחת מנוף לחץ איראני.
האנלוגיה לסואץ, למרות עוצמתה הרטורית, מפרשת באופן יסודי לא נכון את המצב. משבר סואץ ב-1956 הסתיים בלחץ אמריקני שאילץ את בעלות בריתה לסגת בבושת פנים. כאן, ארצות הברית וישראל הן אלו שמחזיקות בדומיננטיות בהסלמה. הפסקת האש אינה נסיגה — היא מבחן האם טהראן, מוכה וחבולה, תסכים לתנאים שימנעו את חידוש התקיפות. המשתנה הקריטי שנותר ללא פתרון הוא תוכנית הגרעין של איראן. אנדריאה סטריקר מהקרן להגנה על דמוקרטיות הזהירה כי איראן, נכון ל-28 בפברואר, החזיקה ב-440 קילוגרם של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוזים — מספיק לעד 10 פצצות גרעיניות אם יועשר עוד יותר. מתקן ההעשרה המבוצר בפורדו, הקבור עמוק בתוך "הר פיקאקס" (Pickaxe Mountain), טרם נוטרל.
פרשת הדרכים שלפנינו
יום 40 מוצא את מבצע "אריה שואג" בצומת המכריע ביותר מאז השקתו ב-28 בפברואר. צבא איראן הקונבנציונלי נהרס מעבר לכל אפשרות לשיקום ריאלי בטווח הקרוב. אך המשטר שורד — מבוזר, מתריס ועדיין אוחז בשני מנופי הלחץ: העמימות הגרעינית ושיבושי האנרגיה. הפסקת האש בת השבועיים אינה שלום. זהו מבחן לחץ דיפלומטי, ואנליסטים של CNN צדקו כשציינו ששני הצדדים מגיעים לאיסלאמאבאד כשהם "דורשים כניעה מוחלטת זה מזה".
עבור ישראל, החישוב ברור. ארבעים יום של עוצמה אווירית השיגו את מה ששלושה עשורים של סנקציות, הפצרות דיפלומטיות וסבלנות אסטרטגית לא הצליחו: השמדה מוחלטת של יכולתה של איראן לנהל מלחמה קונבנציונלית. מה שנותר — תוכנית הגרעין, רשתות הפרוקסי, המנגנון האידיאולוגי של המהפכה האסלאמית — לא ניתן להכנעה באמצעות הפצצות בלבד. יש לכפות עליו תנאים, להכיל אותו או להחזיק מעמד מולו. שיחות איסלאמאבאד המתחילות ב-10 באפריל יקבעו באיזה משבילים אלו תצעד המלחמה כעת. אם סגן הנשיא ואנס לא יצליח לגשר על התהום שבין דרישת וושינגטון לפירוק גרעיני מלא לבין התעקשותה של טהראן על זכויות טילים ריבוניות, הפסקת האש תקרוס — והשלב הבא של הסכסוך הזה ינוהל בתנאים הרבה יותר מעורפלים מהמטח הראשון שזעזע את טהראן לפני ארבעים יום.