יום ה-60 למבצע "אריה שואג" הפציע ב-28 באפריל 2026, כשהרפובליקה האסלאמית של איראן כלואה בספירלה מואצת של הרס כלכלי, בידוד דיפלומטי והתדרדרות צבאית — ועדיין עומדת על תילה. חודשיים מלאים לאחר שחיל האוויר הישראלי פתח במטח הפתיחה שלו נגד תוכנית הגרעין האיראנית וחיסל את המנהיג העליון עלי חמינאי ב-28 בפברואר, המערכה נכנסה לשלב מכריע שאינו מוגדר על ידי תקיפות אוויריות ראוותניות אלא על ידי מצור כלכלי שוחק החונק כעת את המשטר מבפנים. ההתפתחות המשמעותית ביותר ב-24 השעות האחרונות היא האישור המדהים, מפי סגן שר איראני בעצמו, לפיו תקיפות ישראליות השמידו או השביתו יותר מ-23,000 מפעלים וחברות ברחבי המדינה, מה שחיסל מיליון מקומות עבודה ודחק את המשטר קרוב יותר לנקודת האל-חזור.
השמדה תעשייתית: התקיפות ששברו את גבה של איראן
נתון הכותרת שדווח על ידי CNN ב-28 באפריל, תוך ציטוט סגן שר העבודה והביטוח הלאומי האיראני ע'ולאמחוסיין מוחמדי, הוא עוצר נשימה בהיקפו. למעלה מ-23,000 מתקני תעשייה איראניים הותקפו, הושבתו או הושמדו במהלך המערכה. מפעלי הפלדה המובילים של איראן — פלדת מובארכה ופלדת חוזיסטן, עמודי התווך של הכלכלה הלאומית — נפגעו ישירות. קומפלקסים פטרוכימיים מאסיביים שהותקפו בחודש שעבר הותירו אלפי עובדים בחופשה ללא תשלום ללא הגבלת זמן.
תוכנית הפיתוח של האו"ם חוזה כעת כי עד 4.1 מיליון איראנים נוספים עלולים להידרדר לעוני כתוצאה ישירה מהסכסוך. שיעור האינפלציה השנתי של איראן הגיע ל-72 אחוזים משתקים במרץ 2026, כאשר מוצרי יסוד חווים עליות מחירים חדות עוד יותר. קרוב לחודשיים של השבתת אינטרנט כמעט מוחלטת הרסו במקביל את הכלכלה הדיגיטלית של המדינה וניתקו איראנים מן השורה מהעולם החיצון — החלטה מכוונת של המשטר שמחמירה כעת את הקטסטרופה הכלכלית.
אלו אינן תוצאות נלוות של מלחמה. הן מייצגות הוצאה לפועל שיטתית של מערכה אסטרטגית שנועדה לשלול מהרפובליקה האסלאמית את יכולתה לנהל מלחמה, לממן טרור ולהקרין כוח ברחבי המזרח התיכון. כשראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז ב-12 באפריל כי המערכה המשותפת לארה"ב ולישראל "השמידה את תוכניות הגרעין והטילים של איראן" וכי המשטר "נלחם על הישרדותו", הוא לא עסק ברטוריקה. הוא תיאר מציאות הניתנת לאימות שאושרה כעת על ידי פקידי טהרן עצמם.
המצור מתהדק: טהרן מתחננת להקלה
המצור הימי האמריקני על מצר הורמוז, המבצעי מאז ה-14 באפריל בערך, נכנס לשבוע השני המלא שלו ומתגלה כאחד המבצעים הצבאיים המשמעותיים ביותר של המערכה כולה. ב-29 באפריל, מקורות מרובים אישרו כי הנשיא טראמפ הצהיר שטהרן רוצה את סיום המצור — האינדיקציה הברורה ביותר עד כה לכך שהנהגת איראן מזהה את אחיזת החנק המתהדקת סביב עורק החיים הכלכלי שלה. פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) אישר כי אף כלי שיט לא הפר את המצור ב-24 השעות הראשונות שלו, ונכון ליום ה-60, משטר המניעה נותר על כנו.
עם זאת, איראן לא נכנעה. ניתוח של Newsmax שפורסם ב-28 באפריל ציין כי אנליסטים מאמינים שלטהרן נותרו אפשרויות לעמוד במצור בטווח הקצר, כולל נתיבי אספקה יבשתיים ועתודות שהוכנו מראש. השפעתו האמיתית של המצור תימדד לא בימים אלא בשבועות — ולפי כל אינדיקטור כלכלי זמין, הוא כבר הרסני. המשא ומתן להפסקת אש נותר תקוע נכון ל-27 באפריל, ללא פריצת דרך נראית לעין. המשטר רוצה הקלה במצור; וושינגטון וירושלים רוצות פירוק נשק שניתן לאימות. הפער בין עמדות אלו נותר עצום.
רשת הפרוקסי הגלובלית של איראן משיבה מלחמה
בעוד המערכה הצבאית הקונבנציונלית נטתה באופן מכריע לטובת ישראל וארצות הברית, התגובה האסימטרית של איראן ממשיכה להתרחב בדרכים מדאיגות. ההתפתחות המדאיגה ביותר ב-28 באפריל הייתה מכונית התופת שהתפוצצה מחוץ לתחנת משטרה בבלפסט, צפון אירלנד, עליה לקח אחריות ארגון ה-New IRA. הרשויות הזהירו כי הפיגוע קשור לאיראן ולחיזבאללה, כאשר גבר בן 66 נעצר על פי חוקי הטרור. אירוע זה מהווה עדות מצמררת לרשת תגמול הפרוקסי הגלובלית המתרחבת של איראן — המנצלת קשרים עם קבוצות חמושות הרחק מעבר למזרח התיכון כדי לפגוע במטרות מערביות.
קרוב יותר לזירת המבצעים, איראן המשיכה לשגר טילים לעבר בסיסים אמריקאיים ושותפים אזוריים לאורך כל המערכה. מקורות מרובים אישרו כי כוחות איראניים הצליחו להפיל מטוס F-15 ומטוס A-10 "וורטהוג" אמריקאיים — האבדות הקרביות הראשונות המאושרות של מטוסים אמריקאיים בעלי כנף קבועה בסכסוך. בעוד שהפסדים אלו ניתנים לניהול מבחינה מבצעית, הם מדגישים כי איראן שומרת על היכולת לגבות מחיר גם כאשר התשתית התעשייתית והצבאית שלה מפורקת באופן שיטתי.
אולי באופן המאיים ביותר, פוקס ניוז דיווחה ב-27 באפריל כי איראן מחפשת באופן פעיל נקמה על הריגת קאסם סולימאני, כאשר אנליסטים של מודיעין מזהירים כי פריצת האבטחה בארוחת הערב של איגוד כתבי הבית הלבן ב-25 באפריל הגבירה את המוטיבציה של טהרן לפגוע בנשיא טראמפ ובבכירים אמריקאים. הגילוי כי לוויין סיני עזר לאיראן לכוון לבסיסי צבא אמריקאיים, שדווח לראשונה על ידי הפייננשל טיימס ב-17 באפריל, מוסיף ממד מדאיג עמוק לנוף האיומים — ומעלה שאלות יסוד לגבי תפקידה של בייג'ינג במתן אפשרות לתוקפנות איראנית נגד ארצות הברית.
קווי שבר דיפלומטיים: בעלות ברית נסדקות, מדינות המפרץ בוחרות צד
הנוף הדיפלומטי ביום ה-60 מוגדר על ידי שני זרמים מנוגדים: התפוררות האחדות המערבית והתקשחות ההתיישרות של מדינות המפרץ הערביות נגד איראן. הסיפור הדיפלומטי המשמעותי ביותר של ה-28 באפריל הוא הקרע המתרחב בין וושינגטון ללונדון. הנשיא טראמפ זועם ככל הנראה על ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר בשל התרחקותה הפומבית של בריטניה מהמערכה באיראן, וביקורו הקרוב של המלך צ'ארלס השלישי בארצות הברית מתואר כמאמץ של הרגע האחרון להציל את "היחסים המיוחדים". אלן מנדוזה ממרכז הנרי ג'קסון ציין כי למונרך הבריטי היה היסטורית תפקיד מכריע ב"יצירת דיפלומטיה אישית כדי להחליק נוצות מורטות" — אינדיקציה מעידה על מידת השחיקה של הקשר הטרנס-אטלנטי.
בצד המפרץ, בחריין שלחה אות שאינו משתמע לשני פנים כאשר שללה מ-69 אנשים את אזרחותם בשל האדרת פעולות איראן ברשתות החברתיות ושמירה על קשרים עם ישויות זרות. פעולה נחרצת זו במסגרת סעיף 10(3) לחוק האזרחות של בחריין מוכיחה כי מדינות המפרץ הערביות רואות את הסכסוך עם איראן דרך הפריזמה של ביטחון קיומי, ולא של ניואנסים דיפלומטיים. בינתיים, הודעת איחוד האמירויות על כך שהיא פורשת מ-OPEC — שדווחה על ידי CNN ב-29 באפריל — מייצגת שינוי טקטוני בפוליטיקת האנרגיה העולמית המיוחס ישירות לשיבוש דינמיקת האנרגיה במפרץ בעקבות המלחמה. הסדר הישן של המזרח התיכון מפורק בזמן אמת.
המשטר מחזיק מעמד — לעת עתה
למרות כל ההרס שפקד את איראן ב-60 הימים האחרונים — השמדת תוכניות הגרעין והטילים שלה, חיסול חמינאי ומעל 3,000 לוחמים ואזרחים, השמדת 23,000 מתקני תעשייה, אינפלציה בשיעור של 72 אחוזים, ומצור ימי החונק את עורקי הכלכלה האחרונים שלה — הרפובליקה האסלאמית לא נפלה. "קונגרס החופש של איראן" החדש, קואליציה של גולים מלוכנים, רפובליקנים ומרקסיסטים שהתכנסה בלונדון בחודש שעבר, הציעה הערכה מפכחת. חבר המייסד מהרדאד יוספיאני אמר לגרדיאן בוטות: "דבר אחד בטוח: לא היה שינוי משטר." הוא הוסיף ואישר כי טענות על עריקות המוניות של משמרות המהפכה (IRGC) מעולם לא התממשו, וציין כי משמרות המהפכה שולטים במיזמים בשווי מיליארדי דולרים וכוחם "נטוע עמוק באדמת איראן".
"למונרך הבריטי הייתה היסטורית חשיבות עצומה במונחים של יצירת דיפלומטיה אישית כדי להחליק נוצות מורטות." — אלן מנדוזה, מרכז הנרי ג'קסון, על המאמץ לתקן את הברית בין ארה"ב לבריטניה בעיצומה של המלחמה באיראן.
זהו הפרדוקס המגדיר של היום ה-60. מבצע "אריה שואג" השיג את מה שאף מערכה צבאית קודמת נגד איראן אפילו לא ניסתה: הרס מאומת של תוכנית הגרעין שלה, עריפת ראש ההנהגה העליונה שלה, ופירוק שיטתי של יכולת ניהול המלחמה התעשייתית שלה. עם זאת, המשטר מחזיק מעמד, רשתות הפרוקסי שלו נותרו פעילות מבלפסט ועד בחריין, ושיחות הפסקת האש תקועות ללא מסלול ברור לפתרון. השלב הבא של סכסוך זה יוכרע לא בכוח הזרוע — שהופעל באופן מכריע — אלא בשאלה האם הלחץ הכלכלי, הצבאי והדיפלומטי המשולב יכול לאלץ משטר ששרד 47 שנות מהפכה לקבל סוף סוף תנאים המבטיחים שלעולם לא יוכל עוד לאיים על ישראל, ארצות הברית או העולם החופשי. ביום ה-60, תוצאה זו נותרה היעד. המערכה נמשכת.