האולטימטום של טראמפ מהדק את החבל סביב צווארה של טהרן

היום ה-79 למבצע "ארי שואג" הפציע לא ברעם של תקיפות אוויריות מעל הרמה האיראנית, אלא בשפה קרה ומחושבת של אולטימטום כופה. ב-17 במאי 2026, הנשיא דונלד טראמפ פרסם את מה שמספר כלי תקשורת אפיינו כאזהרה המפורשת ביותר שלו לטהרן מאז החל המערך המשותף של ארה"ב וישראל ב-28 בפברואר: "זוזו מהר, ומהר מאוד, אחרת לא יישאר שום דבר." המסר, שהועבר דרך Truth Social בעקבות פגישת צוות הביטחון הלאומי בבית הלבן, לא הותיר שום עמימות לגבי הכוונה האמריקאית. שבעים ותשעה ימים לתוך המבצע הצבאי המשמעותי ביותר במזרח התיכון המודרני, המלחמה נכנסה לשלב מכריע — שלב שאינו מוגדר על ידי כמות החימוש שהוטלה, אלא על ידי חלון ההזדמנויות המצטמצם לכניעה איראנית לפני תחילת סבב ההסלמה הבא.

האולטימטום ומה שהוא מסמל

הצהרתו של טראמפ כי "השעון מתקתק" עבור איראן לקבלת עסקה לא הייתה רק רטוריקה שנועדה לקהל המקומי. היא הגיעה בהקשר מבצעי ספציפי: צה"ל לא הרפה מעמדתו ההתקפית מאז הזהיר שר הביטחון ישראל כץ בסוף אפריל כי התקיפות באיראן עשויות להתחדש בכל רגע, ומבנה הפיקוד המשותף של ארה"ב וישראל — מבצע "זעם אפי" (Operation Epic Fury) בצד האמריקאי, ומבצע "ארי שואג" (מבצע ארי ההרים) בצד הישראלי — נותר פעיל לחלוטין. על האולטימטום דיווחו בו-זמנית Breitbart, Newsmax, CNN וה-Epoch Times, מה שמדגיש את רוחב קהל היעד שלו: טהרן, בייג'ינג, וכל בירה המחשבת כעת האם הרפובליקה האסלאמית יכולה לשרוד את מה שיבוא אחר כך.

מה שהופך את הרגע הזה לשונה משלבים מוקדמים יותר של המערכה הוא השילוב בין לחץ צבאי לבין תמרון דיפלומטי. נציג הסחר האמריקאי, ג'יימיסון גריר, אישר באותו יום כי סין התחייבה רשמית לא "לספק תמיכה חומרית לאיראן" — ויתור שאם ייאכף, יהווה בידוד אסטרטגי של המשטר חסר תקדים מאז מלחמת איראן-עיראק. צינור החיים הכלכלי העיקרי של טהרן עבר מזמן דרך בייג'ינג; ניתוקו או אפילו הגבלתו יאיצו את לוח הזמנים לקריסה הפנימית של המשטר באופן דרמטי.

איראן תוקפת סמוך למתקן גרעיני באיחוד האמירויות

ההתפתחות הטקטית המדאיגה ביותר ביום ה-79 לא כוונה נגד ישראל אלא נגד איחוד האמירויות. ב-17 במאי, איחוד האמירויות האשימה רשמית את איראן או את שלוחיה במתקפת כטב"ם שגרמה לשריפה סמוך למתקן גרעיני במדינה. לא אושרו נפגעים באופן פומבי, אך לא ניתן להפריז בחשיבותו של היעד. המתקפה מייצגת הסלמה מחושבת נגד מדינה ניטרלית לכאורה במפרץ ושותפה להסכמי אברהם — מסר ישיר מטהרן כי טווח התגובה שלה משתרע הרבה מעבר לעורף הישראלי.

זהו מהלך העולה בקנה אחד עם דוקטרינת מלחמת השליחים המבוססת של איראן. כפי שתיעד בהרחבה מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, רשת השלוחים של איראן בעלי יכולות הכטב"ם — מכוחות החות'ים בתימן ועד למיליציות המזוהות עם משמרות המהפכה בעיראק ובסוריה — פיתחה את היכולת לתקוף מטרות ברחבי המפרץ בדיוק גובר והולך. איחוד האמירויות, השואבת חלק ניכר מהחיוניות הכלכלית שלה מהמוניטין שלה כמרכז אזורי בטוח להשקעות ולתיירות, פגיעה במיוחד לסוג זה של הסלמה א-סימטרית. העובדה שטהרן בחרה לבחון את הפגיעות הזו באותו יום שבו פרסם טראמפ את האולטימטום שלו מצביעה על משטר שמחפש בו-זמנית נתיבי יציאה דיפלומטיים תוך שמירה על לחץ באמצעות שליחים כדי לשפר את עמדת המיקוח שלו.

מצר הורמוז כמנוף גיאופוליטי

עדות נוספת לאסטרטגיה הדו-מסלולית של טהרן עלתה ממצר הורמוז, שם התירה איראן מעבר של 30 ספינות — כולל כלי שיט הנושאים דגל סיני — ב-17 במאי. פתיחה סלקטיבית זו לא הייתה צעד של דה-אסלמה. זו הייתה מחווה מכוילת היטב כלפי בייג'ינג, שנועדה להוכיח כי איראן שומרת על היכולת להשתמש בנקודת החנק הקריטית ביותר של הנפט בעולם כקלף מיקוח. על ידי מתן אפשרות לכלי שיט סיניים לעבור תוך שמירה על איום סמוי של חסימה, המשטר מאותת לפטרון החשוב ביותר שנותר לו כי שיתוף פעולה עם טהרן עדיין נושא בחובו יתרונות כלכליים מוחשיים.

יש לקרוא את המהלך לצד הודעתו של גריר על התחייבותה של סין למנוע תמיכה חומרית מאיראן. טהרן למעשה אומרת לבייג'ינג: אנחנו עדיין יכולים להועיל לכם. האם המהלך הזה יצליח? הדבר תלוי לחלוטין במידת הרצינות שבה סין מתכוונת לכבד את התחייבותה לוושינגטון — שאלה שנותרת, לכל היותר, פתוחה.

הקרע הדיפלומטי בין נתניהו לאיחוד האמירויות

נקודת חיכוך משנית אך משמעותית עלתה מתוך הקואליציה הנתמכת על ידי ארה"ב עצמה. לשכת ראש הממשלה נתניהו הודיעה על פגישה סודית של "פריצת דרך היסטורית" עם נשיא איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן באל-עין, תוך הצגתה ככזו שנערכה במהלך מבצע "ארי שואג". משרד החוץ של איחוד האמירויות מיהר להכחיש את התיאור באופן פומבי, והתעקש כי "יחסיה עם ישראל הם פומביים ונוסדו במסגרת הסכמי אברהם הידועים והמוצהרים. יחסים אלו אינם מבוססים על סודיות או הסדרים חשאיים."

אנליסטים שצוטטו על ידי Fox News תיארו את האירוע כ-"טעות" של נתניהו המאיימת על לכידות הקואליציה בנקודת זמן קריטית. הנזיפה הפומבית של איחוד האמירויות משקפת דילמה אמיתית: אבו דאבי תומכת ביעד האסטרטגי של נטרול יכולות הגרעין והטילים של איראן, אך היא אינה יכולה להרשות לעצמה להיתפס כצד לוחם במערכה צבאית בהובלת ישראל — במיוחד לאחר ששלוחים איראנים תקפו זה עתה סמוך לאחד ממתקניה הגרעיניים. ניהול המתח הזה הוא חיוני. הסכמי אברהם נותרו אחד ההישגים הדיפלומטיים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה המודרנית של האזור, ואין להקריב את שימורם לטובת טעויות הסברה קצרות טווח.

בתוך איראן: המשטר טורף את בני עמו

בעוד שהממדים הדיפלומטיים והצבאיים של היום ה-79 שלטו בכותרות, ה-BBC פרסם דיווח הראוי למשקל שווה: זינוק מתועד בהוצאות להורג פוליטיות בתוך איראן מאז תחילת המלחמה. כותרת הדו"ח נלקחה מהודעתו האחרונה של אסיר שנידון למוות — "ייתכן שזו הפעם האחרונה שאתם שומעים את קולי" — והוא מקטלג את הדיכוי הפנימי המואץ של הרפובליקה האסלאמית כאשר המשטר מנצל את מצב המלחמה כדי להשתיק התנגדות.

דפוס זה אינו חדש. למעשה, זהו אחד המאפיינים העקביים ביותר של התנהגות הרפובליקה האסלאמית תחת לחץ קיומי. כפי שתיעדה רויה בורומנד ממרכז עבדורחמן בורומנד, ההקבלה ההיסטורית הרלוונטית ביותר היא קיץ 1988, כאשר איראן הגיעה להפסקת אש עם עיראק ובעקבות זאת הוציאה להורג בין 4,000 ל-5,000 אסירים פוליטיים בסתר. מנגנון המודיעין של המשטר משתמש מזה זמן רב במאסרים, הרג ללא משפט, היעלמויות כפויות והודאות בכפייה כדי למנוע ממתנגדים להתארגן. הזינוק הנוכחי בהוצאות להורג — כפי שדווח על ידי ה-BBC ובהתאם לתיעוד נרחב של זכויות אדם ממחלקת המדינה האמריקאית ומדיווחים מיוחדים של האו"ם — מאשר כי הרפובליקה האסלאמית שוב מפנה את מכונת הדיכוי שלה פנימה ככל שהלחץ החיצוני גובר. זהו אינו משטר המגן על עמו. זהו משטר שטורף אותם.

המחיר הכלכלי והחישוב האסטרטגי

ה-Financial Times דיווח ב-18 במאי כי המלחמה עלתה כעת לצרכנים האמריקאים כ-40 מיליארד דולר בעלויות דלק גבוהות, בעוד שמנהיגים עסקיים בבריטניה הזהירו כי מחירי האנרגיה הנובעים מהמלחמה באיראן גורמים לחברות להפסיק השקעות וגיוס עובדים. המספרים הללו אמיתיים, והם חשובים. אף אנליסט רציני אינו מבטל את הנטל הכלכלי של פעולות צבאיות ממושכות נגד יצרנית הנפט הרביעית בגודלה בעולם.

אך ההקשר הוא חיוני. המחיר של מתן אפשרות לאיראן להגיע לפריצה גרעינית — תרחיש שהמודיעין הישראלי העריך כקרוב לפני השלב הראשון של מבצע "ארי עולה" ביוני 2025, כאשר למשטר היה מספיק חומר בקיע עבור 15 פצצות גרעין — יגמד כל עלייה במחירי הדלק. חיסולם של מפקדים בכירים במשמרות המהפכה, השמדת מתקני העשרה מרכזיים בנתנז ובאראק, וחיסול סגל המדענים הגרעיניים של איראן באמצעות מבצע "נרניה" מייצגים הישגים אסטרטגיים שאינם ניתנים למדידה בחשבונות אנרגיה רבעוניים. השאלה אינה האם המערכה יקרה. השאלה היא האם החלופה — רפובליקה אסלאמית חמושה בנשק גרעיני עם יכולות שיגור בין-יבשתיות — היא בת השגה בכל מחיר שהוא.

יום 79: שלב הדיפלומטיה הכופה

לא דווח על תקיפות מאושרות של חיל האוויר הישראלי בשטח איראן במהלך חלון 48 השעות סביב היום ה-79, ולא היו תקיפות מאושרות של טילים בליסטיים או כטב"מים איראניים על אדמת ישראל. הקצב המבצעי עבר ממערכות התקיפה בעצימות גבוהה של שבועות הפתיחה של המלחמה לשלב של דיפלומטיה כופה — אך אין לטעות בכך ולחשוב שמדובר בהפוגה. העמדה ההתקפית של צה"ל נותרה על כנה. שפת האולטימטום של טראמפ היא הסלמתית במכוון. ותקיפת השלוחים של איראן סמוך למתקן גרעיני באיחוד האמירויות מוכיחה כי טהרן עדיין בודקת, עדיין מאיימת ועדיין מחשבת.

השורה התחתונה ביום ה-79 היא זו: החבל מתהדק. התחייבותה של סין למנוע תמיכה חומרית, שפת הדד-ליין המפורשת של טראמפ, וההידרדרות הפנימית של המשטר לדיכוי המבוסס על הוצאות להורג, כולם מצביעים על ממשלה שאוזלות לה האפשרויות. השאלה שתגדיר את הימים הקרובים היא האם להנהגת טהרן יש את הרציונליות לקבל את התנאים לפני תחילת השלב הבא — או האם, נאמנה לטבעה האידיאולוגי, היא תבחר בהקרבה עצמית על פני הישרדות. ישראל ובעלות בריתה חייבות להיות מוכנות לכל תשובה.